צילומים: צביה ויצמן כספי 

המהגרת שלא פחדה, מנצחת/ צביה ויצמן כספי

 

תערוכת ציורים חדשה של האמנית יהודית אנגלרד- ״מהגרת״ ,מוצגת במרכז מורשת בבל. בתערוכה  היא מנסה לתאר את הקשיים והתקוה של ילדה שעלתה מעיראק לעולם שונה ולתרבות חדשה .

״פאוזיה״ - היה שמה במקור. את השם יהודית היא קיבלה בארץ. משמעות שמה ״פאוזיה״ הוא: הזוכה, המנצחת. היא לא אהבה כשקראו לה בשמה המקורי. ובלי לעשות ספויילרים, הסוף מוגש כבר בהתחלה.

יהודית מנצחת. ציוריה עזי מבע, צבעוניים, מסקרנים, חלקם מוצגים כסדרה, על חלקם מילים טעוני מסרים בעברית וערבית. היא מציירת שמן על בד ואקריליק ומציגה גם קטעי וידיאו על תהליך היצירה, העטורים המוסיקליים בסרט מרהיבים. אום כלתום ופירק'א'ת אל נור.

 

יהודית מציגה נשים ומצבים בחברה שמרנית.

״מהגרת״ כצפוי מייצגת סיפור הגירה.

הגירה מתקיימת בכל דור ודור, לפי האוצרת אורלי לוי בחר, יש המהגרים מכורח מלחמות ורדיפות ויש מבחירה.

תופעת המהגרים אקטואלית גם בימים אלה.

בארץ ובעולם.


לגמרי במקרה, אמש הייתי בהקרנת בכורה של הסרט ״מאסטר שפית״ בסינמטק ת״א על שפית שנוטשת את המסעדה היוקרתית בה היא עובדת ונאלצת להכין אוכל למהגרים במעין קפיטריה סתמית, בזמן שהותם הזמנית בצרפת עד שיצליחו לעמוד ביעדי המבחן ויוכיחו כי הם יהיו אזרחים מועילים וטובים לרפובליקה. השפית קורעת את מסיכת הצביעות של החברה המערבית כלפי מהגרים מעולם שלישי זו המתהדרת בסיסמא של ״אחווה שיוויון חרות״  ושמה ללעג תוכנית ריאליטי פופולרית כשהיא מנצלת את השידור החי  כדי לזעוק את זעקת המהגרים, שמחפשים מקום טוב על הגלובוס לחיים טובים יותר ולהגשים חלומות קטנים

 

כולנו בני הדור השני השלישי להגירה. גם בני ישראל היגרו למצריים וממצרים ויהודי ירושלים הוגלו לבבל עם חורבן בית המקדש.

ואיך שלא יהיה ועם כל השוני והטיים ליין המוטרף זה מסתנכרן לאקטואליה. כאילו הגירה היא מרכיב הכרחי לייצר חברה מעניינת. קונפליקטים. ניצחונות. סיפורים. כאבים. חלומות והגשמות.

 

ונחזור לכאן ועכשו, יהודית אנגלר, היא אמנית דיסלקטית אוטודידקטית,  שמצליחה לחשוף על הבד את הכאב הגדול על האובדן, את נפשה החבויה, את זיכרונות ילדותה, את הקונפליקטים הבין תרבותיים ואת רוח האישה. כך נכתב במניפסט

היא לוקחת את סיפור משפחתה וסביבתה, מוהלת שמן וצבע על בד ויוצרת דמויות המביעות עוצמה וכאב. יופי ומבוכה והשלמה. היא מנסה להחלים מאירוע טרגי מכונן בחייה. כשבנה בן הארבע נפטר. שלאחריו החלה להקשיב לקול הפנימי המהדהד בתוכה. צריך פצע כדי לעשות אומנות - אמר מי שאמר. וליהודית יש כזה פצע, אובדן, זהות, נשיות והגירה.

מאז ומעולם היגרו אנשים פרטיים וקבוצות

ממדינה למדינה מיבשת ליבשת לרוב ממלחמות ולעיתים מבחירה. המעברים גרמו לחבלי נפש.

.

עליית היהודים מעירק נחשבת לאירוע משמח

ועל אף זאת, העולים התמודדו עם קונפליקטים מורכבים. בין תרבותיות. שתי סוגיות בתערוכה - הילדה המהגרת לעומת הפטרונות הזכרית בבית. והיכולת להציג אומנות נועזת

יהודית שמה את האצבע על בעיה רגישה.

תמיד מדברים בדיעבד על הטענות לחברה הקולטת ולמימסד.

 יהודית מנסחת זאת אחרת - באומץ

נכון שיש טענות לממסד הקולט אבל הקושי נובע גם מתוך הנפש עצמה של המהגרים.

הדיוקן העצמי הפותח את התערוכה מפגיש אותנו עם המבט הקפוא, תחושת התלישות המרחפת של הילדה פאוזיה תוך חיפוש ובנייה של חיים חדשים בארץ.

 

ביצירתה היא מבטאת שחרור מהפטריארכליות שהיתה נהוגה במשפחה ובחברה ממנה הגיעו. רסיסי מילים משפת אמה הופכים לקומפוזיציה אבסטרקטית סוערת בציוריה. החיים במעברה והנסיון להחלץ מעברה ולהטמע בתרבות החדשה.

התערוכה מפנה מבט לעברה ומביטה נוכחה.

מעין רטרוספקטיבה לקשיי הקליטה של ילדה - נערה - אישה. אדם עוזב את ארץ הולדתו אבל היא נטועה עמוק בתוכו...

״לה תחאפן״ משמע אל תפחדי. תרגעי, תתעודדי,

תנצחי. על ציור אחר מופיע המילה:

״ג׳רג׳ריה״ - משמע תמשיכי אותה… ההסבר תלוי הקשר של הנושא. קחי מהמעט ותעשי הרבה.

מהשכר תעשי עוד. למשוך את חוט הקיום. מ2 מרכיבים תעשי 4 סירים.

או רישום בעפרון על דמות והכותרת ״אינתי גילת עיני״ משמע - את בבת עיני״

״אש לונק?״- (לון, זה צבע) מה שלומך? וגם מה גון רוח היום? מה הצבע שלך היום?

 

בכלל יש מעין כפל משמעות במושגים שבחרה יהודית להדגיש בציורים.

 

דוקא מנקודת שפל בולט הנצחון של יהודית

שהיתה ילדה אבודה, מהגרת חסרת זהות ואם ששכלה את בנה כמגשימה ומנצחת.

 

הדיוקן העצמי הפותח את התערוכה מפגיש אותנו עם המבט הקפוא, תחושת התלישות המרחפת של הילדה פאוזיה.

חיפוש ובנייה וחיים חדשים בארץ.

רצף של 3 ציורים שחורים בולט על רקע הצבעוניות

האחת נקראת ״מחיקת זהות״

השניה ״איבוד פורפורציות״

השלישית ״מהגרת אבל ליידי״.

 

טראומת ההגירה ומשבר הזהות בא לידי ביטוי בציוריה. ילדה בשמלה אדומה כמו מרחפת או אולי מנצחת. האים היא עדיין מחפשת את עצמה או אולי הגשימה והשתלבה במרחב. וכשהיא מנצחת היא מתמזגת בשכבות הצבע של עצמה כמהגרת, כאישה וכאומנית. אין בורדר בין הדמות לרקע. יש השתלבות.

 

מרכז המורשת שבאור יהודה מציג תערוכות קבועות בנושאים שונים, משפחה, מסורת, מאכלים, מנהגים, קמעות ואת סיפור העליה של קהילה יחודית זו. במרחב מוצגים שחזור בית הכנסת, מאכלים, מסורות, קמעות, שכיות חמדה ספרי תורה יקרי ערך, גווילים, בגדים ותכשיטים.

ושחזור רחוב אופייני בבגדד שבו מוצגים החיים שהיו. בעלי המלאכה בגודל טבעי, עיסוקם והסחורה שלהם. ובית קפה שנדמה שאתה יכול ממש להתיישב על השרפרפ קש ולקבל קפה מפינג׳ן ארוך שפה ולדמות שאתה שם יושב בצילו של הדקל ומריח את החידקל.

 

את המוזיאון המעניין והמקסים מנהלת אישה יפה ונמרצת, עליזה דיין חממה.

 המקום מהווה מפגש למגוון אירועים תערוכות אומנות ימי עיון, רב שיח על ספרים וספרות. סדנאות אוכל אירועים מוסיקליים וימי זכרון. המעלים על נס את הגוונים הרבים המאפיינים את הקהילה. בואו לבקר. תצאו עם צידה רוחנית לדרך.

 


מוזיאון לתרבות בבל שד׳ בן פורת 83 אור יהודה

logo בניית אתרים