מאמר:
לזכרו של מאיר שלו
ציפריסוס הופך לברוש Johan Ulrich Krauss,1690
(מתוך: http://www.latein-pagina.de/ovid/ovid_m1 )
הברוש ירוק העד מופיע כסמל אבל, זיכרון וחיי נצח בתרבות המערב. כבר המשורר היווני אובידיוס (34 לפנה"ס - 17 אחה"ס). מספר ב"מטפורפוזות" על אודות עלם בשם סיפריסוס (Cyparissus), שהיה חברו הטוב של אפולו. יום אחד הרג סיפריסוס בשוגג איל ענק שהיה חביבו של אפולו ונחשב קדוש ע"י הנימפות. הנער סבל ייסורים כה רבים על אשר עולל עד כי פנה אל האלים כי תמשיך החרטה לייסרו לעולם. כתשובה לתפילתו הפכו אותו האלים לעץ ברוש שיהיה תמיד במקום בו שורר הצער.
עוֹרֵב עַל בְּרוֹשׁ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
הַבְּרוֹשׁ –
שְׁלִיחַ צִיבּוּר אָבֵל
מַעֲבִיר תְּפִילָּה יְרוּקָה
וּלְשַׁד חַיִּים
מְפַכֶּה בְּצַמָרוֹת.
עוֹרֵב-
מַלְאָךְ אָפֵל
דַּרְכֵי שְׁאוֹל
מְבַכֶּה
בִּכְנָפַיִים שְׁבוּרוֹת.
תְּפִילַּת אֵל
מָלֵא רַחֲמִים
סוֹלַחַת לְחַיִּים וְלַמֵּתִים
עַל שִׁכְחָה
וְלִיקּוּי מְאוֹרוֹת.
עוֹרֵב קָרָא
קְרִיעָה
מֵעַל הַבְּרוֹשׁ
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת.
לפי האמונה העממית בקפריסין, "הנשמות עוברות מהקבר אל השורשים והצמרת כלפי מעלה אל השמיים" והאנשים פוחדים לנוח בצל עצי הברוש שבחצר הכנסיות כי הם מאמינים "שנשמות המתים חוסות בצל עצים אלו במזג אוויר גרוע". באירן מסבירים את הקשר של הברוש לזיכרון מאחר ש"מי החיים זורמים מטה לאורך הגזע". במזרח טורקיה חורתים דמות ברוש על קברי גברים וצבעוני (או פרח אחר) על מצבות נשים. ריבוי נטיעתם של ברושים בבתי קברות מביא לידי כך שאם אמרת ברוש כאילו איזכרת את המתים. צמרות הברוש נעות ברוח כמו מתפללים המבקשים על המתים בשם החיים הבאים לפוקדם בימי הזיכרון.
ברושים בבית קברות בטורקיה (מתוך: https://www.dunyabizim.com/hikmet/cumle-dogan-olmustur-der-yunus-h41232.html
הַעֲבָרַת תְּפִלּוֹת
מִכְחוֹלֵי הַבְּרוֹשִׁים מְצַיְּרִים עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם
לְהוֹרִיד גִּשְׁמֵי בְּרָכָה,
טִפּוֹת הַמַּיִם זוֹרְמוֹת לְאֹרֶךְ הַגֶּזַע
לְהַחְיוֹת אֶת זִכְרוֹנוֹת הַמֵּתִים,
צַמְּרוֹת הַנֵּרוֹת הָאֲפֵלִים
מַעֲבִירִים תְּפִלּוֹת מֵהָעוֹלָם הָזֶה
לָעוֹלָם הַבָּא.
הברושים נפוצים בחצרות הבתים ולעתים קרובות מטפסים עלי צמחי בוגנוויליה בצבעים הזוהרים של תפרחותיהם זאת בניגוד לברוש הקודר. באירופה מייחסים לברוש "אבלות ומלנכוליה" עקב צבעו הירוק כהה והוא מהווה סמל לנצחיות עקב היותו ירוק ־ עד. נוהגים לטעת את הברוש סביב בתי הקברות ולמראשותיהם של הקברים. כמו כן היה מקובל לשאת ענפי ברוש בזרי לוויות כסמל למוות שאין להשיבו. זאת על שום כך שעץ ברוש שנכרת - לעולם לא יחליף.
אֵבֶל הַבְּרוֹשׁ
בַּחֲצַר בֵּיתִי
בּוּגֶנְוִילְיָה צוֹהֶֶלֶת
מַאֲפִילָה עַל בְּרוֹשׁ
חָמוּר סֵבֶר.
בּוּגֶנְוִילְיָה אֵינָהּ יוֹדַעַת
לְהַעֲצִיב פָּנִים
לְעֵת שֶׁבֶר.
בּוּגֶנְוִילְיָה חוֹגֶגֶת
אֵבֶל –הַבְּרוֹשׁ
נָפוֹץ לְכָל עֵבֶר.
באנגלית מכונה עץ ברוש "בתי קברות" (Cemetery Cypress) על שום נטיעתו בבתי קברות בכל ארצות המערב וכן גם באזורנו. במיתולוגיה הרומית מוקדש הברוש לפְּלוּטוֹ אלוהי השאול לכן נהגו הרומאים להניח ענפי ברוש ליד דלת אבלים כסימן הזדהות. מכל עצי הארץ הברוש הוא המין המוזכר ביותר בשירה העברית וכמעט תמיד בקשר לזיכרון ולאובדן.
עורב על ברוש בבית הקברות. אמוץ דפני (2008). היום הארוך בשנה. הוצאת הר-יער. בנימינה. עמ' 107.
אבל הברוש. אמוץ דפני ( 2018) שפת הפרחים. עמ' 31. הוצאת פרדס. חיפה.
