אתונה רשמי מסע
צביה ויצמן כספי
צילומים: צביה ויצמן כספי
הרים סביב לה. קצת מזכירה את ירושלים. אין ספור מלחמות ומיתולוגיות. שדה תעופה גדול ומודרני שניבנה לקראת אולימפיאדת אתונה. 1991
בכניסה לכרך הענק המונה כ5 מליון בני אדם, תלוי באוויר גשר מיתרים ענק. מעין הטבעת חותם של האדריכל סנטיאגו קלטרווה כרמז מתרים לבאות. מיתרים נושאים בטון. פלא הנדסי. ברוחניות עתידית יהיו שיאמרו חייזרים הם שנשאו על כתפיהם את משקל הבטון ומלאכים ריחפו פה בין שמיים וארץ.
רובע אומניה Omonoia, המלון שלנו
Pame Paradiso מלון בוטיק״ 20 חדרים מרווחים, מעוצב סופר מודרני, מכונת קפה וקפסולות ומרפסת לנוף אורבני, אל גגות הבתים.
בסימטת Klisovis 7 קירות שמחים מרוססי צבע.
אי אפשר כמובן בלי דלת עץ כחולה ווספה אדומה בחזית המודרנה של/ Pame. ממול מהבהב הצלב הירוק של בית המרקחת. על הויטרינה ציטוט ידוע של היפוקרטס -״תן למזון שלך להיות מרפא, ויהיו התרופות שלך מזון״. בסמוך שדרה רחבה כנהר שוצף, עורק תחבורה הומה, ממנה יוצאים מעין ״יובלים״ סמטאות סמטאות והמון גרפיטי. נראה שעיריית אתונה גייסה את כל ציירי הרחוב להוסיף צבע לאזור אפרפר. המאכלס בעיקר סטודנטים, זרים והומלסים.
באתונה בולטת תופעת הגרפומניה. על הכול מרססים. קירות, לוחות מודעות, עמודי פאסז׳ים .ואפילו פחי האשפה וכוסות הקפה. בוקר אחד כשיצאתי, פועלים התקינו גדר מפרידה לשיפוץ. בחזרה איבדתי את דרכי, כי הרחוב שינה פניו, כל השטח כוסה גרפיטי. מסביב המון חנויות ארט, גיטרות, טי-שרטים וציירי קעקועים . מספרה כמו פעם ואפילו לק ג׳ל. בשדרה הסמוכה אוניברסיטה ומוזיאון ארכיאולוגיה, ברים ומסעדות. המקום מאכלס בעיקר צעירים. בשוליים נתקלנו בחסרי בית. באימון הבוקר הקיוסקים הקטנים מספקים קפה זריז ומיץ פירות טרי תמורת 2 יורו. הם אדיבים וחייכנים. נוטים לעזור לתיירים גם אם צריך להסיר את האוזניה ולעיין במפה. מגיבים בחיבה להיותנו ישראליים. שכנות טובה.
בכל מרכז וכיכר נראו חיילים לבושים ומאובזרים בגז מדמיע מגן ונשק, כאילו הם בכוננות כלשהי. מצד אחד זה מעורר דאגה ומצד שני נוסך בטחון. רוב הגברים פה מעשנים סיגריות כמו פעם. בכל מסעדה ובית קפה מאפרות על השולחנות.
-Psyri רובע עתיק מתחדש
אם באומניה הגרפיטי הוא פרובזורי וחתרני ב Psyri זה אחרת. העיריה מאשרת, אומנים בעלי שם מקבלים פיסת קיר ותהליך היצירה זוכה לתמיכת העירייה ולא נחפז. מדונה בסגנון וורהול מקדמת פנינו בתחילת הסיור (פאי או פאי= פופ. את פאי בריבוע השאירו למחוזות רחוקים). הסיור שלנו הוא בנושא ״אומנות רחוב ואוכל רחוב״.
שימי לימור, המדריך שלנו בעברית מתווך את המסרים בבריף. אם שאלתי מתי ואיך, הפנה אותי שימי לויקיפדיה. כזה הוא. הסיורים שלו כוללים אהבה לעיר לבלאגן הנפלא שמאפיין אותה ובצד זה הוא ניחן בנפש של אמן. הוא מהרצליה, חי באתונה כמה שנים ומבסוט מהחיים. יש לו ביקורת על הרשויות שמזניחות את העיר. וגם על הישראלים שביטלו הגעתם לסיור בדקה ה90. הוא מגן על המסלול שלו, כי קשה להתהלך בסמטאות על מדרכות השבורות בשכונה המקסימה.
הוא מכיר היטב את הכיכרות המתויירות אבל מעדיף סימטאות זנוחות שיש בהם קסם וסודות.
מנסה לפענח את הקודים המובלעים על הקירות. בכלל אתונה היא עיר שתושביה מאוד פוליטיים. שהרי פה נולדה הדמוקרטיה, כבר ביום הראשון נכחנו בהפגנה בסינטגמה. מעבר לקיר הפופ של מדונה, גונב את תשומת לבי כלב יפיפייה עם מבט של בן אנוש, ״לוקנינו״ שמו.
ציור קיר של האומן המוערך אלכס מרטינס Alex Martins. הכלב מונצח כאילו הוא לוחם שנפל בקרב הירואי. ואכן לוקנינוס היה חוד החנית בהפגנת הקשות שהיו פה במשבר הכלכלי ב2011. הוא יצא חוצץ בין המפגינים לכוחות השיטור ונבח על השוטרים. בכך הפך להיות ״הקמיע״ של המפגינים. עד שיום אחד שאף גז שריססו השוטרים לפזר הפגנה אלימה ולוקינינו לא שרד. הסיפור נגע לליבם של האתונאים והוחלט להקדיש לו קיר בסגנון Spyri.
והוא אף הגיע לככב על שער המגזין ״טיים״ כאיש השנה.
אנו מתהלכים על מדרכות צרות ונצמדים לקירות הבתים, מכוניות חולפות על פנינו מרחק חיכוך בכנף המעיל. המולת רחוב תוסס אבל לא צופרים. הייחוד בPsyri הוא עירבוב חסר הסדר ורב החן. יש בה בתי מלאכה, בתי קפה, גלריות טברנות, חנויות ומיקס חינני של מקומיים ותיירים. דוכני פירות ונגריות. בין לבין נשמעת מוסיקה יוונית צרודה מרדיו שצריך לכוון הבוקע מבתי המלאכה. ממש תופעת הSlow Food. פה מכינים מסגרות לתמונות ושם רצען תופר תיק וממול ברווזים מצויירים ביד אמן וחנות חותמות שם מטביעים סמלים על עור. התוצרים מבית המלאכה הולכים היישר לבוטיקים בשכונה שרק תיירים יכולים לקנות אותה.
עוד גרפיטי עוד סמטה ואנו נעצרים נפעמים מעבודותיו של ״אינו״ המרשימות של אינו (INO) מוגשת פה בקווים נקיים. מעטר קירות גבוהים ונראה כי עבודתו נתמכת ומאורגנת ע״י הרשויות. הוא משתמש בשחור לבן ומוסיף ספלאש כחול ובכך מותיר מעין סדק לאופטימיות במציאות כואבת. למשל, נערה אוחזת בפטיש ענק והוא מורה לה ״שיברי את הקיר״. איש או אישה במסכה, האים הוא היא פושט או לובש את המסכה. זה היא או הוא?
מרחוק אני כבר מזהה את הסגנון שלו INO
בחור חסון חסר פנים לבוש קפושון. מסתתר.
וצעירה יפפיה מביטה מלמעלה והיא עוד תבוא חשבון עם ערלי הלב. היא כדמות נשגבת, כ״רואת כל״.
מתוך עשרות ציורי קיר בחרתי מדגם מייצג. המשבר הכלכלי, השוק האירופי שסירב לחברותה של יוון תופעת הפליטות ועוד. האולימפיאדה לא שיפרה את המצב אלא להיפך, כדי להקים את האצטדיונים את הכפר האולימפי, לסלול כבישים ולבנות שדות תעופה, נדרשו תקציבי ענק שנגרעו בעצם מהתושבים. יוון התרוקנה מנכסיה. המעבר מהדרכמה ליורו בילבל אותם לחלוטין והם החלו לחשב כאילו יורו הוא שווה ערך למטבע היווני. למצב זה יש ביטוי על קירות העיר. את תשומת לבי משך דג שבבטנו אדם. חזק ומעיר בי אסוציאטיבית את סיפור יונה הנביא שביקש לברוח משליחותו. גירסה אחת טוענת שהציור בא לבטא את מצוקת הפליטים מסוריה שביקשו למלט נפשם מהמלחמה ולא הגיעו לחוף מבטחים אלא נטרפו על ידי הדג. ויש סברה שבכלל מדובר בייוון שנבלעה אל בטנו של השוק האירופי. בהמשך הרחוב, עבודה של אותו אומן, אותו דג, רק שעל דג זה רוכב עכשו אדם והוא חובש כובע סיני. לפי שימי, הסינים והגרמנים קנו נכסים של יוון. תחנות דלק נמלים תעבורה…
.
בתי המגורים פה הופכים לבתי מלון גלריות ובוטיקים. טברנות מסעדות ובתי קפה.
מעט מאוד הייטק ועוד פחות מתחמי Web-Work.
ויש עוד המון ציורים ויש מי שעשה עבודת מחקר בנושא. גם סיור שנמשך שנמשך 3 שעות לא מספיק לכך.
אותי אישית כבש ״עכבר העיר״ המחתרתי שיוצא מהביבים עם ליל ותרסיס צבע בידו לצייר מחאתו על הקירות ובצילו ״האיש עם החליפה... ובכך מוסיף פרלוג לסיכום.
אוכל: פודיזם
השקט בסימטאות מתחלף להמולת רחוב ראשי
ואל האף מתגנבים ריחות מרחוב התבלינים.
אנו יוצאים מן הסמטאות, ההמונים פוקדים את השוק לקראת סופשבוע.
כל המאפיינים שוק אתונאי. חנות של זיתים ושמן זית, צמחי תבלין, סבונים ושאר ירקות. ובתוך שוק הדגים רוחש עולם שעלה ממצולות. יש לו סאונד שונה כאילו הדגים מדברים. דגים בכל הגדלים כאלה שהכרתי וכאלה שהדהימו אותי: יצורים משופמים תמנונים יפיפיים בצבעים אני תוהה למה בכלל לדוג אותם ועוד לבשל ועוד לאכול…הם כה אקזוטיים דומים לאלמוגים שמקומם בקרקעית הים. ואיך בכלל נוגסים ברגליים של התמנון הכחול.
אנו מדלגים מעל שלוליות, אני מסיטה את מבטי סותמת אפי כדי לא לראות את חלקי הבקר התלויים. עמוק בתוככי השוק. הגענו למסעדה משפחתית אוטנטית נהדרת שמציעה מרקים. מרק הירקות שלי היה טעים ביותר. חברי התענגו על מרק עם בשר עז. לסיום הגישו לנו להמתיק את החשבון משהו שנראה כמו סיגר בקלאווה מצופה דבש.
אנו נפרדים משימי ויוצאים לרחוב ארמו, כל המותגים המוכרים ZARA HNM NIKE מזכירים לי את דיזנגוף סנטר. וקפה סטרבקס זורק אותי לניו יורק.
עיר מפעימה. קסם אדיר,שוצף חיים ואהבה ליופי האמיתי שבהם.
