על הניצוץ והאינטימיות של הכתיבה עם דייויד רודריגז / רונית רוטלוי
הספר "שלושים מחשבות אינטמיות " של דייויד רודריגז, הוא ספר שירה מיוחד ויוצא דופן בנוף השירה הישראלי. הוא יצא זה עתה בהוצאת ארגמן מיטב, הוא ספר ראשון לכותבו, הוא כולל שירים בספרדית ותרגום שלהם בעברית. הוא חושפני, עוצמתי, עז ,חושני ומדייק הרבה בתחושות שהוא מעביר לקהל. שווה ושווה קריאה והרבה.
ספר לי על הרקע שלך, דייויד
אני דיויד רודריגז, נולדתי בטנריף, ספרד, עליתי לישראל בהיותי בן 31, לאחר שגדלתי בבית ציוני, מאז שאני זוכר את עצמי הוריי דיברו וחלמו על מדינת ישראל, חצי מתקופתי כאזרח ישראל אני מתגורר בגדרה. אני אב לשלושה ילדים- שהם אהבת חיי- איתי, עלמה ויהונתן.
שנים רבות שעסקתי בפיתוח עסקי עבור חברות הייטק וביו-טק, בנוסף יוזם כנסי ספורט מתוך אהבה לתחום. בתקופה האחרונה לקחתי פסק זמן עם עצמי והגשמתי חלום אישי.
איזה חלום הגשמת?
בשנה האחרונה הוצאתי לאור ספר ביכורים ובאופן רשמי "יצאתי מהמגירה". שמו של הספר- "שלושים מחשבות אינטימיות", וכשמו כן הוא- הספר מאגד בתוכו הגיגים, תובנות, רגשות ולמעשה שלל נושאים שבוערים בתוכי.
מהי הכתיבה עבורך ומתי התעורר בך הניצוץ לכתוב?
התחלתי לכתוב עוד בתקופת השירות הצבאי שלי בספרד. גם בספרד השירות הצבאי הוא שירות חובה, וכיליד טנריף התגייסתי לשירות ביחידת קומנדו בספרד. אני זוכר תקופה מאד מאתגרת, כשהגוף שלי היה ממש "על הקצה" לאחר אימונים קשים, וניתנה לנו משימה- לכתוב סיפור/ שיר. אני כתבתי שיר על הצבא וגיליתי שבאמצעת הכתיבה אני מצליח לפרוק קשת של רגשות, ומאז זה נהיה הטבע השני שלי- לכתוב וכך לפרוק רגשות.
מהי ההשראה לכתיבתך?
אין לי השראות חיצוניות.
בכתיבה אני פוגש את עצמי- לטוב ולרע. אלה הרגעים הכי אינטימיים וכנים שלי עם עצמי. מבחינתי, כמעט כל דבר שאני חווה, עשוי להיות טריגר לכתיבה. אני רוצה לציין שאני לא מגיע מעולם הספרות והשירה, ואני קורא בעיקר ספרי מתח. החיבור לכתיבה אצלי לא מגיע מהקריאה או מעולמות התוכן שלי, אלא ממקום פנימי עמוק מאד ואינטימי בתוכי.
תוכל לספר בקצרה על הספר ומה גרם לך להוציא אותו לאור?
הקשיש, שהזכיר לי את אבא שלי, ענה לי בספרדית שירד לו הסוכר.
התיישבתי ליד הבחור ווידאתי שהוא מתאושש, משם עלתה שיחת נפש, סיפר לי על ילדיו ועל נכדיו, זיכרונות מהעבר, ובין היתר סיפר לי שבצעירותו הוא כתב הרבה פרוזה ושירה.
משהו בסיטואציה עם אותו אדם גרם לי להוריד את המגננות ואת הספק, ואמרתי לו שגם אני כותב.
האדם המבוגר ביקש לראות את אחד מהשירים שלי, אמרתי לו שאני לא שיתפתי את הכתיבה שלי עם אף אחד מלבד אבי.
סיפרתי לו שהכתיבה שלי היא פריקה אישית מאוד שתמיד התרחשה עם דיו ונייר ולא יצאה מהדף, אפילו לרמה שלעולם לא עיינתי או הפניתי מבט לשירים שכתבתי בעבר, תמיד דף חלק, תמיד התמקדתי בשיר הבא.
מה קרה משם?
האיש המבוגר אמר לי "אל תמות עד שסופר ראה את האמנות שלך, חווה אותה ונתן את דעתו".
המשפט הזה גרם לי למחשבה שנייה, כבר למחרת קבענו באותו המקום ובאותה השעה שאכתוב לו ארבעה שירים, הלכתי הביתה וזה מה שעשיתי.
למחרת הגעתי עם השירים שמורים על הפלאפון שלי, הקשיש התרגש והתחיל לקרוא, השיר השלישי גרם לו לבכות, הוא אמר לי שהשירה שלי "אותנטית ונדירה", שאני חייב לכתוב ספר ולהוציא אותו לאור.
עד אותו הרגע השירים שכתבתי לא נועדו לעיניים אחרות מלבד העיניים שלי, עצם העובדה שהוא הרגיש משהו גרם לי תחושת סיפוק, אפילו לרמות של חוויה חוץ-גופית מעצם העובדה שפעם ראשונה בחיי אדם, שאינו קשור אליי בצורה אישית, קרא את המחשבות שלי.
אני מבינה שהספר הוא בשתי שפות, עברית וספרדית- מדוע?
מאחר ושפת האם שלי היא ספרדית, ובדומה לשיר "חולם בספרדית" אני עד היום כותב את שיריי רק בספרדית. שם נמצא המקום הכי אותנטי שלי, אלה הם השורשים שלי.
הספר תורגם לשפה העברית על ידי טל איפרגן המוכשרת.
בחרתי שלושים מחשבות, בעיקר מהתקופה האחרונה, כל שיר וכל מחשבה היא סיפור שלם בפני עצמו.
במה הספר עוסק?
הספר הוא ביטוי של המחשבות הכי עמוקות שלי, זיכרונות וחוויות שצברתי, אהבה בכל הצורות שהרגשתי, שברון לב והאובדן של אבי, הפחדים העמוקים ביותר שלי, שאלות ותהיות שאני חווה עם עצמי עד היום.
אוסף של רגעים שנכתבו בזמן אמת, הכי אני, אותנטי ונקי מפילטרים.
ביני לבין עצמי אינני מכנה את הספר "ספר שירה", כי אני באמת רואה את היצירות כ- 30 מחשבות אינטימיות. אינני מתיימר לכנות עצמי "משורר", לפחות לא בשלב זה.
האם השירה מביאה לידי ביטוי חוויות לא קלות שעברת? האם תוכל לשתף בכמה דברים אישיים שחווית?
כמו כל אדם בעולם הזה, גם אני סוחב עימי מטענים.
אמנם נולדתי בטנריף, אך בגיל 13 החלטתי לעבור לפנימייה באנגליה, הרחק מהבית. במבט לאחור אני מבין שרציתי להתרחק מהוריי, שחוו קשיים בזוגיות שלהם, והעדפתי להעלם בפנימייה רחוקה מאד. המנטליות הבריטית הייתה שונה בתכלית מהמנטליות הספרדית החמימה. לצערי הרב, באותה פנימייה חוויתי גם אנטישמיות על בשרי, מה שרק חישל אותי. הייתי שם היהודי היחיד, ואותה מציאות רק חיזקה בתוכי את הציונות ואת הזיקה לארץ ישראל, מה שהוביל בסופו של יום לעלייתי לארץ.
חשיפה של תחושות כל כך אישיות היא לא מובנת מאליה ודורשת אומץ רב, איך הגעת לנקודה שבה אתה חושף את עצמך בצורה כזו?
אני במקום טוב בחיים שלי, מאוד שלם עם עצמי, מרגיש בשלבים של התפתחות מדהימה.
הספר הוא התוצר של התקופה האחרונה שעברתי, נכתב ויצא לאור מתוך מקום בטוח, אמיתי ושלם.
מעבר להוצאת הספר עצמו, התהליך של הכתיבה היה תהליך ארוך ומורכב שהפך לסוג של ריפוי עבורי וגרם לי להשתנות לטובה, להסתכל אחורה ולהתפעל, אפילו להתגאות בעצמי על כל מה שעברתי.
כמובן שלכל שיר יש את המקום והזמן שהוא נכתב בו, אפשר לדבר על כל שיר אינדיבידואלי בהרחבה, דבר שאעשה בסדנאות הקרובות שאעביר על הספר.
ניכר שאתה שואל את עצמך הרבה שאלות בשירים, מה הסיבה לכך?
אני אדם חושב, שמתפלסף הרבה עם עצמו. בחיים אני אדם יותר פרקטי, זורם, לעיתים אפילו קליל. אך הכתיבה מוליכה אותי לדייויד הרציני, העמוק, זה שמתווכח עם עצמו, שמטיל ספק, שלא חושש להעמיד דברים באור ביקורתי. אני אוהב לבדוק עם עצמי מה נחשב לנורמלי? אני אוהב לבחון סוגיות בזכוכית מגדלת.
