על הנסיכה השחורה ועוד הרבה עם חיותה עזגד/ עמיקם יסעור

ספר שיריה הרביעי  של חיותה עזגד –"הנסיכה השחורה" יצא לא מכבר בהוצאת ארגמן מיטב. בספרה זה היא מלטשת ומנכיחה הרבה מהנגיעות האישיות שלה בחייה ובשורשיה המשפחתיים, בצורה יפה ומעניינת מאוד.

 

ספר שיריה נערך בידי המשוררת תושבת הצפון, טלי וייס.

הספר, "הנסיכה השחורה" כולל גם ציורים צבעוניים של המחברת יש בו   חמישה שערים  : ילדת מלחמה     יפי היש     אהבה שאין להסביר     ניצוצות       קוצים.

 

ספרי על עצמך ומדוע בחרת ביצירה?

 

נולדתי בברלין

נולדתי בברלין ב 1939. שורשיי הם מורכבים מאוד ומלווים אותי לכל אורך חיי.אבי, פטר אימי, אירנה שרה דווינצקי. אבא נולד ליוליה שמשפחתה קתולית אדוקה. אביו בא מניגריה לגרמניה ללמוד באוניברסיטה שם. שניהם נפגשו וכך נולד אבי.

אמא אירנה שרה באה ממשפחה יהודית שמרה על הפרדת חלב ובשר אבל לא היו אדוקים. רשומים בקהילה היהודית. לאמא היו 7 אחיות ואח אחד. אבא ואמא שלי התחתנו ב1937 בהתנגדות המשפחות משני הצדדים.

המשפחה אבא אמא ילדו 4 ילדים .אחות גדולה ממני ועוד שני אחים. את המלחמה בברלין עברנו כשאנחנו מסתתרים ובעזרת אנשים טובים שעזרו לנו. הסתתרנו במרתפים בלי מים וחשמל שרדנו. נגמרה המלחמה ולביתנו הגיעה אחות אימי גרדה לוי שבעלה נרצח באושוויץ. הסתבר לי שהדודה יהודיה . אני בת 6 הולכת אליה ואומרת לה את הרגת את ישו. ישר סטירה וכך הוקפצתי בחזרה ליהדות והתחלנו ללכת בימי שישי לבית הכנסת. הדודה הזו גרדה הוציאה עלינו את מרי רוחה והתעמרה בנו השפילה הרביצה בקיצור נכנס אלינו הביתה סטן. אמא לא ידעה על כך.

היא עבדה לפרנסת המשפחה. למזלי ,ב1949 ארגנו מוסדות מישראל עליות וארגון היהודים. טסנו למינכן עם כולם אמא שני אחי אחותי ואני. במינכן באו שני אנשים אמרו לאחותי ולי אתם הולכים איתם. כך הגענו לטירה על יד מינכן שבו שוכנו ילדים יהודים, חלקם אספו מהרחוב, חלקם ממשפחות זה היה מאורגן על ידי עליית הנוער. שם שהינו כ8 חודשים. הרגילו אותנו לקראת ישראל. כך אמרו. אכלנו לבניה ושרנו שירי ארץ ישראל שאת המילים כתבו לנו בגרמנית. לא הבנתי מה ששרתי אבל שרתי.

משם טסנו לישראל .נשקנו את אדמת הקודש והסיעו אותנו לרמת הדסה בטבעון מוסד לילדים עולים. פה ברמת הדסה התחילו החיים הישראלים .למדתי לדבר עברית. ורקדנו במרץ ריקודי עם. זו הייתה חוויה נהדרת של חופש.

במשך החודשים הראשונים לאט לאט לקחו את הילדים הגדולים מגרמניה לקיבוצים ורק אחותי ואני נשארנו, הינו הצעירות.כעסנו  והחלטנו לברוח מרמת הדסה.

לאן- לפרדס חנה. בשביל לנסוע באוטובוס היה צריך פס מהמוסד. לא היה לנו כזה אז הלכנו ברגל. בערב הגענו לתל חנן היה כבר חושך. למזלנו עבר מנהל המוסד פרץ. נתן לנו סטירה. אחרי חודשיים באה אישה קטנה וצולעת.לקחה אותנו לקיבוץ תל עמל שהוא ניר דוד היום. לחברת ילדים עולים. היינו 16 .פה התחילו החיים הטובים. זכינו לטיפול מסור אני הייתי בת 10.לניר דוד יש נחל האסי שמו ובניר דוד חום קשה של עמק בית שאן ואנחנו הילדים שורצים במים כמה שניתן. אני לא ידעתי לשחות. ילדי הקיבוץ הראו לי את הקונצים שלהם במים ושאלו אותי את יודעת לשחות. התביישתי ואמרתי כן. תראי אמרו קפצתי למים ובחוסר בררה התחלתי לשחות. עברו כמה שנים .יום אחד בא אילי בן הקיבוץ הבכור ואמר חיותה ראינו שאת שוחה די טוב , בשבת יש תחרות אנחנו צריכים לאסוף נקודות. לא נורא אם לא תגיעי ראשונה. כך הגעתי לתחרות לא מכירה אף אחד נורא מתביישת הגיע המקצה שלי . יריית אקדח, אני קופצת למים שוחה מהר מהר ויוצאת. כולם מתנפלים עלי בכלל לא ראיתי שהגעתי ראשונה. אחרי חודש באליפות המדינה כבר הייתי אלופה. הגעתי למכבידה שחיתי נגד איזו ג'לובית ואני רזונת קטנטונת אבל זכיתי במדליית כסף. כולם התרגשו חוץ ממני. אחרי המכביה אורגנה נבחרת של הפועל לאולימפיאדה הפועלי בהולנד. יצאנו 3 בנות רחל ברקשטיין ירדנה שאל ואני הבנים ראובן שפע יורם מנדלבואם ועוזי סלפטר. זו הייתה חוויה בלתי רגילה: פריז בלגיה והולנד. דאגו שנחווה תרבות.

 חרשנו את המוזיאונים לובר רודן ואן גוך כיף. לא יכולה שהשקענו בשחייה כמו שהיום לא היו אמונים מסודרים. לא היה  מי שיתמוך ויעודד. אני גדלתי בלי משפחה קרובה. אני רק זוכרת שהזמינו את קיפוד מאמן נבחרת ארצות הברית. הוא אמר על עבודת הרגליים שלי בשחייה שזו הכי טובה ממה שראה בחייו. גם בצבא שחיתי אבל עברתי את הצבא רגיל טירונות קורס מכפיות הדרכת מחזור. קורס מדס"יות כך נגמרה שנה ועוד שנה בבסיס הנחל.סיימתי את הצבא והלכתי ללמוד חינוך גופני ותנועה בסימינר הקיבוצים תל אביב שנתיים.לימדתי 10 שנים במוסד החינוכי בית אלפא מעמידה מופעים גדולים לסיום יב והרבה ריקודים למסיבות וחגים. במבחן גילוי כישרונות ארצי במחול בכיתי יחד עם הרקדנית רות אשל.

שרה לוי תנאי הזמינה אותי לרקוד בלהקת ענבל הייתי שבוע ראיתי שזה כל החיים ואני רציתי יותר.מאוחר יותר למדתי שנה שלישית ועשיתי תעודה למורה בחירה.

אחרי שעזבתי את הקיבוץ בגיל 50 למדתי באוניברסיטה תולדות אומנות וסוציולוגיה. ויש לי תואר בהם.

כיום אני גם מלמדת הליכה נורדית ויש לי קבוצת מחול של נשים בוגרות. אני עדיין מופיעה במחול במסגרות קטנות ושוחה יש לי 4 בנות ו12 נכדים שיהיו בריאים.

במה עוסק ספר השירה הנוכחי?

הספר הנסיכה השחורה יש בו חשבון נפש השלמה עם הזקנה ומעיפה מבט מעבר לחיים.

שם הספר על פי שיר שבו אני מבינה שלא אוכל להיות נסיכה כמו באגדות וכשהגעתי לארץ הייתי לנסיכה שחורה.בתהליך העבודה חשוב לסמוך על העורך ואני סומכת ויודעת שיש בנינו הבנה. טלי עושה את העבודה ואני בודקת ומאשרת בהתאם

 השערים נקבעו לפי קובץ הנושאים ותמיד השם מופיע באחד השירים בפרק

כן אני עושה חשבון נפש בשירה עם כל מי שפגשתי פה ושם בחיי.חשבון עם המשפחה אימי אבי ואחותי.

בעיניי,הפיוס הוא ההשלמה .

 

מי הם שלושת היוצרים המוערכים בעינייך ומדוע?

השלושה הם שקספיר, יצחק בשביס זינגר, ויהודה עמיחי. הם אותנטיים. נוכחים ובעלי יכולת יצירתית גבוהה שהשפיעה עליי מאוד וכל כלל הכתיבה שלי.

 

אם היית נקלעת לאי בודד או לבקתה מבודדת בהרים, והיית צריכה לקחת 3 ספרים מה היית לוקחת ומדוע?

מכל הסופרים האהובים עלי וקרובים לליבי בחרתי ב3 ,ויסלחו לי הסופרים האחרים.הראשון הוא מאיר שלו  עם ספרו עשו .הוא ספר ששטף אותי במבנה העלילה והתרחשותה בתיאורה את  מציאות חיים שלנו יחד עם זאת רחוק ,כמו איזו פלנטה רבת עוצמה ודמיון העשירה ברבדים עמוקים.  אפשר לחזור ןלספר שוב ושוב ולמצוא שם דברים חדשים .הסופר השני -שרווד אנדרסן,  "הצחוק האפל". הספר הוא ראי לאדם המחפש עצמו בתוך  מערכת זוגית  .בהרבה מובנים מצאתי עצמי בתוך הספר כאילו מדבר בשמי כתוב מרתק כמו שירה עם סודות.הסופר השלישי הוא יאסונרי קברטה ,סופר יפני הפורש לפנינו עולם שונה וקסום כמו אגדה. קראתי  בשקיקה את העולם שיסונארי העמיד לפני יש בו עומק שאוהבת כל פעם לצלול לתוכו.באי אשר אחיה יהיו מסביבי, שלוש אולמות שונים אחד קרוב ומציאות חיי ושני האחרים כמו חלום.אוכל להשוות בניהם לראות את הדומה והשונה.