בכיוון של תומר - חודש יוני-יולי 2023/ תומר פישר
אלמוג זהבי- קיבלתי את מה שרציתי
מילים, לחן וביצוע : אלמוג זהבי, הפקה מוסיקלית: אליהוא בן עיון ואייל מארטינוטי,
עיבוד : אליהוא בן עיון, אייל מארטינוטי ואלמוג זהבי, קולות, גיטרות קלאסית, אקוסטיות וחשמליות, סינת׳, פסנתר, בס חשמלי : אליהוא בן עיון, תופים : אייל מארטינוטי
השיר הזה היה הראשון ששמעתי מבין השירים החדשים. שמתי "פליי" והתאהבתי מיד. הטקסט פשוט בגובה העיניים, והלחן נשפך בטבעיות. הטון והכוונה שווים ואתה מרגיש את אלמוג מציג את הפרדוקס בחצי חיוך וחצי עצבות. ליווי יפהפה של גיטרה אקוסטית פותח את השיר וככל שהשיר מתקדם, נוספים גם הכלים האחרים.
הסינגל הוא מתוך אלבום ראשון של אלמוג זהבי, הנושא את השם "הלוך וחזור" והוא כותב בדף המצורף לסינגל, שהשיר מוקדש למבוגרים החדשים, לילדים הנצחיים, ללבבות הכמהים ולרומנטיקה. אני מצאתי שם גם צבע יותר מהורהר לגבי מה קורה כשהרצון כמעט עומד להגשים, אבל הוא עוד לא שם. כמו שאמרה לי המורה לספרות בשיחה שהייתה לי אתה: "כשהאידיאל מתגשם, הוא מפסיק להיות האידיאל".
גידי גוב - שיר תקווה
מילים ולחן: חמי רודנר, עיבוד והפקה מוסיקלית: אלון אולארצ'יק, תופים: אלון הלל, בס: בנצי גפני, גיטרות: אלכס פולק, גיטרה: אלון אולארצ'יק, פסנתר: אורי סנדר
ההתרגשות הראשונה לשמוע את גידי גוב שר משהו חדש-ישן, היא גדולה. זה לא משהו שאפשר לכמת במילים. גידי גוב, הוא אחד הזמרים האהובים עליי ויש בו את המג'יק כשהוא מביא למאזין את הקסם הבלתי אמצעי שלו.. במילים אחרות: פשוט להיות הוא. נישא על גבי השיר ומרגש בפשטות שלו. אני מעריץ גדול של גידי, ומאלו שלא עמדו מהצד וקנו את האלבומים, "אם היינו" ו"בקצה ההר". השיר הזה הוקלט לאלבום "בקצה ההר", אבל מסיבות כאלו ואחרות, נשאר על גבי הסלילים. יואב שדמה, הטכנאי שהקליט את האלבום, מצא את הסלילים והתקשר לגידי ובישר לו את הבשורה. "שיר תקווה" הוא אחד מהשירים שהתגלו. הוא נכתב על ידי חמי רודנר, בקצב הקאנטרי והעצבות החצי פסימית-חצי אופטימית מחלחלת לאורך השיר. שאפו גם לאלון אולארצ'יק על העיבוד המיוחד.
זה שיר שבא לעודד את הנפש ולרומם אותה מכל המשברים שיבואו בדרך. שומעים את גידי עונה לעצמו במהלך השיר וחוזר שוב ושוב על המנטרה. המקצב השמח עם המילים של חמי, באמת מצליחות להטמיע את התקווה שצריך כאן. במחשבה חוזרת, כשאני מסתכל על האלבום "בקצה ההר", אין לי ספק שהוא היה צריך להיכנס לאלבום-ולו בגלל האופטימיות הזהירה שבו. באלבום שנשא בו רגעים מרגשים, וקצת פחות קצביים, השיר הזה היה יכול לעשות פלאים. וטוב שהוא יצא.
אני מאמץ את השיר הזה אליי למסע שלי ונדמה לי שאני לא אהיה היחיד.
סיוון הדס - שדות
מילים, לחן וביצוע: סיוון הדס אושרת, הפקה מוסיקלית, קלידים ואלקטרוניקה: אוראל אושרת
מיקס : יוגב גלוסמן, מאסטרינג: מאור אלוש.
השיר הזה מהווה מתנה בשביל אח של הדס. היא מספרת שהוא היה בשבילה, "הדמות הבטוחה והנוכחת". כשהחליט לעזוב ולגור באמריקה, הדס הרגישה שמשהו בתחושת הביטחון שאח שלה נתן לה, הולך ומתמוסס לנגד עיניה. באיזשהו שלב, הדס התחילה במסע של חייה לחפש את עצמה ועדיין כל שנה, נהגה לשלוח לאחיה, קאבר כמתנה יפה ליום הולדת. אין לי ספק שהשיר הזה היא סנונית מבטיחה לא רק בשביל אחיה, אלא גם בשביל הדס שפורשת כנפיים ומוציאה שיר ראשון משל עצמה. עצם הצעד הזה, עם כל הקשיים הכרוכים בו, היא מתנה מקסימה גם לעצמה.
משהו במגע האינטימי שהשיר מצליח לייצר בשניות הראשונות, נבנה ביופי ונשמר בתיבה נסתרת. האווירה אלקטרונית, עם צלילי פסנתר חמימים. קולה של הדס נשבר קצת וכמעט נוגע בקצה הגבוה של שירת אופרה כשהיא מגיעה למעבר. העיבוד שבה את ליבי-הנגיעה האלקטרונית העדינה עם המילים השבריריות על תמונות ילדות שהולכות ונעלמות מהעין, אבל שבות ומזכירות את מה שהיה בעבר.
אילונה - יש משהו בלילה
מילים לחן ושירה: אילונה הרפז, עיבוד, הפקה מוסיקלית, תופים, קלידים ותכנותים : עמית מינץ
גיטרות: נתיב טל, גיטרות נוספות: אוהד בסון, קלידים נוספים: אילונה הרפז
הפתיחה המסתורית המיוחדת בתחילת השיר הופכת לשיר עם ביט אלקטרוני שתופס אותך מהשנייה הראשונה. החיבור לנושא הלילה מתחבר יפה, ואפשר ממש להרגיש את חיבוטי הנפש דרך הטקסט הפשוט-ישיר, לבין המנגינה המתפתלת. בלילה יש משהו לא רגיל, למרות שהירח מאיר, הרחוב שקט, החושך עוטף את הגוף, אבל מועברת תחושה של קור, של אפלה.
מה שכן נותן לשיר את הגוון החם שלו זו השירה המרגיעה של אילונה הרפז. היא מצליחה לשיר את השיר בכנות שהיא נוגעת ומגיעה. "יש משהו בלילה", הוא הסינגל הרביעי מתוך אי.פי הבכורה שלה, "מישהי בעולם" ובשיר הזה, היא בוחרת לשתף בתחושתה את ההתמודדות שלה עם הפרעת השינה, אינסומניה. אני התחברתי לשילוב בין האלקטרוניקה לעדינות ובין הקור לניכור, ובין הצבע המוסיקלי המיוחד של השיר לחיבוטי הנפש שהוא מעלה בך.
Adi Yacobi - My Life
מילים ולחן: עדי יעקובי ומיכאל הרשליקביץ, עיבוד מוסיקלי: מיכאל הרשליקביץ, עדי יעקובי ואבי טולדנו, הפקה מוסיקלית: אבי טולדנו ומיכאל הרשליקביץ, גיטרות, קלידים, תכנות וקולות: מיכאל הרשליקביץ, קולות: עדי יעקובי, תכנותים נוספים, מיקס ומאסטרינג: אבי טולדנו "תשע סטודיו".
השיר של עדי יעקובי יכול לדבר על זוגיות ואהבה, ובו זמנית יכול לקבל פרשנות שונה ומיוחדת-בזכות הטקסט הפשוט והמדויק עבורה. בהקשר המוזיקלי, יש פה שיר עם סאונד אלקטרוני, אבל מלא בנשמה גדולה שהולכת וממלאת כל חלל בחדר. המילים נעות ומביעות רגש כמיהתי לאהבה וחום, והמוסיקה הולכת לסערת רגשות גדולה, כזאת שזרקה אותי עד לזמרות פופ בגוון ספרדי-מערבי.
אהבתי את הפזמון החוזר ששומר על איפוק, אבל עדיין לא מצליח להסתיר את הרגש שעולה על גדותיו וגועש עד שהוא יוצא החוצה כמו שהוא. חשבתי על זה שההוק המלודי שעובר לאורך כל השיר-גורם לך בלי שאתה שם לב, לרצות להאזין לשיר שוב, גם אחרי שהוא נגמר. אהבתי ממש את העיבוד המוסיקלי שנתן לשיר את המרחב הנכון לצמוח ולהתפתח בשקט, כמעט בלי צעקות או רעש גדול, אלא ביופי כמוס שצריך לגלות אותו שוב כדי להבין מה קרה במשך שתי הדקות האלה.
בן בראונשטיין- בכיוון הים
מילים ולחן: בן בראונשטיין, עיבוד והפקה מוסיקלית: אבי טולדנו, תופים: דקל דביר, בס: עדי הר צבי, גיטרות: מיכאל הרשליקביץ, קלידים וסינתיסייזרים: ליאור טלמור, פרוגרמינג וסמפלר: אבי טולדנו, שירה: בן בראונשטיין, קולות: מיכל ויינשטוק
הדו שיח שמתקיים בין שני בני הזוג, מחפש את המקום שלו. השיר מביא את נקודת המבט של שני הצדדים, ויש איזושהי תחושת רוגע מתעתעת. היא מנסה לעודד אותו לדבר על הרגשות, לא להיות עצור, לא לחשוב כל כך, שיעשה קפה והם יישבו ואולי ינסו לדבר על הכול. והוא מצדו, לא מצליח להיות הוא במאה אחוז. הוא רומז לה שצריך סבלנות, שכדאי לחכות. "את יודעת זה הכול כוונות".
הפזמון הוא אולי בריחה מהדיון הזה, ורצון ללכת למקום פסטורלי כמו הים. אולי משהו בתנועת הגלים, תגרום לו קצת לשבור את השגרה ולפרוק את מה שיש לו על הלב. קולו של בן, נמוך, קרוב למיקרופון, לא מגיע לגבהים, מגיש את המילים בנעימות. גם הלחן, שובר למחוזות הפופ-רוק הרך, אבל השבירה במעברים המוסיקליים, כשהסינתיסייזר נכנס לתמונה, אתה מתחיל להרגיש סוג של צמרמורת, כי אולי באיזשהו מקום, אתה יודע שהסיטואציה מורכבת, ומצביעה על הפערים בין שני העולמות. שני האנשים רוצים דברים שונים, ועדיין לא מסוגלים להתנתק מהזיוף ומתחושת השקר. השיר יצא בחודש מרץ, אבל הוא ריגש אותי והחלטתי שהוא יקבל מקום בסקירה.
שי-לי פלדי - לנסות
מילים ולחן: שי-לי פלדי, הפקה מוזיקלית: שי-לי פלדי, מיקס: שי-לי פלדי וגיא שמע, מאסטר: גיא שמע
גם השיר הזה נפתח עם ביט אלקטרוני, שמזיז אותך, ועם צלילי פסנתר חשמלי, וורליצר וסינטי חלומי כזה. שי-לי שטה בגרוב המיוחד שיצרה. את השיר שי-לי יצרה באולפן הביתי, ומרגישים את טביעת האצבע שלה, בפעלולי האולפן שהיא שתלה בתוך השיר-כשהקול מתעוות לפתע.. נהיה יותר עמום ולעיתים, נהיה יותר מוזר מהרגיל. היופי שבפזמון היא תמיד חוזרת אל קולה ושירתה הענוגה. אני ממש אהבתי את המשחק המוסיקלי, שמעצים את תחושת הניכור, הזרות ואת הפחד מהאכזבה.
גם שם השיר-במילה אחת, מעיד על זה שלנסות מחייב לקבל החלטה של רגע, ולא תמיד הכי קל לקחת החלטה שיכולה גם לכאוב באותה מידה. "היא גם מרגישה רחוקה, לא רוצה קרוב, ועדיין כלום לא השתנה". אני מרגיש גם את תחושת הדחף בהגשה שלה, שעצם המחשבה על זה, לא מצליחה להביא לרגיעה וחיבוטי הנפש צפים מכל עבר.
פיטר רוט - זזים
מילים, לחן ועיבוד מוזיקלי: פיטר רוט, הפקה מוזיקלית : פיטר רוט ואופיר קנר.
תופים ופרקשן : טל ברגמן, קלידים וקולות : אופיר קנר, גיטרות, תכנותים וקולות : פיטר רוט, סקסופון : ניצן עין הבר, קולות : לרה אקסלרוד טל.
לפיטר רוט, יש את זה בענק. היכולת שלו לרחף על גבי הנוסטלגיה, ועדיין לקחת את ההשראה הזאת וליצור ממנה משהו חדש שיכול לגרות את בלוטות הטעם היא פשוט מדהימה. "זזים", הולך בסטייל הפאנקי, מתכתב עם האופנה של שנות השמונים, ובכל זאת, הופתעתי כשראיתי תגובה של אחד הגולשים שהגיב לפיטר וכתב לו שמדובר בשיר חדש של להקת פורטרט שעוד לא הוציאה. רק המשפט הזה הכניס אותי להתרגשות גדולה. פורטרט, הייתה אחת הלהקות המגניבות שהיו בשנות התשעים- ששירה "הכול מבינה", התנגן אצלי באוסף של "בתוך נייר עיתון", והפך להיות אחד השירים האהובים עליי.
אני כבר כתבתי על אחד הסינגלים הקודמים של פיטר, "המחר שייך לצעירים", שלא עזב אותי מהרגע ששמעתי אותו. וכאן בשיר החדש "זזים", ממש אפשר לעוף עם סולו הסקסופון הנהדר של ניצן עין הבר, שמגיח באמצע השיר ויכול להזכיר במעט את לחישה פזיזה של ג'ורג' מייקל. מצד שני, הוא יכול להתכתב עם הדיסקו הישראלי בסבנטיז.
ומה יותר נהדר מהשורה האלמותית, "רק שלא ייגמר השיר הזה. עוד פזמון אחד קטן". הרי כל אוהב מוסיקה, לא באמת רוצה שהשיר ייגמר, שתחושת האופוריה במסיבה תתפוגג ותיעלם. שלא ייווצר מצב שכבר חייבים לעזוב דווקא שכל כך כייף ופאן אמיתי. האם זהו גם געגוע של פיטר למסיבות העבר? יש מצב גדול, ובכל זאת, נהדר לנוע אתו בקצב ולזכות בשיר חדש סוחף ומרקיד.
שחר כהן-עורך מדור מוזיקה:
