על שירה שאינה מפסידה עם רונית רוטלוי/ ראובן שבת
ספר שיריה החדש( והראשון) של רונית רוטלוי נקרא –"אין לך מה להפסיד." כלל, ניתן לומר עליה שהיא אכן אדם שאינו אוהב להפסיד.( נו, היא עורכת דין...). הספר, אותנטי, רב קולי ורגיש מצטרף לשני ספרי פרוזה שכתבה.
למה בחרת בשם הזה דווקא?
"יש שיר בשם הזה המופיע בספר, ובעצם הוא שיר מפתח לגביי. מחד-תמיד יהיו אנשים שאי אפשר יהיה לרצות אותם, ומאידך, עליי להיות שלמה עם עצמי, וזה אכן מה שהרגשתי לגבי הספר, שמו ושיריו. זה מעין נאמנות לרצונות הפנימיים שלי ולקול האישי שלי ובכך זה מבטא את זה הכי טוב בעיניי."
מה מייחד את הספר?
"השירים נכתבו במהלך עשור של כתיבה אישית.הוא מייצג התפכחות, צמיחה, ביטוי אישי. כמעין התבוננות נשית על תהליכים חווייתיים בזוגיות, אמהות, קריירה, תשוקה, תובנות, חוויות שונות.
כל זה מהווה מעין תרפיה אבל גם הרבה מעבר לזה-ביטוי רגשי מגוון, לכלל חוויות החיים, באופן בלתי אמצעי ככל שניתן."
מי הם שלושת המשוררים האהובים עלייך במיוחד ומדוע?
"נתן אלתרמן, אני מתחברת לעולם הדימויים העשיר, הצבעוני, הרב גוני שלו. דימויי הטבע, מטפורות, יסודיות, שיר לכל סיטואציה בחיים וזה נפלא מאוד בעיניי.
יונה וולך פרובקטיבית, נועזת,נותנת ביטוי רחב מאוד לאירוטיקה האישית והכללית סביבה, הדגשת השונה, המופרע מעט ,והיוצא דופן, הן בשפה והן בנושאי השירים.
ויסלבה שימוברוסקה, מפליאה, מאור גדול בשירה, שירה חכמה מאוד, הנוגעת בכל נימי ועצבי החיים, בצורה ובאופן מעורר התפעלות אנושית ושירית, בוודאי."
איזה שלושה ספרים היית לוקחת איתך לאי בודד ומדוע?
"התפסן בשדה השיפון, בגלל המקוריות, האותנטיות, האמת ותפיסתו הקיומית של הגיבור הראשי.
כוכבים בחוץ של אלתרמן, בגלל השפה, העושר השירי, העוצמה הבלתי נתפסת כמעט של דימויי השיר עם המציאות בחוץ
התנ"ך-בגלל העוצמה האפית, המושלמות של השפה הפרוזאית והשירית כאחת. הייחוד אלינו כבני אדם, לסיפורים הנצחיים ששם.
על איזה ציר השירה שלך נעה בעצם, באופן פנימי, לדעתך?
"זה מיניות וארוטיקה, שהם כמובן חלק בלתי נפרד מחיינו ושירה מבטאת רגשות, כמיהות, התפרציות חושניות וכמובן זהות עצמית. הפן השני הוא המאבק. עניין תודעתי שלנו, לבחירה בהצלחה, בהישגיות משמעותית, בנצחון, אבל מבלי לאבד את הערכים המוסריים שחייבים ללוות אותנו בעניין, בכל דבר בחיים."
