על הסרט פגישות עם אנשים מיוחדים/ אבינועם חקלאי

בשנת 1979 יצר הבמאי היהודי-אנגלי פיטר ברוק את סרטו ״פגישות עם אנשים מיוחדים״-

MEETINGS WITH REMARKABLE MEN

על פי ספרו של המיסטיקן הארמני-יווני גאורג איבנוביץ׳ גורדייף.

פיטר ברוק 1925-2022 - עסק בעיקר בתיאטרון והיה אחד מהמובילים בהפצת ויישום רעיונותיו

הפילוסופיים-מיסטיים של גורדייף .

עלילת הספר/סרט היא פחות או יותר אוטוביוגרפית, ומתארת את חייו של גורדייף כמתבגר צעיר באימפריה הרוסית של סוף המאה ה 19- , תחילת המאה ה 20- , באזור השייך היום לארמניה, ולנדודיו כבחור צעיר המבקש את הידע הבלתי אמצעי כדי לענות על השאלה ״מה תפקידו בעולם״?

מסעותיו נערכים באזור אסיה ומצרים מתוך מפגש עם אנשים המחפשים כמותו את הידע הבלתי אמצעי וכן, עם מנהיגים רוחניים המייעצים לו היכן כדאי לו לחפש.

התעוררותו של הנער מתחילה במפגש הראשון עם האהבה לנערה והמוות הכרוך במפגש זה. באחד

מהתקלויותיו במסעו הוא אומר כי מאז ומתמיד חש כי משהו חסר בו.

המילה איווי(desire) מופיעה לא מעט בדיאלוגים הצנועים בסרט.

מעניין שהסרט נפתח בתחרות מוזיקלית בה המנצח הוא זה שתדר ניגונו מצליח להרטיט את הסלעים. סיומו בתנועות ריקוד המגלמות צורות אותיות שהן ביטויו של הידע הבלתי אמצעי. יש משהו באירועי הגוף כפי שהם מתבטאים באמנות שהוא מסדר הידע הבלתי אמצעי. אחד מחבריו למסע של הגיבור נפרד ממנו לפני הגיעם למצרים כי הוא גילה את סיפוקו של הגוף בתנועה בעמל על הספינה בה הם עובדים בתמורה למסע; זה משכיח ממנו את חלומותיו הטיפשיים. הוא נפרד כי הוא מבקש ללמוד את פעולת המכונות.

המסע נמשך אל תוך קבוצות איזוטריות, חלקן סודיות, באשר ההנחה היא כי על הידע שמקורו בעידנים קדומים, להיות חי. לא מדובר באותיות מתות שבספרים, כי אם באותיות שהפרקטיקה הגופנית המועברת מדור לדור, שומרות אותן חיות.

שמו של הספר/סרט מעיד כי הידע הוא תוצאה של מפגש אנושי כי, כפי שמעיד אחד מהחכמים אותם פוגש הגיבור; לאדם הבודד יכולת דלה מאוד להפיק ידע.

היחיד פוגש את האחר שעבר כבר דרך בנתיב ההתעוררות בו הוא מבקש גם ללכת. עם זאת, חשוב (לי) להדגיש כי באופן מסויים היחיד הוא זה שדורך את דרכו.

ההתעוררות של הישן היא מטרתן של לא מעט תורות איזוטריות המבקשות את אמת החיים. במידה רבה גם המדע חותר לכך בפרוצדורות שלו )אף כי היום כבר לא כל כך ברור מהו המדע(. הסכנה, הן במדע והן בתורות נעוצה באפשרות הביטול של הסובייקט היחיד המבקש את סיבתו הייחודית.

גורדייף קרא לדרכו הפילוסופית ״הדרך הרביעית״. הוא טען כי האדם תפוס בתפישה שהיא מעין קליפה המפריעה לו לראות את המופלא ממנו ומונעת ממנו להיות נוכח בחייו שלו. רגשותיו, מחשבותיו והתנהגויותיו של האדם הן מכניות ואינן משתפות את הנשמה. האדם מתקשה להתמיד כי הוא אינו מודע להיותו ריבוי מתחת למסווה של אני אחיד כביכול. והרגשות השליליים הנרכשים מכלים את אנרגיית החיים שלו.

הוא פיתח פרקטיקות, כנראה אקלקטיות, אותן אסף במסעותיו, כדי להביא להתעוררות.

הסרט עוסק בכך פחות ולמעשה קשה למצוא בדיאלוגים שלו איזו ייחודיות שלא נמצא בסיפורי מסעות של ״חיפוש עצמי״ אחרים. גם קשה להסביר את קסמו והשפעתו הייחודיים של גורדייף על חוגי המאמינים בתורתו.

אבל הסרט עצמו, כביטוי לייחודיותו של הבמאי פיטר ברוק, יפה.

קצב העלילה איטי ודל בהתרחשויות. בתוספת פס הקול, המקצב עוטף את הצופה בחוויה מעין מיסטית המאפשרת את התנאים להתמסרות.

התמונות מוצפות אור בוהק המוכר לנו מחיינו כאן, והנוף הרחב צחיח. זה יוצר אפקט של הזיה.

לדעתי, וזאת תשובתי הפרטית; משהו מסוד החיים טמון דווקא בחוויה האסתטית, ממש כפי שהסרט רומז לו אולי באופן לא מודע( וממש כפי שהוא מממש אותו)

בסופו של דבר, הכרעותיו של האדם מתחילת חייו, כפי שמצביע על כך פרויד, מבוססות על אירועי גוף. לא הלוגיקה ולא המוסר, כי אם הגוף על מיתריו הרוטטים.

בימוי: פיטר ברוק. 108 דקות.

שחקנים: דראגן מקסימוביץ'.אתול פוגארד.וורן מיטשל.נטשה פארי.קולין בלייקלי