על הסרט רכבת הקליע/ ראובן שבת

 

קחו את אמיר קוסטריצה, ערבבו אותו עם קומיקס בינוני, תבלו בדויויד לינץ' והוסיפו מעט מתח עוצר נשימה של כריסטופר נולאן ומעט מהעולם של מארוול, קיבלתם את רכבת הקליע.

סרט הזוי לגמרי אומנם, אבל טוב למדיי בסך הכל.

הטרגדיה שלו זה התחכום שבשלו צופים לא מעטים וגם מבקרי קולנוע לא מעטים קטלו אותו סתם וללא הצדקה.

אז אולי היה צריך שם איזה טוויסטים בעלילה? במשחק? בדמויות הנשיות?

אולי מתינות יותר במבוך הפוסט מודרני של הסרט, שמסבך קצת את הדברים לצופים

העלילה בקיצור, חמישה רוצחים ( כל אחד יותר מוזר מהשני) נקלעים לרכבת יפנית הנעה בין טוקיו לקיוטו.  ברקע יש נקמה, מזוודת כסף, חטיפה. בין הרוצחים אין כל קשר .אבל הקשר מתברר אחר כך כהכרחי, גורלי, בלתי נמנע.

כמו טרגדיה יוונית...

ובאמת כמעט שכחנו זה גם טרגדיה יוונית, גם רשומון יפני, וגם נצרות פוסט מודרנית.

הכל מתובל בשלל קרבות דם, חיתוכי פנים וגוף, להטוטי חרבות, צילומי פנים רכבת מעולים ומרהיבים

ובעיקר משחק מעולה מאוד של כל הגיבורים מבראד פיט הגדול ( השחקן הראשי ודמותו היא של רוצח נווירוטי )ועד באד באני שמשחק קצר ופרודי ומאוד מעולה  דמות של מאפיונר מקסיקני הזוי.

דויד לייץ' הוא הבמאי המנצח על החגיגה הזאת ואם היינו מוסיפים את הנ' לשם משפחתו זה היה מושלם

לסרט יש תסריט מצוין. צילומים מעולים ומשחק נפלא של כולם

ריתמוס קולנועי שירי כמעט.

אבל מה פוגם בשלמות הזאת?

ההגזמה הרבה מדיי. הצורך לייצר עלילה מוגזמת, מופרכת במרבית שלביה, יצרה גם קצת סרט מעצבן וחבל

אבל ככלל זהו סרט טוב למדיי וכדאי מאוד לצפות בו בהחלט.

במאי: דיוויד ליץ' 126 דקות

תסריט: קוטארו איסקה, זאק אולקוויץ,

צילום: ג'ונתן סלע, פסקול: דומיניק לואיס

שחקנים: בראד פיט  סנדרה בולוק  מייקל שאנון  אהרון טיילור-ג'ונסון  זאזי ביטס