על הסרט פשעים קלים/ ראובן שבת
יש משהו מביך לעיתים אבל גם נוגע ללב, בסרטים שהם מבוי סתום מתחילתם וכמדומה שהסוף ידוע כבר בהתחלה.
פשעים קטנים הוא סרט נטורילסטי-אפור, עשוי היטב אומנם, אבל מקובע במעין סתמיות אולי של התוכן אולי של התבנית הקולנועית שלו.
זה סיפור על שוטר מושחת, שנקלע למלכודת עצמית של סמים והימורים, שקע בתוכה, ולאחר שחרורו מהכלא מנסה לצאת ממנה.
זה סיפור על עיר שדה אפורה, אי שם באמריקה, שבה שולט פשע מקומי והאנשים מנסים איכשהו לקיים עצמם בחיים פשוטים ורגילים
השוטר לשעבר, מנסה בכל מיני אמצעים לשנות את דרכו ותפיסת עולמו, אבל לא ממש מצליח
. וכך-עד סוף קשה ובלתי נמנע.
המילים הטובות שאפשר לומר על הבימוי של אל כץ ועל הרומן של דייב צימרמן, שהם הולכים וזורמים באופן שוטף וטבעי, כמו בטרגדיה יוונית טובה.
מאידך-חסר משהו בליהוק של השחקנים ובמרקם של העלילה, שייצא מתוך השבלוניות הצפויה של הסיפור ובלי הדגשים פסיכולוגיים ראויים שהיו יכולים אולי לעבות את העניין והמשמעות.
בינוני פלוס.
בימוי: אל כץ. 95 דקות.
שחקנים
