שיר:

לבני/ אורית כרמל רפאלי

 

מֵחֻפְשָׁה נִפְלָאָה לֹא תָּמִיד תּוּכַל לִזְכֹּר

פִּלְאֵי הַמָּקוֹם שֶׁאֵרֵחַ בִּנְדִיבוּת כַּיָּם

הִשְׁתַּקְּפוּת הָרֵי מוֹאָב בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם

תְּחוּשַׁת הַמַּיִם הַכְּבֵדִים עַל גּוּפְךָ הַהוֹלֵךְ וְקַל

וְגַּבְשׁוּשִׁי הַמֶּלַח שֶׁדָּקְרוּ בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם

אַךְ בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא לֹא יִשָּׁכַח אוֹתוֹ אָדָם

הַמְּרֻכָּז בְּטִאְטוּא כְּמוֹ בְּכָךְ תְּלוּיִים חַיָּיו

וּפָנָיו הַיָּפוֹת שֶׁל מַצִּיל שֶׁהִמְלִיץ

תָּמִיד לִנְעֹל נַעֲלַיִם מֵרֶגֶל יָמִין