צילום: שחר כהן
מופע ורד קלפטר במועדון טסה/ תומר פישר
ביום שני, ה19.6.23 הצטרפתי אל שחר כהן, עורך המדור שלי להופעה אקוסטית של ורד קלפטר. המקום: טסה, מקום חדש שנפתח על ידי הזמרת יפעת תעשה. כבר כשנכנסתי למקום, משב רוח של חום ויופי עטף אותי מכל הכיוון. ראיתי את האנשים יושבים ליד הבר, לידם היו שולחנות מסודרים ובקצה הייתה במה שהעניקה אווירה של בית.
ורד קלפטר, היא אחת היוצרות הייחודיות במוסיקה הישראלית. בקריירה המוסיקלית שלה, היא הוציאה לא פחות מארבעה אלבומי סולו ושיתפה פעולה עם מנעד רחב של זמרים וזמרות שביצעו משיריה והביאו אותם מכיוון אחר ומפתיע. בין האמנים נמצאים אריק סיני, יעל לוי, אלי מגן, אפרת בן צור, קרני פוסטל ודנה ברגר. התרומה שלה לאלבומה של ברגר, "עד הקצה", הייתה כל כך משמעותית שעליה היא זכתה בפרס "מלחינת השנה" בטקס פרסי תמוז, טקס מיתולוגי שנערך בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים.
אגיד מהצד, בכובע השני כאמן שזה לא פשוט לעמוד על הבמה כשלמולך יושבים אנשים ובפניהם אתה פורש יריעה רחבה של כל השירים שלך. יש מסע שאתה עובר כאמן, איך אתה מביא את הייחודיות שבך כדי שתוכל להתחבר אל הקהל. הדבר הזה קיים בהרבה הופעות, כי אם מפרקים את כל האירוע הזה- יש בו בעיקר שירים. מה שהופך את האירוע למיוחד, הוא תפירת הסדר, קטעי הקישור והחוויה שלשמה אתה לוקח את הקהל לשעה אחת שבו הוא שוכח מכל צרות היום אל לב העשייה שלך.
הפורמט של שתי הגיטרות עבד מהמם. הכימיה בין הגיטרה האקוסטית של ורד לגיטרה החשמלית של רונן זל, הצית ניצוצות של אש וגם נתן בוסט של אנרגיה כשהיה צריך לתת. בחלק מהשירים שכתבה לאחרים, ורד התאימה את הסולם לשירתה. אני אהבתי את הגרסאות שלה ל"אל תקנה לי ורד", "פלנקטון", "חמימות חולפת" וכמובן "עד הקצה". נוסף לשירים המוכרים, ורד שילבה בהופעה כמה שירים פחות מוכרים מאלבומיה וגם כאלה שעוד טרם יצאו החוצה. בין שיר לשיר, היא סיפרה קצת על הדרך שבה היא כותבת.
יש משהו במוסיקה של ורד שדורש את תשומת הלב. הלחנים שלה הרפתקניים, אינם הולכים בתלם הידוע והמוכר, ולכן מרגישים את הסקרנות שלה ללכת לאזורים אחרים: קצת בוסה נובה בשיר "דייט", שירי בלדה בסגנון הפולק וגם רוק שמשם היא התחילה באלבום הסולו הראשון, "לגמרי לא שקטים". הרגעים היפים בהופעה, היו בעיניי הרגעים בהם ורד הרגישה באזור הכי טבעי לה, מחוברת לעצמה ולשיר ונותנת לקהל להצטרף לתוך הסיפור.
רגע יפה במיוחד, היה בשיר "תירס" שורד כתבה אותו לבתה. התמונות הפסטורליות שמזכירות את הילדות בשילוב עם המנגינה העדינה והעיבוד העדין שהגיטרה ניגנה, שבה את לבי. רוב השירים דיברו על מערכות יחסים בין גבר לאישה ועל רגעים שבירים בתוך מערכת היחסים. הכתיבה של ורד לפעמים מרגישה קצת ציורית ולפעמים, הסיטואציה נהיית כל כך מוחשית שאתה ממש צולל יחד אתה. כך גם "משב אוויר" שהתנגן בהדרן, היה כל כך שקט ומהפנט. בלחן לשיר "תירס", הרגשתי שורד מתכתבת עם אהבות גדולות שלי: ג'וני מיטשל, פול סיימון, ג'יימס טיילור, ניק דרייק.
להופעה הגיעו הרבה יוצרים ומוסיקאים, ולרגע שחר ואני הרגשנו מוקפים בכל כך אנשי רוח שזכינו בכמה רגעים של התחברות לדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות: מוסיקה. מומלץ בחום לגלות את המוסיקה של ורד קלפטר ולנסות להתחבר ממקום אמיתי שמאפשר פתיחות ואהבה.
