על המלאך מסדום ושירה בכלל עם שני ארנהיים/ ראובן שבת
שני ארנהיים, ילדת 1987 יוצרת וכותבת תוכן, עובדת בהפקות טלוויזיה, בעבר עסקה בעיתונות דיגיטלית וכתובה. ספר ביכוריה "המלאך מסדום" יצא לאחרונה בהוצאת "עיתון 77", ספר שיריה השני נמצא בכתובים, בנוסף היא עובדת על רומן שככל הנראה יקרא "המקום הזה" ומורכב משני חלקים.
את עבודת העריכה של "המלאך מסדום" ארנהיים החלה בסוף שנת 2020, עם המשורר אלי אליהו. את רוב השירים כתבה בשנים האחרונות, חלקם אפילו תוך כדי העריכה. הספר מכיל 77 שירים ומחולק ל-4 שערים: מסיבה זרה, טירוף הגוף, אפר הזמן ותליה והצלה. השירים עוסקים בעיקר בזמן, מוות, אהבה ומניות, יש גם שירי אלוהות וכמה שירים פוליטיים. הספר יצא לפני כחודשיים ועומד למכירה בסטימצקי, צומת ספרים ובחנויות הפרטיות.
נמכרו עד כה כ-300 עותקים ובקרוב תודפס מהדורה שנייה.
מה היא שירה בעינייך. מה הם הדברים החשובים שהיא מבטאת?
שירה אומרת הרבה במעט ובכך מדייקת סיטואציות. שירה נותנת מקום לכיעור שבחיים בצורה לירית, פואטית וחומלת. אני רואה בשירה גם שליחות, משוררים שופכים אור על נקודות מוחלשות וחשוכות שרוב האנשים חוששים או לא יכולים להתעמת איתם ובזכות כך נושאים חשובים שלעיתים נמצאים בשוליים מובאים לדיון הציבורי. כנראה שלא סתם לא מעטים המשוררים שגם עוסקים בעיתונות. שירה עבורי היא גם מפלט, התאחדות עם העצמי וגם המקום בו אני עושה אהבה, כן, אני חושבת שאני עושה אהבה עם המילים.
ספרי על הייחוד של הספר
טוב, קצת קשה לי לענות על זה בעצמי, כי אני כתבתי את הספר. לשמחתי הספקתי כבר לקבל תגובות מקוראים, אז אני יכולה להגיד שהרבה אמרו לי שהם לא יכולים להישאר אדישים לשירים, בין היתר בזכות הכנות והתיאורים שלא מנסים ליפות את הסיטואציות המדוברות. כתבו לי שהשירים שלי הם כמו מראה עם סדקים מזהב. התגובות היו מאוד חמות, הרבה אנשים הודו לי ואמרו שהספר גורם להם לחשוב. חששתי מהחשיפה כי לא צנזרתי את עצמי, אם אני כותבת אז עד הסוף, אבל לשמחתי אנשים מעריכים את זה ולא להפך.
מי הם 3 המשוררים/ות המוערכות בעינייך ומדוע?
יש הרבה משוררים מחו"ל, אבל כן חשוב לי לציין את העבריים. את זלדה אני מעריכה כי יש בכתיבה שלה משהו טהור ואנושי, אין לה התנשאות שזאת תכונה שאני סולדת ממנה. למשל בשיר שלה- "מכתב לילד" אפשר לראות את הרכות, ערך החיים והחמלה האנושית שהיא מביאה.
את יונה וולך אני מעריכה על האומץ, הכנות, שבירת המוסכמת ובעיקר על זה שהיא לא דפקה חשבון לטענות והביקורות של הסביבה על הבוטות בשיריה ועל כך שהשירים שלה לא ירדו טוב בגרון. היא לא התנצלה או צנזרה את עצמה בעקבות הריקושטים שנאלצה לספוג, אלא הלכה עם האמת שלה עד הסוף.
זאת תכונה מעוררת הערכה והשראה בעיניי לא רק בהקשר של שירה, בלי קשר לאם אני מסכימה או אוהבת את מה שנאמר. כמובן שאני אוהבת את השירים של יונה, אבל לא את כולם. והאחרון הוא יהודה עמיחי. אולי זאת בחירה לא מקורית, אבל הוא שינה לי נקודות מבט ודייק לי סיטואציות ואני חושבת שבין היתר זה תפקידה של השירה.
יש לך זמני כתיבה מוגדרים?
אני חושבת שחלק מהקסם של הכתיבה שלי הוא שאין לי זמנים מוגדרים. כתיבה היא חלק מהחיים שלי, כמו שלאדם אין זמנים מוגדרים בדחיפות שהוא הולך לשירותים, כי זה צורך, כך גם השירה אצלי היא קודם כל צורך קיומי. אני לא יכולה להגדיר למילים שלי זמנים כי הם מגדירים אותי לא להפך. משפט שיפתח לי שיר יכול להגיע אלי תוך כדי הליכה, כשאני נוהגת, מתאמנת, או עובדת ואז אני עוצרת, כותבת לעצמי שלא אשכח וחוזרת לעבוד על זה מאוחר יותר בדרך כלל זה יהיה בלילה, אבל אני כותבת כל הזמן בראש. לתדרים שאני מקבלת יש את הזמן שלהם, אני מרגישה שהתפקיד שלי הוא להיות קשובה להם, לדעת לזהות אותם ולהכיל את המילים הראויות שמגיעות אלי. ולא להתעלם מהן גם אם לא תמיד יש לי כוח להתעמק וסבלנות להתאמת עם הכאב שכרוך בכך. זה לא תמיד פשוט ואין ספק שאני משלמת מחירים.
איזה 3 ספרים היית לוקחת איתך לטיול ארוך או לאי בודד ומדוע?
זה מפתה להגיד שמות של ספרים שאני אוהבת כי כבר קראתי אותם, אבל יש עוד כל כך הרבה שאני רוצה לקרוא וטרם הספקתי, אז בטיול ארוך אני סומכת על פרננדו פסואה, משורר פורטוגזי שאני אוהבת, שהמילים שלו ישביעו בי נחת, דווקא מהמקום הסוער והפרוע שלו אז הייתי לוקחת את: "ספר אי הנחת". הוא כתב שירים שאני מרגישה איתם הזדהות עמוקה כאילו חלק בי כתב אותם.
הייתי לוקחת גם את אחד הספרים של המשורר והסופר האמריקאי, אדגר אלן פו, אולי את "המכתב הגנוב ואחרים". הוא גם משורר שכותב את שפת הנפש ותודעה שלי. השיר שלו "לבדי" עשה לי קווץ' בלב ושמור אצלי במחשב בתיקייה שמוקדשת לכל השירים שאני אוהבת.
ואני לא יכולה לוותר על "עולמה של סופי", של הסופר הנורווגי יוסטיין גרודר. אפילו שכבר קראתי אותו, אבל רק פעם אחת כנערה, והרבה זמן כבר שאני רוצה לקרוא בו שוב. יש ספרים שנועדו לקריאה חוזרת, וממרחק של שנים הפרספקטיבה משתנה ואיתה גם המשמעות והחווית הקריאה. הספר הזה פתח לי את צורת ההסתכלות על עולם לכיוונים חדשים. הספר מגולל מכתבים שסופי, נערה צעירה מקבלת מפילוסוף מסתורי ויש בו הרבה חוכמה, יופי, עומק ונקודות מבט חדשות ושונות שמרחיבות את התודעה. לדעתי זה ספר חובה.
https://www.steimatzky.co.il/011787750
https://mcity.co.il/?id=92022121707171610
