שיר:

בושה עצמית/ נועם שדות

מֵרֹב בּוּשָׁה עַצְמִית

שֶׁפָּחַדְתִּי מֵאֱלֹהִים

שֶׁיַּעֲנִישׁ אוֹתִי עַל לָשׁוֹן הָרַע

נִתְכַּנַּסְתִּי בְּעַצְמִי

וַאֲנִי כְּהֵלֶךְ הַהוֹלֵךְ עַל חֶבֶל דַּק

בין עוֹלַם הַשְּׁפִיּוּת לְעוֹלָם הַשִּׁגָּעוֹן

מְחַפֵּשׂ רַק מָזוֹר לְפִצְעֵי הָעַצְמִיִּים

לֹא לְהִשָּׁאֵב לְעוֹלְמוֹת הַשִּׁגָּעוֹן

וּלְהַפְעִיל אֶת הַטֵּלֵפוֹן

שֶׁלֹּא אֶשָּׁאֵר לְבַד בַּחַיִּים.