על הסרט שבעה מלכים צריכים למות/ ראובן שבת

יש לי יחס אמווילנטי לסרטים היסטוריים ובריטיים בפרט.

מצד אחד יש בהם עושר ויזואלי, עלילה אפית מרתקת תפאורות מהממות , משחק די טוב בדרך כלל.

אבל הלקות העיקרית בחלקם היא עובדת היותם צפויים למדיי, וגם משחק הנוטה תמיד והרבה להיות תאטרלי.

כאילו צאצאיו של שקספיר במשחק, לא השתחררו ממש מהקבעון של משחק תאטרון והביאו אותו במובהק ובעקשנות לא מוסברת למסך הקולנוע.

הסרט, עם שמו הדרמטי עוסק בסיפור  דרמה היסטורי בריטי ומבוסס על הסיפורים הסקסונים מאת ברנרד קורנוול. זהו סרט המשך לסדרת הטלוויזיה "הממלכה האחרונה". בסרט מככב אלכסנדר דריימון שמשחזר את תפקידו בתור אוטרד מבבנבורג.

בעלילה-לאחר מותו של המלך אדוארד, פולשים ויורשים יריבים נלחמים על הכתר ואוטרד יוצא עם חבריו למלחמה שוב בזמן שהם מנסים לאחד את אנגליה. הרבה דם והרבה חרבות והרבה תככים, וגם אהבה הומוסקסואלית מאכזבת וטרגית ברקע.

ודמויות אפלות ומלאי זכות משני הצדדים, או בעצם מכל הצדדים.

הסרט לדעתי, הוא צפוי ומאולץ. אין באמת הפתעות. חסר בו עומק משמעותי.

הוא כעין כרנולוגיה היסטורית-אפית, המנסה לממש בתוך הסיפור איזו משמעות מופלאה של גבורה אישית. משמעות רגשית. וכו'.

אבל כל זה נופל ברצפי העלילה הצפויה מדיי( אולי בגלל התסריט ואולי בגלל הבימוי, או שילוב של שניהם)

המשחק של מרבית השחקנים מחפה על כך בכל זאת

בינוני+.

 

בימוי: אדוורד בזאלגט 111 דקות

שחקנים ראשיים: אלכסנדר דריימון .ארנס פדראביציוס .הארי גילבי

מארק ראולי .איליין קסידי .לורי דייווידסון