צילומים: צביה ויצמן כספי 

רשמים מביקור בתערוכה Food- /צביה ויצמן כספי

כ200 פריטים ומוצגים, קטעי וידיאו, צילומים, מחשבות ורעיונות, ממלאים את החללים במוזיאון העיצוב בחולון בתערוכה חדשה Food

 

‏Food  לא מתמקדת במנות גורמה פוטוגניות המוצגות לעייפה באינסטגרם אלא מנסה לחקור ולברר משמעויות. על האוכל. אכילה היא פעולה אינטימית. גם אם בשניים. על היחסים בין אדם לצלחתו, על תפקיד האוכל על תרבות.

הרי בימינו לא אוכלים רק כדי לשרוד.

מחלקות העיצוב והשיווק של מפעלי המזון מנסים לגרום לנו לצרוך יותר ממה שדרוש, האוכל לא תלוי רעב. אלא בא לגלם תפקידים נוספים, חשקים ותשוקות למלא צרכים רגשיים. אח״כ הוא ינסה למזער נזקים.

כבר בכניסה בבית הקפה הקטן, מוצג בחלון ראווה ״כנאפה״ מאכל מתוק, נוטף וכתום, ככובע גנדרני וכבר לפני הצהריים בלוטות הטעם מתחילות לשדר למח ״הבו לי עכשו מתוק וכתום…״

במבואה לגלרייה, קיר וידיאו מציג תהליכי בישול ואפייה, סרטוני Tik Tok מטוקטקים על המתרחש מאחורי הקלעים של האוכל. זרימת משקה לכוס, מזיגת בירה, סאונדים של סחיטה, תסיסה, בעבוע, ערבוב, צליה, נגיסה, לעיסה  וגרגורי הנאה…וכבר בשלב זה אני מציעה להזמין שולחן למסעדה הקרובה.

במתקן אוטומטי למזכרות, מוכרים תכשיטי אוכל שרשרת פרעצל, עוגה נגוסה כארנק, מחזיק מפתחות בורקס וצמיד תות ועוד.

 

תערוכת האוכל מציגה פרגמנטים ואלמנטים המלמדים על חשיבה עמוקה חוקרת ומשווה, משעשעת ומטרידה. בנסיון לפצח את קוד היחסים המורכבים בין המזון לבני האדם. ומתמקדת באדם המודרני, עם תזכורות מהעבר וסדנא מיוחדת החוקרת את מזון העתיד. כבוד למדע.

עבר הווה עתיד.

 

לא על הלחם לבדו יחיה האדם… (דברים ח׳\)

אלא גם משמחה ורוח וקריאה בכתובים.

כמידת האמצע מזה ומזה. בעוד הבהמה חיה

רק על המזון.

מים זה חיי.ם

מתחילים מחשיבות המים. הסיור באולם התחתון מלווה באיוושת זרימת מים ברוגע ושלווה שמעניקים מים.

 מבחר מוצגים, רחש, טיפטוף מים מאיצים דרך צינורות אינסטלציה ושעוני מים. בקבוקי פלסטיק מעוצבים מודרניים ומתקני הכלה עתיקים שידעו כבר אז לצנן מי מעיינות בכדי חרס.

צפחת מהמאה הרביעית לספירה ומיכל מעוצב באדיבות טולמנס על אותו מדף.

מימייה צבאית שמזכירה לנו את ריח הפלסטיק שהתלווה ללגימה ולציווי לשמור על ״משמעת מיים״ במסעות בשירות הצבאי.

ומכתב בכתב ידו של חייל בריגדה משנת 1944, לוועד הלשון בו הוא שואל האם נכון לקרוא למימיה צבאית ׳נאד׳ או ׳חמת׳. בסמוך מוצג מתקן עתיק יומין הנקרא ׳צפחת׳.

כל כך הרבה מילים מוכרות מקבלות פתאום משמעות חדשה.

 

מים מהווים יותר מ70 אחוז מגופינו לכל ידוע. וכך כדור הארץ. האדם כחלקיק ננו פרומיל מהטבע.

 

אוכל. צבע האוכל.

הפסיכולוגיה שמאחורי הפאסט פוד.

בכל מסעדה, עם ההמבורגר והנקניקיה תקבלו חופשי קטשופ מיונז וחרדל. מסתבר שהצבעים הללו אדום וצהוב, פותחים את ערוצי האושר והנגיסה בלחמניה הופכת להיות חוויה טעימה כפליים. הרטבים מעשירים את הטעם ולא רק.

עודף הסוכר והנתרן וצבעי המאכל מזיקים לבריאות.

אז אחרי שהתוודענו לנזקי הפאסט פוד והבנו שצריך תיקון, מנסות חברות המזון המהיר להציג את ההיפך. פרסומת בורגר קינג מקדמת את העובדה שהיא מייצרת את ה״וופר״ שלה ללא חומרים מלאכותיים. הקמפיין מראה את תהליך הריקבון והעובש שנוצר במנה אחרי כחודש. המנה משנה מרקם וצבעים עד כדי תחושת בחילה כשהופך לכחלחל…

כחול הוא צבע יפה וטוב למיים לא לאוכל מסתבר. תמונה מציגה מנת עוף צבועה בכחול עז, מונח על מצע אורז. הצבע הכחול מדכא את התיאבון בעליל.

אולי זו התשובה להצלחה בדיאטה…!

 

בקבוק קוקה קולה מחובר למבחנה במעבדה. והמיצג מספר איך נוצר. אי אז חיפשו תרופה כלשהי ורקחו ומהלו חומרים וכך נוצר הנוזל החום הצרוב לנו בתודעה כ״טעם החיים״. מיתוג מוצלח מרכיבים ממכרים. וכבר 140 שנה הוא משקה מנצח. יש הטוענים שעדיין אפשר לזהות טעם תרופתי בקולה.

 

את המזון שאנו צורכים ניתן למקם על ציר הזמן בין צורך לחשק. צרכים וחשקים הם תוצר של תקופה מרחב ותרבות. הם מייצגים את הפער בין הרציונלי לאמוציונלי ובכך מגולמים תחושות ורגשות - סיפוק. שייכות. בטחון.

 

כמה חשוב להוסיף צבע למזון. בסדרת צילומים

אנשים צופים בסרט חושך באולם ומלקקים גלידת קורנטו זוהרת. ״סטודיו פומפארס״ (מתמחה בחדשנות וחוקר פוטנציאל קולינרי עתידי בצבעים) שיתף פעולה עם חברת גלידות בריטית כניסוי לקדם מזון  שיזהר בחשיכה. יצרו איוונט. בחרו לא במקרה בסרט ״סוף העולם״, הוסיפו למתכון הקלאסי של הגלידה תערובת ויטמינים המגיבה לקרינה אולטרא סגולית. בחלל האולם הותקנה תאורה מיוחדת שגרמה לגלידות לזהור. הצופים בסרט מלקקים גלידה בצבע אפוד זוהר ונראים מאושרים. הסטודיו חוקר את הפוטנציאל הגלום ביצורים תת מימיים ואת האופן שהם מייצרים ופולטים אור להישרדות כשהם בעומק כשאין חדירת אולטרא סגולי. אולי בעתיד על הצלחת לצד אספרגוס סגול יונח דג שפמנון ורוד בזוהרו.

 

מחקר המנסה לברר מה גורם לבלוטות הטעם להתעורר ומה פחות. אז כחול מתברר מדכא תיאבון

הצבע הוורוד משמח ומתוק. הירוק מרענן

האדום מבטא תשוקה (עגבניה מהשורש ע.ג.ב).

המרכיב E20 בעל פיגמנט אדום, מופק מכנימות  ועובר תהליך ייבוש וכתישה. משמש לציפוי תרופות…אותו מרכיב שימש לצביעת בדים ומשמש את תעשיית התרופות. להזכירנו כמה לא בריא לנגוס בצבעי מאכל.

במסדרון העולה קיר מלא מדבקות אדומות המוצמדות למיצרכים בסופרמרקט כאזהרה על עודף סוכר או נתרן או צבעי מאכל… ברוח הומוריסטית המציאו האומנים ערכים נוספים כמו ״משביע ל2 דקות״ ״עושה צרבת״, ״אפס סיבים תזונתיים״, ״מלכלך נורא״ וכדומה.

 

הקטשופ והחרדל לרוב נלווים ל״פאסט פוד״

האדום מסמל כח שמחה ואהבה והצהוב מבטא אושר חמימות ונחמה מנעד התחושות מתעורר למראה הצבעים העזים ומספק לנו אנרגיה חושית. לא במקרה אנו מסופקים במנעד רגשות זהה אחרי ארוחה טובה. עולם השיווק והמיתוג מקדיש תשומת לב לצבע למסר לקונוטציות ובכך מגשר בין הרובד החזותי למילולי.

סדרת מיצגים המודפסים על גליל נייר אכיל מנסים לשחזר טעם נשכח. געגוע.

 

ויש גם מגמה ירוקה.

תחליפי בשר של טבעול מחקים את הנראות את הטעם והטקסטורה של מוצרי בשר מן החי. פסי החריכה מעידים על מפגש עם אש. מניפולציה ויזואלית שמנסה לדמות את הדבר האמיתי. אם כך שואל עצמו בר דעת, למה לחקות מוצר מן החי כשאדם מתנגד אידיאולגית לאכול מהחי?

לפי האומן ״זהו עוגן שמתווך פסיכולוגית על הפער בטעם״.

 

בשר סרוג לצמחונים. הבשר שאנו צורכים מהיבט אתי ואסטתי של בשר מהונדס שמגדלים במעבדה. עד לשנת 2050 האוכלוסיה תמנה 9 מיליארד ולכך נדרשים מהנדסי המזון המוטרדים. הטכנולוגיה מציעה פתרונות. מסעדת קונספט דמיונית מקוונת מציעה עתיד מדומיין ולא נתפס של ייצור וצריכת בשר מדומה. הסרטון מציע צורה בה יראו מנות הבשר העתידיות. עד אז יצטרכו בני האדם להשתחרר מהקצביות ומהנתחי הבשר שהעין רגילה להם ולהתרגל לעובדה שלבשר יכולה להיות צורה של חוט שממנו סורגים צעיף או צמיד.

 

בויטרינה נפרדת, מוצגים מרכיבי ארוחה יפנית מפלסטיק. סושי וקונוסים אצות ואיטריות דגים ומיטבלים. צבעים וצורות באסתטיקה יפנית נפלאה.

העצוב ובחירת  הצבעים אמורים לפתות להסעיר ולהרגיע.

המסדרון לאולם המרכזי הוסב ככניסה לסופרמרקט על המדפים משקאות ואריזות מזון ורישרושי צלופן.

״הפרה״ שכאילו נחה באחו, היא צבעונית וזרחנית. בדיוק ההיפך ממה שמשווקים לנו את מוצריה כבריאים וטובים. דמות הפרה משמשת גם במכירת בשר וגם בגלידריות, ומעדניות. כאןהפרה במנוחה במין הפוך על הפוך, היא לכאורה חוזרת לאחו בתנוחתה. אבל היא במרחב הפיתוי האנושי.

אין פה דשא ירוק צמרות עצים פסגות ועמקים ומרחבי טבע. זה סופרמרקט של מזון מהונדס.

היוצרים בוחנים את תפקיד הדימוי.

גם שאלת הצייד והניצוד עולה פה ותוהים על מערכת היחסים המורכבת בין אדם למזונו.

מכונה המנסה לחקות את פעולת המעיים מזכירה לנו איך את שיעורי הביולוגיה על שינויי החומר.

מבשר חזיר מכינים תרופות, נייר צילום, תחמושת, סיגריות ומרכך כביסהה…

חטיף הפרינגלס, עיצב מחדש את המוצר הבסיסי. תהליך הייבוש והטחינה של התפ״א, תצורת האוכף ואופן האריזה בקופסת גליל, מעניק יתרון כפול: איחסון מקסימלי וחשיפה לריח עם פתיחת האריזה. כל נגיסה משמיעה קריספיות. כך מתעצבת החוויה החושית.

 

מובייל ענק ויפיפה בין הקומות מציג מאות דגים כסופים שקרס דייגים נעוץ בבטנם…

גיא משעלי האומן מציג חכות בצורת דגיגים לפתות דגים גדולים יותר. ובעצם מציג את שרשרת המזון הוא מנסה לחקות את הטבע. האקסיטנציאליזם הקיומי הפיסי והפילוסופי מבאר זאת. הגדולים אוכלים את הקטנים. ככה זה בטבע.

וזהו טבעו של האדם.

 

מזונות מעובדים, צבעים מהונדסים ותצורות מפתים פוגעים בבריאות ומקצרים את ימינו. האומנם?!

האדם ממציא ומחדש מועיל והורס וחוזר בו חלילה בנסיון לתקן. אנשים מאריכים ימים והאוכלוסיה העתידית הגדלה מטרידה את מדעני המחר כיצד תצליח להזין את המיליארד הנוסף. על רקע משבר האקלים.

 

אדם מגיע לתערוכת אוכל ואומר לעצמו -

מה כבר אפשר להציג בנושא שעוד לא ראינו בשפע הצילומים ברשתות ובריאליטי. ובכן למבקרים צפויה הפתעה. התערוכה מסקרנת ומעוררת מחשבות. ומציבה אתגרים במגוון תחומים.

התערוכה מונגשת דרך אפליקציה קל להתחבר וכל שנדרש זה להקליד מס׳ המיצג והמידע מועברבקריינות לאוזניות. את שמות האומנים והפרשנות ניתן למצ בפרסומים רבים קודמים.

התערוכה מסקרנת ומעוררת מחשבות. על טכנולוגיה, אומנות, פסיכולוגיה ושיווק פילוסופיה ותרבות.