מסה:
האם אלוהים קיים/ גבריאל רעם ראובן שבת
קישור הסרטון
תבונה ובחירה חופשית /ראובן שבת
פרופסור ג'ון לנוקס הוא מתמטיקאי ומדען בעל שם עולמי. המלמד וחוקר באוניברסיטת אוקספורד הידועה, באנגליה.
בסרטון קצר שאותו העלה ביוטיוב, מנסה פרופסור לנוקס להוכיח את קיומו של האלוהים, על בסיס הכרה שכלית שבסיסה דוגמה פשוטה מאוד שאינה מותירה מקום לספק, אך מאידך מותירה עדיין פתוחה את השאלה המורכבת הבלתי נמנעת, אם אלוהים קיים-מדוע יש כל כך הרבה רוע בקיום.
לכאורה, קלקול נורא. שמפר ומעכיר את השלמות של הבריאה.
בסרטון, מביא לנוקס, אפשרות של מציאות מצומצמת מאוד( כרטיס לסופרבול) ומשתמש בזה על מנת להראות כי אם קיים מידע ברור מאליו שאנו מקבלים אותו, כהוכחה ליצירה תבונית מינימלית ככל שתהיה, קטנה ושולית לכאורה.
הרי לא כל שכן אם ישנו "יש כזה" שהוא בסיסי וברור, המהווה בסיס למידע, ליכולת, לתבונה.
אז מדוע להכחיש או להימנע מאמונה המבוססת על קיום של תבונה עילאית, שבנתה די ביסודיות מנתונים מוכחים( הקוד הגנטי של האדם, לצורך העניין), מרחב קיומי, פיזי, מעוגן והכרחי מעצם בנייתו הראשונית.
השאלה האם המדע יכול אכן להוכיח את קיומו של אלוהים, העסיקה ומעסיקה מאמינים ומורי רוח אלפי שנים.
בעצם-"זאת היא אכן השאלה" בהא הידיעה.
לנוקס מביא נכוחה ונכונה את התשובות. הן נכונות. הן מדוייקות. הן נחרצות.
בהן נמצאת למעשה תשובה בלתי נמנעת ואין בלתה
ועל פיה האלוהים קיים ראשית כל מעצם היותו ישות תבונית, אינטלגנטית, שבנתה אכן עולם תבוני ואינטלגנטי.
אז מה התקלקל בכל זאת?
מהיכן האכזבה?
התשובה נמצאת בדבריו של לנוקס עצמו: הספק הגדול של הלא מאמינים עומד כחומה בצורה מול אפשרות ההוכחה לקיום האל.
ומול הספק ניתן להציב הרבה כלים. אבל כלי אחד בוודאי הוא חשוב מאחרים.
הידיעה-שקיימת בחירה חופשית.
הידיעה-שקיימת לאדם, ואין בלתו, בעולם זה, אותה יכולת הכרעה תבונית שנכנה אותה –"הבחירה החופשית."
רשאי אדם להאמין באל ורשאי לא להאמין.
אבל אין לו כל אפשרות להימנע מהידיעה האובייקטיבית הקיימת בכל זאת, וגם אם לא היה אדם אחד עלי אדמות, והיא שהתבנית היא תבונית. נוצרת ויוצרת. שיש לה קוד ומערכי פעולה.
שהיא מפעילה ופועלת על פי מידע.
עכשיו, הבה ניקח את החומרים הללו, נערבבם יחד.
נקבל אינספור אפשריות.
אבל בבסיס האפשריות הללו תלויה, קיימת ועומדת עדיין -הבחירה החופשית שלנו.
ואם יש זיקה תבונית לבחירה החופשית, עלינו להכריע באם אנו בוחרים באלוהים, שהוא תבוני, יצירתי, מאוזן עם מטרות טובות והדגשים למען ברואיו.
או שאם לא נבחר בכך נמצא עצמנו, לרוב ואולי תמיד, במין דריכות מסויטת , בלתי נסבלת, של אי ודאות, הרס, והפועל היוצא מכך יהיה תמיד אם נרצה בכך או לא: לא תבוני. אשלייתי. כוזב. מעורר אימה ופחד.
אבל גם התבונה קיימת וגם הבחירה קיימת. ומי שירצה ללכת בדרך שיש בה אי ודאות מסוכנת מהסוג השני, עדיין יש לו אפשרות, הרי זו בחירתו.
אז אלוהים קיים.
כי הוא נתן מכוח פועל התבונה של יצירת הקיום והכל על פי אותה דרך התבונה העילאית הזאת, להפעיל באופן אוטונו
מי את כל האפשריות הללו-לטוב או לרע.
כולל האפשרות לבחור שלא להאמין בקיומו ובבריאתו התבונית.
תבונה ונטישה/ גבריאל רעם
בהתחשב בהרצאתו של פרופסור ג'ון לנוקס:
האם יש הוכחה מדעית קיומו של האל.
ובכן הוא נותן תשובה והתשובה לתפיסתו היא שאכן יש אינטליגנציה מאחורי בריאת האדם ובריאת הטבע.
ודבר אחד מזדקר ברור לחלוטין: והוא שמבנה כל כך מסובך מורכב, עם די אן איי כל כך ארוך ומורכב לא יכול להיבנות מבלי שמאחוריו יש אינטיליגנציה יותר גבוהה, וזה הבסיס ממנו הוא יוצא.
לא יכול להיות שמבנים כל כך מורכבים כמו הגוף האנושי והטבע – נבנים כדי ליווצר באופן סתמי מבלי שיש מאחוריהם כוונה לבנות משהו שיש מאחוריו כוונה.
כלומר הישות שבנתה את כל זה לא עשתה זאת ללא כוונה. ברור לו שיש. כאן יותר מידי אלמנטים מכדי שזה יקרה באופן סתמי כמו שהמדע המטאריאליסטי מנסה לצייר: חבירה של תאים שהתפתחו מתוך עצמם. חייבת להיות כאן אינטיליגנציה שאחראית לזה.
כן מבחינתי אי אפשר להתווכח עם התיזה שלו. ברור שהקיום האנושי והמבנה האנושי. הדי-אן-איי האנושי, המוח האנושי וחוקי הטבע – נבנו על ידי ישות אינטליגנטית. אין ספק שיש כוונה מאוד ברורה ליצור יצור מורכב ומושלם שבו הכל מתפקד מגיע השיא. ואז לאט מתמוסס ונעלם.
כלומר ברור שמשהו בנה את המורכבות הזאת ברור שאותו משהו לא היה מעוניין שהחיים בטבע ובני אדם ימשכו לנצח הוא נתן לזה מגבלה של זמן.
וגם כן מאוד מאוד ברור יש כאן לכאורה סתירה: למה לבנות מבנים כל כך מורכבים עם רמות כל כך גבוהות של יצירתית מוחית – רק כדי לסיים אותם יום אחד – זו שאלה מאוד גדולה.
אבל אני רוצה עסוק פה בשאלה אחרת: אכן אלוהים בנה את שהוא בנה מתוך כוונה. זה ברור, אלוהים לא משחק בקוביות כמו שאיינשטיין כתב. יש פה ישות אינטיליגנטית שעשתה את זה ובנתה עולם מאוד מורכב מתוך אינטילגנציה מאוד גבוהה.
וכאן באה אבל שלי: אני מפריד בין הטבע, הרמוניה של הטבע, ובריאת האדם. אכן יש כאן מורכבות: מופלאה בכל מה שקשור למבנה האנושי המוח האנושי התפיסה הכרה היצירתיות האנושית אבל כשאנחנו מסתכלים על האדם כפי שהוא כיום, כמשהו שנבנה על ידי אלוהים – אנחנו רואים בבירור שמשהו כאן לא עובד!!
יש הרמוניה בקרב עולם הצומח, אבל אין הרמוניה בקרב בני אדם יש מורכבות נפלאה אבל יחד עם זה יש כשלים נוראים בדרך בה בני אדם חיים, איך הם מתייחסים אחד לשני ומה הם עושים עם המתנה שאלוהים העניק להם, ומה שהם עושים עם הוא נורא ואיום.
יש פה כוונה אלוהית לבנות משהו מורכב ושלם בעצמו, אבל זה עומד בסתירה ממה שבני אדם עשו עם וזה מביא אותי למסקנה הבאה: אכן יש כאן כוונה, אבל זה לא מצליח, בל ההיסטוריה האנושית מראה שאנחנו מקלקלים את כוונתו של אלוהים. ולכן כתבתי אני קורא לבריאה אקספרימנט.
מה שעשעינו עם הכוונה האלוהית לא היה מאוד לא מוצלח בקנה מידה היסטורי. ולכן אני טוען שיש פה אקספרימנט, יש פה כוונה, יש רצון אלוהים של אלוהים שנממש את הכוונה האלוהית, ואנחנו מנסים, אבל אנחנו כושלים.
זה מה שמשתמע הוא: שאלוהים ברא עולם מופלא ביותר אבל אין ספק שמה אנחנו עשינו עם העולם הזה הוא חייב להיות מאוכזב מאוד עבור האלוהים. בשלבים שונים יש מיתולוגיות שמדברות על כך שאלוהים מתקשר עם בני האדם מדריך אותם, כל התנך מלא בדיאלוגים כאלה, אבל משלב מסוים כבר אין תקשורת. אנחנו מתפללים אבל זה חד סיטרי. יש תחושה שאלוהים התאכזב מאיתנו . מתרחק מאיתנו, אנחנו מנסים להגיע אליו ושיעזור לנו אבל יש תחושה כאילו הוא נטש את המפעל האדיר שהוא בנה והוא לא איתנו כל כך.
ואנחנו זועקים לעזרה אבל הכל מבחינת אלוהים נמצא בצל של אכזבתו הגדולה על כך שלא הצלחנו להביא את בריאותו לשלמות. נתקענו באמצע הדרך האקספרמנט לא צלח. וכל הבריאה נמצאת בצל אכזבתו של האלוהים מאיתנו.
