צילום: צביה ויצמן כספי
ערב שירה עם חן שלו ועדן שפילמן בסלון דיזנגוף סנטר/ צביה ויצמן כספי
אמש התכנסו עשרות חברים וחובבי שירה בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר. שם התארחו לקריאה משותפת
שתי משוררות מוכשרות: עדן שפילמן וחן שלו.
עדן הוציאה לא מכבר את ספרה השני ״בין תהום לכנפיים״.
ספרה הראשון- ״חיה בכל עונותיה״ יצא לאור בהוצאת בהוצאת ארגמן מיטב ב2021 בעריכתו של ד״ר ניקולא יוזגוף אורבך. ולאחרונה הודפסה המהדורה שלישית שלו.
״שירתי היא משכן למוות ומקדש לבחירה בחיים״,כך עדן שפילמן.
אצל עדן המנעד בין בין שתיקה לזעקה בין תשוקה והגשמה בין שנאה לאהבה הוא הניצוץ ממנו היא פורשת כנפיים ומרחפת ומושיטה יד לעידוד ושואבת אמונה בכח המניע חיים.
זרועותיה הענוגות של עדן מקועקעות ציפורים במעופן. פרפרים הוא מוטיב מוביל בכתיבתה.
ובעורפה הכתובת תנשמי…breathe.
חגית בת אליעזר כתבה בגב הספר, ״כי עדן מעניקה רגעי חסד בתהליכי ריפוי מפוסט טראומה על ניצול שחוותה ועל הפרעות אכילה שהן מנת חלקה״.
מהמקום הרע של מצוקת הנפש והאשפוזים היא נושאת על כתפיה אחריות אימהית לשלוש בניה ובד בבד נהנית מיפי הטבע. מפרפרים ומפרחים שקודם לפריחתם היו קוצים דוקרניים
״שמש, שמש, אויר
אני, בספסל והים
פתאום מרפרף לו פרפר
ככה סתם מרפרף פרפר.
כמו אז שנגעה בי הרוח
בכנפיו הוא כמעט נגע
כמו אז בין תהום לכנפיים
יכולתי לעוף בדמיון״
כשהגוף קטן, תיבת התהודה מצטמצמת. עדן קראה כמעט בלחש את מילות שיריה. כאילו מבקשת מהנוכחים להתרכז ולהקשיב.
היא מודה למשוררת ציפי שחרור וקוראת בקול סדוק מספרה של ציפי שחרור ״שיריפוי:
״את מגדלת פיגומים ומטפסת בחלומות חדשים
להיות ציפור החופש, להיות ציפור פלדה אלחלד״
שקט שרר באולם
כשעדן קראה שיר שכתבה לבנה:
״בן יקר
מבטך
צובע את הרעשים בלבן
מניח בי הגיון המדכד
את כפות ידיי
שולח חיצים שנוגעים
בלב העולם…״
כמוהו כהבטחה. וכמה האימהות הצילה אותה בסופו של דבר. המחשבה שהיא נשארת ולא עולה לגג כי יש מי שמחכה לה בבית
הרבה מן השירים שלה מוקדשים בנדיבות לאנשים שהיו שם ונתנו יד בדרך להחלמה (אנשי רפואה, בני משפחה, חברים ומנטורים).
חן השיקה את ה״חמניות״ הזהובות שלה, ספרה הראשון בהוצאת ׳ארגמן מיטב׳ במסיבת גג מרגשת ביפו. חן רקדנית ומורה ליוגה לשעבר, פועלת במרץ להשמיע את קולה ונדמה שהיא במשימת שליחות לספר את הסיפור שלה. במיוחד מזהירה מלהעיר הערות ולצעירות הנוהות אחרי הרזון. היא סיפרה כי הגיעה למצב שהייתה ׳מת מהלך׳, סבלה מנשירה (תוך שהיא מנערת בגאון את רעמת שיערה הארוך והיפה) הגיעה למצב שציפורניים נשרו מאצבעותיה.
אז הגיעה לתת משקל ותת דופק.
בראיון לליאת רגב מ״כאן 11״ , אמרה חן כי הבינה כיצד היא ניראית רק כשקארין באומן ז״ל אושפזה בחדרה. דרך דמותה של קארין, הבינה מה עובר על גופה שלה. סיפרה על תהליך ההרס העצמי כי מישהו אמר לה אי אז שהיא מוכשרת ונפלאה רק ״הבטן…״ ״הבטן״ רדפה אותה בחלומות מאז היתה ילדה והחלה לרקוד. בדמעות היא נזכרת בתהום שהיתה לרגליה בימי החושך ההם ואיך עכשו היא נאחזת ביכולת הצמיחה של פרח השמש.
שתיהן סיפרו על המניע לכתיבה ועד כמה לכתוב היה ריפוי עבורן.
שתיהן כותבות על כאב, עוצמה והחלמה. הן דומות ושונות. הן חזקות ויפות וכותבות וקוראות ומרטיטות לבבות. לא נותרה עיין יבשה כשחן סיפרה על האישפוז והכפייה וחוסר הגמישות והמשמעת והעונשים במחלקות להפרעות אכילה. ואני חשבתי שזה מקום אפוף חמלה. לדבריה זה בדיוק ההיפך מהטיפול הדרוש בילדות אבודות שהן כציפורים פצועות כנף.
חן שלו קראה את השיר
״כאני שור, דוהרת במסלול ליניארי מוכתב
צופה דרוכה לכל מכשול ושלב
לפתע מולי סלע ניצב
כזה המכניזם המרכיב אותי לא פגש מימיו
הדרך להפוך את הסלע למוכר
היא להתנגח בו שוב ושוב עד שיחלוף…
ואם יבין השור שכנוהו, כמו הדרך
צפוי גם הוא לשינויים מתמידים
ידע להסתגל כל פעם מחדש
ואף להתידד עם מכשולי״
חן חצתה את הגשר בבטחה היום היא עוצמתית ונוכחת בדבריה הנחרצים הנאמרים ברהיטות וחינניות. רום, חבר נפש של חן שלו הלחין את השיר, ״להתאהב״ ושר בנועם:
״יש לי נטיה להתאהב
זה אומר ללכת מדי אחרי הלב
זה מהיר ופתאומי
ותוך שניות אני כבר לא אני…
כשרום פרט על מיתרי הגיטרה לכל הנוכחים רעד מיתר בלב מערב כה מרגש. ערב שבו נמהלו יחד חיוך ודמע כניעה ומאבק כאב וריפוי.
בין הנוכחים בסלון העטוף חמלה זיהיתי את המשוררות ציפי שחרור ושושנה ויג את ראובן שבת המו״ל, העורך ד״ר וחגית בת אליעזר.
ב22:30 יצאתי. הסלון עדיין המה תגובות ו"פלאשים. "
האירוע נמשך מעבר לזמן ובדיזנגוף סנטר ננעלו היציאות והיה מוזר ומעניין לשוטט במעברים הנפתלים ובין הקומות לחפש מפלט מהמרחב והזמן והמילים המהדהדות. וההבנה שדוקא במילים מועטות אפשר לומר הרבה. לצקת עומק ותוכן. ומי אמר שהשירה כבר מתה? היא פורחת על כל גבעה, ומרפחת כפרפרים בכל סלון וברשתות הציידים ובחברתיות. כולם כותבים לרפא פצע. לזעוק כאב, לספר שמחה או להביע אהבה.
