על האותנטיות שבכתיבה עם אופירה אבישר/ ראובן שבת

אופירה אבישר היא יוצרת מקורית ומיוחדת. ספר שיריה החדש –"כחול אשר על שפת הים."

חושף ומשקף ייחודיות של התבוננות, בעולם ובחיים, ללא כחל ושרק ועם נגיעות ממשיות של אמת מוחשית.

 

ספרי מעט על עצמך ועל כתיבתך

אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי. לפעמים סיפורים, לפעמים שירה, לפעמים כותרות קצרות. אני ציירת ולעיתים הכתיבה היא סוג של תרגום לתחושות. בספר הזה  ישנם  רישומים ושירים שנולדו יחד. בתקופה מסוימת התחברו לרישומים טקסטים וכך נולד הספר. גם הכריכה של הספר היא רישום שלי.  בתוך כל ספר יש רישום מקורי חתום שיצויר לאחר הדפסת הספר.

מה הדגשים החשובים לגבי קהל הקוראים?

אין לי מושג מה זה דגשים ציבוריים.

אני אמנית ודיאלוג עם צופים/ קוראים הוא  חלק משמעותי עבורי. זה סוג של תקשורת או שיחה.

 

מי הם 3 הסופרים החשובים בעינייך במיוחד ומדוע?

סופרים שאיני יכולה לשכוח הם: מיכאיל בולגקוב שכתב את השטן  ומרגריטה. ספר סאטירי מצחיק מיוחד מתחילתו ועד סופו.

אני אוהבת את לאה גולדברג שכותבת את קצב הטבע והלב הכי טוב שאפשר, את הזמן והמערבולות הפנימיות.

והשלישית היא דליה רביקוביץ שהדימויים שלה מועכים את מחשבותיי.

איזה 3 ספרים היית לוקחת איתך לאי בודד ומדוע?

 

לו הייתי צריכה לבחור 3 ספרים לקחת איתי לאי בודד הייתי לוקחת את דוריאן גריי של אוסקר ויילד. בגלל הכוח של האמנות לייצר מציאות והמאבק האישי להסכים לתהליך החיים.

הייתי לוקחת את מאה שנים של בדידות בגלל אינסוף הדמויות הנפלאות שלו אותי בקריאה הראשונה גם אחריה ונותרו סוג של בני משפחה .

 

והספר השלישי שהייתי לוקחת הוא חדר משלך של וירג’יניה וולף.למרות שנכתב מזמן יש בו את היסוד והבסיס של שינוי התודעה.היא מצליחה לכתוב את נקודות המבט המעוותות הרבות ואת תיקונן.

 

 

 

--