צילום: צביה ויצמן כספי
מופע מחווה משירי יהונתן גפן בתיאטרון הבימה/ צביה ויצמן כספי
מסורת ארוכה בה מעניק התיאטרון תעודת ״גיבור תרבות״ ליוצרים אומנים ומוסיקאים. הפעם מיצירתו הבלתי נדלית של המשורר, הסופר המחזאי -
יהונתן גפן
״איך שיר נולד? - כמו הצחוק״
בהתחלה זה כואב אח״כ יוצא החוצה.
תמצית תפיסתו הרוחנית הרחבה של יהונתן גפן.
הצבר יפה הבלורית, בן למשפחת אצולה, מלח הארץ, כל הסופרלטיבים, שלו הם. הוא מחץ אותם, בעט בהן, קרץ לשוליים נחרט ללב. אהב ונאהב
על ידי הארץ הזו, בת גילו, כאילו נוצרו מאותה שליה וחבל הטבור כורך אותם יחד.
הוא נאהב על ידי כולם..
כשמסירים את האבק מבין השורות הרבות שכתב, נחשפת שכבה של כאב מתחת למרד. היה מי שאמר שכדי ליצור, צריך פצע. וליהונתן גפן יש כזה. בזמנו כשיצא ספרו ״אמא יקרה״ קראתי ועכשו אל מול הטקסטים המרגשים אני מבינה קצת יותר. יונתן כמוהו כמעיין בלתי נדלה של יצירה. כתב עשרות שירים, ספרים לילדים ולמבוגרים ואפילו את ספר ״הייתם קהל נפלא״ שיצא לאחר מותו. הוא כתב ותרגם מחזות, צייר את שרשרת הדורות, כמדליק הפנסים הוא מאיר את העמק וחושף את סודות העיר. שפע יצירה. יהונתן הוא ׳המספר רואה כל׳ של הארץ אנשיה, מבקריה ואוהביה.
״הכבש השישה עשר״ גולת הכותרת
אמא שלו מעריצה ספרות ושירה ,מאכילה
אותו פושקין, גוגול וטולסטוי
יהונתן סופג את הטוב והרע בעמק
כבר כחייל הוציא ספר לאחותו ענת
אחר כך פרס כנפיים ללונדון
את ״יונתן סע הביתה״
כתב עם פרוץ מלחמת יוה״כ.
אח״כ כתב את ״המחדל״ על גולדה מאיר יחד עם בן פורת, אורי דן, איתן הבר
את ״חומר טוב״ פרסם בסוף שנות ה60 בו הוא מתאר את חיי הבוהמה בתל אביב.
יצר בשותפות עם דיוויד ברוזה וקלפטר עוד שירים, שלל מילים
אתם זוכרים את השירים,
הבלדה על חדוה ושלומיק,
מקום לדאגה…
אין אפשרות לפרט את כל יציירותיו, גם על קצה המזלג היריעה רחבה, האקלקטיות, המגוון והשפעת האירועים על יצירתו.
יואב גינאי, המנחה ובעצמו סופר ומשורר, מספר שנועם סמל, מנכ״ל הבימה, פנה ליונתן גפן לפני חודשים ספורים להזמין אותו למופע על יצירתו ״הצדעה לגיבור תרבות״ יונתן נענה להצעה, ״רק בתנאי שתעשו את זה אחרי מותי״. אמר
לפני כחודשיים הלך יונתן גפן לעולמו, ואנו נותרנו עם פחות רוח אביב והמון מילים נפלאות והנה המופע.
יואב גינאי מוסיף כי ״כל ההכנסות ממופע זה ייתרמו לאמ״י, לטובת האמנים המבוגרים שמילאו פעם היכלים״.
עוד רגע יעלו לבמה כמה מוסיקאים מחוננים בני דורו, כמו דורי בן זאב, מירי אלוני, שלמה יידוב ודני ליטני. הקהל שואג לקראתם.
אבל קודם הצעירים:
לבמה 8עולים זמרים מחבורת הבימה לשיר את
״איך שיר נולד״ ואת
״הילדה הכי יפה בגן״, ״גן נעול״, ״אני אוהב שוקולד״
מחרוזת שירים מרנינה ומשובבת נפש.
בזה אחר זה במשך שעתיים עולים זמרים מרגשים, על הבמה להקת נגנים מלווים. האולם מלא. רוב הקהל מכיר את המילים והצלילים. בין לבין משובצים קטעי ארכיון נדירים שנאוה אחירון דולה בכשרון רב וזכרון נפלא, מאוצרות הארכיון של ערוץ 1. והיא שאמונה על הסיפורים שבין השירים. הכל מתכנס לחוויה עוצמתית.
צהרי שישי יקח את הקהל הגדול הזה,
עם הגעגוע למה שהיה כאן.
חנן יובל מעביר אותנו, כמעט יובל אחרי, למלחמת יוה״כ, עם השיר הטעון
״אתם זוכרים את השירים…
״מתחת גג של כוכבים בשמי פז…
בלילות הכי קרים היינו סתם מאושרים
היה פשוט לשיר, לחיות ולא למות״
לונדון, שנות ה70 בין המלחמות
כותב יונתן את ״יונתן סע הביתה״
״עיר גדולה בלי חיילים ואי אפשר לישון
פעמונים מצלמלים בבוקר יום ראשון
אני מרגיש פשוט נפלא אבל זה לא ביתיי… יונתן סע הביתה״ או
לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים
רצינו להיות ביחד כמו זוג יונים
יש המון קוצים בדרך לשושנים..!
מיקי גבריאלוב עולה לשיר
ומספר על היכרות של 50 שנה.
שירה גבריאלוב ביתו עולה לשיר
״אבא עוד סיפור אחד ודי״
ים כחול ושמיים שתי סירות של נייר
האיכר חוזר הביתה מנשק אישה יפה וילדות
בספר שירים מ1974
מפרסם יהונתן גפן את השיר
״מקום לדאגה״
על כך התבטא גפן באומרו
כי הצורה הטובה והקדומה ביותר של השירה היא התפילה. ״משום מה חושבים שזהו שיר עצוב״.
בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
אלוהים שם שומר על כל מה שברא
אסור לקטוף את פרחי הגן…״
שורה מטלטלת שהפכה את השיר להימנון
לימי הזכרון ולא לכך התכוון המשורר.
דורי בן זאב שר ״לוקח את הזמן״
בן זאב פרופורמר. נשען על סטול
מפלרטט עם המילים של גפן
״אם אני רואה אישה פנויה, אני שואל מה בנוגע
אם ניגש אלי שוטר, אני מושיט לאזיקים ת׳הידיים.
אם אני עצוב אני עולה לירושלים…
אם התחילה מלחמה אני עובר לצד שמנצח..״
בפזמון בן זאב מרקד בין הנגנים.
ואז נאנח ״אח
כמה אימרות חוכמה וכמה גוונים יונתן השאיר״
את ״הבלדה לנאיבית״ כתב גפן יעם קלפטר, על רגשי אשמה של גבר שנעדר מביתו ״ארבע בבוקר השחר מפציע, חושבת אולי הוא עוד יגיע. יום בא ויום הולך ואת נשארת נאיבית שכמותך.
לבתו שירה כתב ברגש חם של אב
״דברו שפתיים יחפות דברו עיניים
כל עוד חלב נוטף מחיוכך…״
דברי עכשו ילדה אני שומע
חבקי את פחדיי בשתי ידייך…
חשוב לראות חצי ירח
קורץ צהוב צהוב
מתוך האפלה
עולם חדש וטוב אני אתן לך״ הוא מבטיח.
קטע וידיאו נהדר. יונתן צעיר יפה תואר
קורא לילדים סקרנים מספרו
כשאני לא מצליח לישון, אני סופר כבשים.
כל כבש דומה לקודמו…עד שאני מגיע
לכבש השישה עשר -
איתו אני נרדם…״
אחד הילדים בסרטון שואל אותו ״ממה אתה שואב רעיונות לשירים?״ וגפן משיב
״אני לוקח מציאות, מוסיף דמיון ומערבב מהחיים״
כך נרקם סיפור חייו ויצירתו, הסערות האהבות המלחמות והטלטלות, אהבה לילדיו, זה הכשרון שלו לבקר את עצמו להדגיש חולשותיו ולקרוץ
בן ארצי על הפסנתר מנגן ושר דון קישוט שכתב יונתן גפן על אייבי נתן איש השלום ושר במקור
אריק איינשטיין
״תשים את השריון בתוך תיבה
כבר לא מתים יותר מאהבה
לדולצינאה יש שיער שיבה
וכל הגיבורים הלכו לצבא…
אתה יכול לנוח יש כל-כך הרבה תחנות רוח… תשתול חבצלות הגן ותשלם מיסים בזמן…״
מופע של שעתיים שהביאו קמצוץ מיצירתו המגוונת. מילים יפות ועמוקות על כל נושא.
המוסיקה עוטפת את הקהל עד קצה היציע.
איש יקר, דני ליטני עולה לבמה ללא ליווי
מנסה לשיר א-קפאלה. הקהל שואג לקראתו.
כובע מצחיה מסתיר רעמת שיער לבן הוא נעזר במקל הליכה. ״ערב טוב קהל יקר״ הוא מברך ומוסיף ״אני הייתי צריך שגפן ימות כדי שאבין כמה אהבתי אותו.
דני לא בוכה אף פעם
דני לא תינוק ביישן.
הקהל בספונטניות מתחיל לשיר…!
הדני הזה זה אני ממש עוד חודש, אהיה בן 80
מהקהל קוראת אישה ״אתה נראה מצויין…״
ליטני משיב - ״את זה דוקא שמעתי״
הוא מספר על פגעי הגיל. על בעיות ראיה ושמיעה. מתוודא שהוא בוכה בלי סוף כשצופה באירועים עצובים. ״מציניקן הפכתי לבכיין״ הוא מעיד על עצמו.
השיר על אופליה הקטנה עצוב ומאוד לא פוליטקלי קורקט
אופליה הקטנה, בת 15 בקושי
שהיתה יפה וחכמה ממני…
היא ישנה עד סוף הצהריים
וצבעה את הפנים
היתה יפה ומחייכתת…
לקחו אותה בסוף אל המוסד
אופליה הקטנה בחוף יחפה
קוטפת את השמש
את הפרחים שאי אפשר לקטוףף…״ו
תשואות הקהל נמשכו דקות ארוכות.
דני ליטני, פונה ליונתן כאילו הוא מולו ואומר
״אנחנו עוד מעט נפגש בגיהנום…!״
ומצטט משירו של אביב גפן, שכתב ״לנצח אחי אזכור אותך תמיד״
גם הבלדה לעוזב קיבוץ שלו
מירי אלוני, המבצעת המקורית עולה לבמה
״הבוקר בא כ״כ מהר ואי אפשר להישאר
צריך לקום ללכת למקום אחר
לקחת את הזכרונות,
שתי מזוודות
ושתי תקוות. ללכת וללכתת…
הקהל מצטרף לשירה.
מירי אלוני מספרת שמאחורי הקלעים היו צחוקים מהולים בכאב על הזמרים המבוגרים ״זה שנכנס מדדה על מקל וזו המתגלגלת על כסא נכים״ מעידה על עצמה
דרור קרן אומר כי גפן היה הגנרל בצבא החופש.
הוא שוחט פרות קדושות. מדבר על ערכים ומנהיגים. הוא הצליח לעצבן הרבה אנשים…!
חומל אוהב אדם. ״אני זקן רק מבחוץ - יונתן אמר - מבפנים אני צעיר ובועט״. לדבריו גפן מחה על שירי מלחמה. הנסיך הקטן מזכיר חיים. לא מוות. לרוב יצירותיו יש כוונות נסתרות אחרי המילים. הוא אשר הזכיר לנו גם את הדקירות של השושנים.
שלמה יידוב מספר ושר שיר בין ערביים Pink Sky אריק איינשטיין שאל למה באנגלית
והציע שיונתן יכתוב לשיר מילים בעברית.הנה מילותיו:
״נשב על שפת הנחל בין ערביים
ונקשיב לקול שירי המיים הזכים
נשמע את הפרחים צומחים ואת הטל יורד
בבדידות, אנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה…״
ליהונתן גפן נשמה יתרה.
סולו חליל צד פורט על נימי הלב ומבטא את העצבות המהולה בטרסט.
וכמובן ״הנסיך הקטן״
מפלוגה ב׳ שלא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
עיניו צוחקות ושיער לו זהב….״
כמו על עצמו כתב מילים אלה וביטא געגוע לילד שבו שעל אף 76 שנותיו, נותר ילד חולם, אוהב, סקרן
בימים אלה ממש יוצא ספרו האחרון
״הייתם קהל נפלא״
ויהונתן כמו נביא ידע מה יהיה. המופע גיבור תרבות אכן התקיים אחרי מותו. ורוחו שורה כאן בין מאות האנשים שבאו לנצור קפסולה של זמן לפחות לסופשבוע.
התוכנית הערוכה תשודר בקרוב בHot סניור.