על הסרט הצפרים   BIRDERS/ זאב ליכטנזון

37 דקות. סרט דוקמנטרי.

למה לראות פתאום סרט על צפרים? צפרים הם האנשים האלה, שאוהבים לצפות בצפרים מפני שהם סקרנים אוהבי טבע וצפרים.

שאלה פשוטה , אפילו בנאלית, אבל מספיק מעניינת את נטפליקס שטרחה להפיק סרט " הצפרים". [BIRDERS].

זהו סרט פשוט, כאילו סרט של חובבים. מורגש הרצון הבולט להימנע מחזות של עוד סרט דוקו-טבע.

אין הגשה מלומדת וניתוח מדעי של מיני צפרים, תנועתן, השמירה עליהן וכדומה, אלא מבט חופשי של מתבוננים

מגוונים. זקנים, מבוגרים. צעירים, ילדים, אימהות, מתנדבים, משני צדי הגבול בין טקסס למקסיקו.

אזור התצפיות נבחר בשל היותו העשיר בעולם במעבר ובקינון של מספר עצום של סוגי צפרים .

המבט משני צדי הגבול ,בארצות כל כך שונות באופיין המדינתי ובפרופיל של תושביהן, נראה כמכוון בעליל. באופן זה מבליט הסרט את אי הלאומיות ואי הלאומנות של הטבע ושל אוהביו השונים.

אף כי הסרט מנסה לגייס עצמו לטובת ההגנה והשימור של צפרים, אופן הגשתו ,התסריט והצילום הם אגביים. סיפורים קטנטנים, שאתה מצפה כי חבר יספר לחבר, בן משפחה לבן משפחה.

ההרגשה כי הסרט חף מאג'נדה, אינו מנסה להטיף, לנזוף או לגייס תומכי שימור, תורמת מאוד לאפקטיביות

של הנושא אשר לשמו נוצר – שימור עולם הצפרים, בפרט, בתוך מכלול הטבע ,בכלל.

האנשים, נראים כולם, בלי הבדל גיל, צבע, אזרחות, כאנשים טובים שמתעניינים בציפורים מתוך סקרנות אנושית בריאה ומתוך הרגשה של הוויה בתוך הטבע.

אין הבדל בין מתנדב אקטיבי במהלכי שימור, לבין צופים שרק צופים, משוחחים ומעורבים רגשית .

ההרגשה הישירה והבלתי מתחכמת מבטאת את האנושי ואת הקשר הטבעי לטבע.

אהבת ציפורים, באשר הן ציפורים לסוגיהן, היא אהבה ראשונית, נטולת אינטרסים ומעוררת עניין.

כיוון שנטפליקס הפיקה, ניתן לשער ,כי כיוונו לאסטרטגיה מתוחכמת:

הנעה רגשית מתוך גישה של ענווה אנושית בסיסית ובריאה.

בסך כל סרט פשוט ונחמד לצפייה ,המיועד בעיקר לחובבי הטבע והז'אנר, 

שבשבילם זה כמו לראות סרטון של חבר ,ופחות כדי לחזק את עמדות הבסיס שלהם , כאוהבי ציפורים בטבע.