צילום: צביה ויצמן כספי

על הסרט דוגי סטייל/ צביה ויצמן כספי

 

דוגי סטייל - סרט קיץ מסרטי יוניברסל

4 ״גברברים״ נפגשים באקראי ברחוב זנוח.

ליתר דיוק: 3 כלבים זכרים ונקבה אחת.

הם מאופיינים על פי צבעם, גזעם וגודלם…דווקא הקטן והמרוט הוא המוביל. 

ולאסי אחת יפיפייה בעלת חוש הרחה, זקיפות  והבנה פסיכולוגית ממתנת.

הבמאי ג׳וש גרינבאום והשחקנים המדובבים:

ויל פרל, ג'יימי פוקס, ויל פורטה, איילה פישר.

רנדל פארק, ג'וש גד, ג'יימי דמטריו וסופיה ורגרה.

עושים עבודה נפלאה. התסריט שנון ומשעשע. הז׳אנר קומדיה.

 

״דוגי סטייל״ מרמז על העדפת סקס באופן מסויים אבל המשמעות היא בעצם כינוי ל״משוטטים״ כאלה שאיבדו את ביתם.

הכלבים האנושיים, כולם נזרקו ״מהבית״ שהיה שלהם כי פישלו. עכשו הם חברים לצרה ורוקמים ידידות שובבה. ונקמה מתוקה.

אצלם הכל מתחיל ומתנקז לאיבר המין…האומנם?!

הם מדברים על אהבה על הצורך להיות שייך,

ועל זיקפה ועל געגוע. הם שנונים ושובבים. נשברים לפרקים. רבים ומתפייסים.

השחקן הראשי הבטלן, מואס בכלבו וזורק אותו רחוק שלא ישוב. השחקנים המדבבים עושים עבודה מקצועית נפלאה, עד כי לרגעים ראיתי בעיני רוחי את דמותם המקורית.

הכלבים, אנושיים ,עשירי הבעות (בסיוע המחשב ).

הם מושלמים.

דרך דמותם של כלבים חכמים שובי לב, מסופר סיפור פשוט על בית, אהבה, חיבוק, געגוע, משבר ומסע נקמה.

ויש הפי אנד. הכלבים כמוהם כבני אנוש, מבקשים לרצות את בעלי הבית.  לזכות באוכל וביד מלטפת. מייחלים לחיבוק. שפה קולנועית נפלאה  שהזכירה לי את הספר של יעל הדיה (סיפורי אהבה) על זוג שמאמץ כלב וכל סיפור אהבתם ופרידתם מסופר מעיניו של הכלב…

 

הסרט אומנם גס חצוף צעיר ובוטה. וגם שנון. הכלבים פוגשים בני אדם פה ושם. והתפרים בעלילה יפים גם אם ידוע מראש מה הולך להיות. הצילומים נפלאים, מוסיקה נהדרת, והוא קורץ למכנה משותף נמוך בז׳אנר קומדיה לימי אוגוסט. דקי ההבחנה שבין הצופים, כחברתי, יכולים לזהות שהוא מתכתב עם ז׳אנרים גבוהים ובנקודות מסויימות עם המסע של הקוסם מארץ עוץ.

 

היה שם האריה שרק רצה אומץ. הדחליל שרצה מוח איש הפח שביקש לב והילדה היפה שמייחלת לחזור לבית שהיה…היו רגעים של חסד ורגעים משעשעים וגסויות וחירבונים.

אני פה על תקן צופה וחווה ולא מבקרת קולנוע.