, 

על הסדרה אבא בהפרעה  Unstable בנטפליקס/ צביה ויצמן כספי

 

ליהוק מוצלח של אב ובן, בחיים האמיתיים ועל המסך. רוב לאו ובנו ג׳ון לאו. בריף  ללא ספויילרים. האב מנסה לעניין את הבן בניהול העסק, הבן מנסה להתרחק, לכאורה בנאלי.

זה עונג צרוף לצפות ברצף בUnstabl  בחדר במלון באתונה . אחרי 5 פרקים ירדתי לקפה בלובי, מצאתי עצמי נזכרת בסצנה שנונה וצחקתי בקול. היה מביך, לפי המבטים סביבי.

 

הסדרה "אבא בהפרעה"  Unstable באה לשבור סטיגמות וטייפ-קאסט. האבא חתיך מצליח, כריזמטי ונרקסיסט, הבן חסר בטחון, מרגיש שהוא בצילו של אביו. מנסה לברוח, נופל למהמורות ומסקנתו היא שקשה לחיות בצילו של איש כמו אביו.האבא מגניב לבן חזות חנונית. בסדרה אלמנטים סוריאליסטים, מוזרויות והפתעות.

האב חי בקליפורניה, הבן בניו יורק.

רוב לאו הוא ״אליס״

בנו ג׳ון לאו, הוא ״ג׳קסון״. נדמה שאפילו הושם דגש בבחירת השמות. תסריטאות למתקדמים. איך כותבים הפוך, לא חייבים פאנצ׳ים, קריצה לצופה חד העין. תוך ביקורת מרומזת על ההגנוניה הלבנה בעמק הסיליקון וחיי הנוחות. מחדדים לשון משייפים רמזים דקים. ונזהרים לא להכעיס מיעוטים.

סידרה מוטרפת. ״רצה״ על מהירות אחד וחצי וכדי שלא לפספס את השנינות  שלה.

 אני מוצאת עצמי חוזרת לאחור כדי להבין או לכתוב משפט מפתח שברח מהר מדי. היפוך סטרואיפים, הגיי לא חייב להיות יפה והיפה והרגיש לא בהכרח גיי. רוב לאו הוא מאגה שחקן חתיך הורס, יפה מראה שניחן גם ביכולת הקשבה, יודע לתת כתף, לחבק ולהזיל דמעה בחינניות בתזמון מדויק.

הוא גבר לבן מצליח. מדען שהקים חברת הייטק בתחום הביוטכנולוגיה. וכוונותיו לעשות טוב לעולם ולסביבה. אישיותו כובשת יש לו קסם אישי. הוא יודע לצאת מכל מצב כאילו הוא מחליק לתוך נעלי בית. כשהוא בעיצומו של משבר אישי, התנהגותו מוזרה הוא אבל על מות אישתו בטרם עת.

אז מגיע בנו. ג׳ון - ג׳קסון.

בנו הופך למנכ"ל החברה המצליחה. הוא ׳ילד טוב ירושלים׳ נגן חלילית חסר בטחון, היפוכו של האב המגניב (על אף הדמיון החזותי המוחלט ביניהם(

 

אבל אין לטעות, שהרי יש פה גנטיקה וDNA . ג׳ון מוזר בדרכו. הוא לא אוכל אגוזי מלך, הם מפחידים אותו, הם נראים כמו חלקי מוח…

 

הוא ניחן ביכולת לזכור נתונים חסרי חשיבות כמו דסטין הופמן ב״איש הגשם״ .

מנסה ללכת הכי רחוק מאבא ומעצותיו מהנוחות מהשפע ומבקש לבוא אל עצמו. להוכיח שהוא אחר. מעניין איך ואם הוא ישתנה במהלך הסדרה.

למשרדים המפוארים בקליפורניה מגיעה כתבת להכין כתבת פרופיל עליו. להפריך או לאשש שמועות שהוא ״השתגע״. מבחינתו, העיקר שיאייתו נכון את שמו (המדיום הוא המסר) הוא מזכיר לה כתבה אזוטרית שפרסמה בעבר בנושא כלשהו. כתבה שהיא עצמה כבר שכחה…בראיון הוא  מוזר, כובש, רהוט ומהיר מענה.

זה לא יעזור כנראה. תיכף יגיע השער של הטיימס. עם תמונה וכותרת משפילה. היא הרי עיתונאית זוכת פרס פוליצר. רמז מתרים.

 

אנה, העוזרת האישית מנסה להרחיק אותו מטעויות. שתי מדעניות רובי ולונה, צעירות אסיאתיות, מאפשרות הצצה לעולמם של צעירי דור הZ. השתיים מפגינות חכמה נדיבות ושנינות ובטחון מופרז. הן הרי מניעות את גלגלי העולם למאה השנים הבאות אבל יחד עם זה מריצות צ׳יסרים ומזמינות גברים לדייטים. לונה בעלת המוח המבריק והקול המתיילד בזוגיות. נעלבת כשרובי ההוללת, מזכירה לה את הקרוקס של בן זוגה. וצמד חברי הנהלה ״התאומים״ הלא זהים עשירים זבי חוטם לבושים בחולצות פסים ומחפשים נקמה.

רובי מזמינה לדייט את ג׳קסון, הבן של הבוס, והוא חוטף ממנה ביקורת על כך שהיא צריכה ללמוד איך לעכל ״גבר כמוהו״…היא בד״כ יוצאת עם גברים אלפא בטוחים בעצמם. זה לא נגמר טוב, היא קמה ונוטשת…

הטירוף של אליס משעשע. תמונה מגוחכת שלו הופכת לויראלית ומככבת על שער הטיימס ולא באופן מחמיא. פסיכולוג (מטעם החברה) שזקוק לפסיכיאטר בעצמו, חודר לחיו באופן מוזר ואסור עפ״י כללי האתיקה. חברויות ואנושיות נפלאה נרקמת בין חדר הישיבות למעבדה. חברי דירקטוריון אינטרסנטים ועוד מגוון דקויות שהושלכו בחן רב כמו קונפטי במסיבת הפתעה לכל האורך.

הבן והאב מתחבקים, מתחברים ןמנערים אבק, והנה לכם סיפור משפחתי המטפל ב״דאדי אישיוז״

לקראת החג המשפחתי.

לצופה כמוני הצפייה בסדרה מאפשרת הצצה לעולמם של הצעירים. מתגבשת ההבנה שבכל מעמד בכל מקום הילדים מבקשים ״לברוח״ מהבית ומעצות המבוגרים. גם אם אבא שלך הוא רוב לאו מליונר ומקסים יפה  שחי בוילה רחבת ידיים. הבן רוצה להיות הכל חוץ מלהיות דומה לאבא.

הפנים של לאו ממגנטות באקסטרים קלוז אפ. הוא כמו השמש, כולם נמשכים אליו. הקמטים חינניים העיניים כחולות כמו בגד מלכות והשבריריות שלו סקסית. כאילו ביקשו היוצרים לשבור סטריאוטיפ, להציב סופסופ מאגה שחקן בחזית המסך ולא להצמיד לו מיד אישה ארוכת רגליים וחשופת כתפיים. הוא מבכה את אישתו עדיין. בסוף קרוב למדי כל אחד ואחת מהדמויות לומדת משהו על עצמה ועל מה נכון

9  פרקים, כל פרק  כ25 דקות. במקום רגיעון. יש לאן לברוח. משפר מצב רוח, בימים אלה.