על ההצגה שירה  בתאטרון בית צבי/ ניצנה איבושיץ

בלילה בו נולדה בת הזקונים שלו, נוצר קשר לוהט בין הפרופסור מנפרד הרבסט,המרצה להיסטוריה, לבין האחות שירה שמטפלת באשתו. קשר שנשזר בחייו ובגופו גם בלידת בנו."אין כל חדש תחת השמש",אמר קהלת בפרק א'. האהבה היא סם החיים כנאמר בשיר השירים ח,ז:  "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה".האהובה חקוקה כקעקוע בגופו ובנפשו והאוהב מעדיף לקבל עליו את דין המיתה מאשר להסיר את אהבתו מעליו.

"שימני כחותם על ליבך,כחותם על זרועך, כי עזה כמוות האהבה,קשה כשאול הקנאה. רשפיה רשפי אש שלהבת-יה".

שלהבת יה? שנו רבותינו:"איש ואישה זכו-שכינה שורה ביניהם.לא זכו-אש אוכלתם" שירה והפרופסור לא זכו, אמנם לא אש אכלתם,אלא הצרעת. והוא בחר להתאחד איתה בחייו ובמותו.

תהליך נפשי מרתק זה מתרחש כשברקע ירושלים של שנות ה-30 וה-40. ימי המנדט והמאורעות עם המתח הפוליטי והמאבקים הלאומיים המוכרים גם בימינו.

העיבוד הוא מלאכת מחשבת של יורם פאלק. כל הטקסטים במחזה לקוחים במדוייק מתוך הספר ויוצרים מחזה שלם. השפה העגנונית התנ"כית שגורה  בפי השחקנים המוכשרים, שמפליאים לשחק ולהזדהות ברצינות רבה במסירות ואחריות. בלתי ייאמן שצעירים מוכשרים אלה זוכרים טקסט ארוך,בשפה קשה ולא עכשוית. ואכן בבית צבי צומחים שחקני ההווה והעתיד לתפארת מדינת ישראל.

יש לציין לשבח גם את עיצוב התלבושות על ידי לנה רומננקו. התלבושות   המיוחדות והמקוריות שנתפרו ברוח התקופה כללו את המכנסיים בעלי הגיזרה הגבוהה , השמלות הצבעוניות בעלות הגיזרה הצרה, השמשיות והמזוודות החומות שנראות כמו תיבות מרובעות. והשרו אוירה של פעם.

התפאורה  שעיצבה דפנה פרץ, סטטית אך פרקטית ורב תכליתית. והחפצים אותנטים: אותו שולחן אוכל לבית עם ארבעה כסאות הופך לשולחן בבית הקפה על ידי החלפת רקע מפה וכלים מתאימים.

לסיכום הצגה מעולה מרתקת בשפה עגנונית,  שמבוססת על התנ"ך ועל ספרות חז"ל עם מסר דו משמעי לאהוב ולשלם מחיר.