על הסרט זרים גמורים/ ארמן אוונוב

בימוי: טרוור פריי  מרטין רוואו 33 דקות


נכון שלכול אחד קורה שהוא מדבר עם הטלוויזיה? פלוני צופה במסך ומגיב בקול למה שמשדרים ולא משנה אם זה סרט או חדשות או תוכנית כלשהי אחרת. לעתים גם לי זה קורה. הפעם הפרעה זו התפרצה כשהתיישבתי לראות סרט קצר נושא אוסקר "זרים גמורים" לצורך כתיבת סקירה. ואז חשבתי לעצמי שיכול להיות מעניין לא לעסוק בכתיבת סקירה במבנה המקובל, אלא לתעד את המחשבות הספונטניות שעלות לי תוך כדי הצפייה.

כמה מילות פתיחה עבור אלה שעדיין לא בזבזו את זמנם על צפייה בסרט המעוטר.

תקציר:

גבר שחור, אמן הקומיקס, קרטר ג'יימס נתקע בלולאת זמן. ניסיונותיו החוזרים ונשנים לחזור הביתה אל הכלב שלו מסוכלים עקב מפגש קטלני עם שוטר לבן.



ביקורת:

צריך לציין שהרעיון של לולאת זמן די שחוק ("Palm Springs", "Russian Doll", "Boss Level", " Happy Death Day 2U"). אבל לא בעקבות זאת הסרט זכה לביקורת המאשימה את היוצרים של "זרים גמורים" בפלגיאט – גניבה ספרותית, אלא מדובר בסרט קצר אחר משנת 2016 «Groundhog Day for a Black Man» שהוא מקור הפלגיאט. בנוסף העלילה זהה לעלילה של אחד הפרקים שך סדרה "The Twilight Zone". אומנם, כל זה לא מנע מהסרט לזכות באוסקר. הסיבה היחידה היא כי הסרט עוסק בנושא הכאוב BLM - Black Lives Matter. אז לא להתבלבל, פרס האוסקר בשנים האחרונות לא מוענק עבור הישגים אומנותיים אלא עבור התאמת היצירה למגמה פוליטית שולטת. מתן פרס לסרט "זרים גמורים" מחזק את הטענה בהחלט.



תגובותיי שרשמתי תוך כדי הצפייה בסרט "זרים גמורים" בסדר כרונולוגי:

הסרט מתחיל במראות של ארובות, מאווררים תעשייתיים, רכבת, מבנים עלובים שהם סמלי העוני. ברור, רוצים להחדיר לצופה שאמן שחור תמיד יחיה בשכונת עוני.

בתוך הבית כלב ונעלי ספורט מסודרים בשורה. זהו שלב של עיצוב דמות הגיבור כחיובית: אוהב סדר, אוהב בעלי חיים.

על השולחן ספר מאת ג'יימס ארתור בולדווין "The fire next time" שהרעיון המרכזי שלו הוא "אם לא נצמד לשינוי, נשרף באפוקליפסה מקראית". ברגע זה הכיוון של הסרט ברור לגמרי.

למי שפחות מכיר את הסופר הוא מעלה שאלות ודילמות אישיות בסיסיות בתוך לחצים חברתיים ופסיכולוגיים מורכבים. נושאים של גבריות, מיניות, גזע ומעמד משתלבים זה בזה כדי ליצור נרטיבים מורכבים המתקיימים במקביל לכמה מהתנועות הפוליטיות הגדולות לקראת שינוי חברתי באמריקה של אמצע המאה העשרים, כמו תנועת זכויות האזרח ותנועת השחרור ההומואים. גיבוריו של בולדווין הם לעתים קרובות אך לא רק אפרו-אמריקאים, וגברים הומוסקסואלים וביסקסואלים מופיעים לעתים קרובות בולט בספרות שלו.

בהמשך מראים לנו ציור ענקי של הגיבור עם הכלב שלו תלוי על הקיר. אם מדובר באדם שחור, אז לכל הפחות בקיסר.




 

בהמשך, הגיבור מתעורר במיטה ומיד שם משקפיים סמל של אינטלקטואל. די הבנו, הבחור מלאך. למה מלאכים תמיד מופיעים לבנים?

כעת הוא שוכב בדירה מפוארת עם בחורה שחורה ולובש תחתונים לבנים. איזה פספוס. למה לבנים?! ולמה דירה מפוארת במרכז ניו יורק?! בתחילת הסרט שכנעו אותנו ששחורים חיים בשכונת עוני.

סצנה הבאה: הבחורה ששכב איתה הולכת לשירותים ועושה פיפי עם דלת פתוחה. הגיבור מקשיב לזרימת נוזל הבוקר ואז שואל אותה אם שטפה את ידיה. בתגובה הבחורה דוחפת את ידיה לתוך הפרצוף שלו. שניהם מחייכים. אפילו ההומור של Benny Hill לא ירד לרמות האלה. מה החשיבות של הסצנה הזו? "עבדים היינו", ואבותינו עשו את צרכיהם בפומבי באמצע השדה בו עבדו ולא התביישו. גם אנחנו לא נהרוס את המסורת. סצנת האוסקר של ממש!

הגיבור מראה לה תמונה של הכלב שנקרא על שמו של דרק ג'טר, שחקן בייסבול, אבא שלו שחור, ואמא שלו כנראה סתם כלבה לבנה.

הבחורה ניגשת למטבח ובדרך נוגעת בבקבוק על השולח. הבקבוק נופל ומתנפץ על הרצפה. מאוד סמלי. מעניין באיזה חזרה של לולאת הזמן הוא לא ישבר?  לפי חוקי התסריטאות זה אמור לציין תפנית משמעותית בהתפתחות העלילה.

הגיבור ביציאתו מהדלת שם לב על ספרה 6 בצבע זהב של מספר הדירה שבעצם צריכה להיות 9 אבל נפל לה הבורג והיא התהפכה. הוא אומר שצריך להדק אבל לא עושה זאת. אפשר לנחש שהתסריטאי בהמשך הולך להשתמש במהלך הכי משעמם בקולנוע - טעות במספר הדירה.

הגיבור מחייג הביתה ומדבר עם הכלב דרך מכשיר FURBO להאכלת בעלי חיים מרחוק. המכשיר משחרר חטיפים לכלב בלחיצת כפתור על סמארט-פון. מעניין אם זו החברה שממנה את הצילומים. כי אין שום מידע על התקציב של הסרט.

כשהגיבור יוצאה מהכניסה של הבית המפואר הוא פותח את הדלת ונותן תחילה לגבר לבן להיכנס. איך זה נתפס? חינוך או ביטוי של תרבות שרידי העבדות?

בחורה לבנה צועדת לעברו. הוא מחייך אליה והיא מחייכת אליו. הוא מוציא סיגריות, וסטפה מגולגלת של כסף נושרת לו מהתיק. הוא אפילו לא שם לב. עוד סמל ניצב מול פרצופו של הצופה – שחור פירושו מוצלח. כך עוברות ששת הדקות הראשונות של הסרט.



6:02

הגיבור תוך שהוא מעשן סיגריה מגולגלת מסתובב ודוחף עובר אורח לבן. הקפה של הלבן נשפך על החולצה החדשה. הגיבור מתנצל ואפילו מציע לשלם על הנזק במקום להגיד "Watch out you mother f___er"  כמו שמקובל בקהילה. סליחה, שכחתי, הגיבור הוצג לצופה בתור מלאך לבן למרות שהוא שחור. הוא לא מנבל את הפה. שוטר לבן מתקרב אליו וטוען שמריח ריח שונה מריח טבק מהסיגריה. מתחיל ויכוח שמוביל לקטטה. שלושה שוטרים קופצים על הבחור השחור. הוא צועק "אני לא יכול לנשום!" ומת מחניקה. מראים פרצוף מפחיד של השוטר. רוע בהתגלמותו.  הבננו, זה רפרנס לרצח של ג'ורג' פלויד שהתרחש ב-25 במאי 2020.

לולאה פעם ראשונה

הפעם ביציאה מהבניין הגיבור כבר לא נותן לאדם לבן זכות קדימה אלא יוצא ראשון. תחילתו של שינוי התנהגותי. גם הבחורה החולפת לא זוכה לחיוך, את הסטפה הוא מיד מכניס לכיס, מדליק סיגריה ונמנע מלדחוף את הבחור עם הקפה. בקיצור אין טריגר. "אתה מחזיק בכיס את מה שאתה מעשן או שאתה כל כך שמח לראות אותי?" שואל השוטר הלבן. בדיחה פרועה שאפשר למצוא בכל סרטי הנוער בין השנים 1970-2000. טוב, אמרנו שרמת ההומור לא משהו. מפה לשם ולמרות הכול הגיבור נורה. הייתי ממליץ לו להפסיק לעשן. מעניין שיש גיוון בצורות הרצח. נראה בהמשך עד כמה הפנטזיה של התסריטאי מפותחת.



לולאה פעם שנייה

איזה קטע הגיבור גם יודע לבשל. פספוס מאכזב, הוא לוקח מקצף שכבר מוכתם בביצה, למרות שעדיין לא ערבב. כנראה נשאר מלוכלך מהטייק קודם. הבחורה טוענת שהמרכיב הסודי במתכון של סבתא שלה הוא המיץ של איבר המין הנשי. הומור יותר נמוך מזה?! פתאום המשטרה פורצת לדירה, משימת הפשיטה היא לעצור סוכרי סמים. בחייכם, "כספומט" בבית כל כך מפואר?! השוטרים רואים סכין בידו של הגיבור והורגים אותו. מתברר שהתבלבלו בדירה בגלל המספר הנתלש והתלוי הפוך. כמה צפוי. לפחות הגיבור שמע לעצתי והפעם לא עישן.

לולאה פעם שלישית

הגיבור משאיר בדירה את תיק הגב וההודי שלו. השוטר סזהה אותו בכל מקרה. הגיבור מנסה לברוח. מתעורר. נראה שנרצח שוב. יפה, נותנים לצופה לנחש.

לולאה פעם רביעית

ראה לולאה פעם שלישית רק שהגיבור רץ לצד השני.

לולאה פעם חמישית

הגיבור כבר לא רץ לשום מקום.

כבר לא מתמקדים בלולאות

הגיבור רץ שוב ושוב. יורים בו ורוצחים כל הזמן. הפנטזיה של התסריטאי בנושא צורות המוות מאכזבת כמו ההומור של הסרט.

הגיבור משוחח עם החברה. היא מציעה לו אקדח. "יש לך אקדח? כמובן, אני אישה שחורה באמריקה." מתברר שלשחורים ולבנים יש זכויות שוות באמריקה אם לאזרח מותר לקנות נשק ללא הבדלי גזע.

לטענת לפי הורוסקופ היא מאזניים ולכן מיישבת את כול הסכסוכים דרך מו''מ מילולי. ואז היא עוברת ליד השולחן ומפילה את הבקבוק, אך הפעם הוא לא נשבר. הגיבור מצליח לתפוס אותו. הסצנה נועדה להסביר לצופים שבעיניי היוצרים של הסרט סתומים לגמרי, שמרגע זה תחול תפנית חדה בהתפתחות העלילה.

הגיבור יוצא מהבית ושוב נותן לאיש לבן זכות קדימה. הוא ניגש לשוטר הלבן ומשכנע אותו לא לעצור וכך להימנע מלרצוח. השוטר לא מעכב. הגיבור המאושר הולך אל מאחורי הבניין ומיד מדליק סיגריה. אידיוט, אמרתי לך לא לעשן! לפתע מגיעים שוטרים שרודפים אחרי שודדים וירים בגיבור למוות כתוצאה מזיהוי מוטעה. מסקנה - אל תנהל משא ומתן עם מי שרוצה להרוג אותך.



הגיבור שוב משוחח עם השוטר רק שעכשיו הוא משכנע אותו אפילו לתת טרמפ  הביתה. הם מנהלים שיחה חברית בניידת, לוחצים ידיים ונפרדים כחברים. הגיבור  כמעט מגיע לדלת כשהשוטר מוחא לו כפיים ומודיע שנהנה מההצגה ויורה בו למוות תוך שהוא אומר "נתראה מחר". כעת מתברר שהשוטר גם הוא חי באותה לולאת הזמן.

גאוני, אני בוכה מהתרגשות!!! אומנם, נשארו לי כמה שאלות פתוחות: מה תפקידו של הכלב בתסריט חוץ מלקדם מוצר האכלה מרוחקת, האם הסרט היה זוכה באוסקר עם שוטר שחור היה רוצח אמן קומיקס לבן? האם המסר האמיתי הוא "העישון הורג". בעיקר שחורים...




אנסה להיות "פוליטיקלי קורקט": לדעתי הענקת פרס אוסקר לסרט "זרים גמורים" מציינת תחילתו של עידן שחור עבור הקולנוע העולמי.

logo בניית אתרים