על המתח והיצירתיות ברומן חרמש טיכו עם נסים נהרדעא/ סיון קיש
ראיון עם הסופר נסים נהר דעא, לרגל יציאת ספרו הרביעי "חרמש טיכו" לאור, בהוצאת מיטב ארגמן. ספריו הקודמים הם: "אורות וצללים" בהוצאת מיטב ארגמן, "סרטן קטן שלי" בהוצאת ספרי ניב, ו"תן לאוהלינו שלום" בהוצאת ספרי ניב.
קודם כול נסים, מזל טוב ליציאת ספרך החדש חרמש טיכו!
"תודה"
איך עלה בדעתך לקרוא לספר חרמש טיכו?
"לפני שאני עונה לך על השאלה הזאת, אני רוצה להגיד משהו על דרך הכתיבה שלי. "אורות וצללים" הוא ספר שמכיל חמישים סיפורים משולחן העבודה של העובד הסוציאלי. כל אחד מהסיפורים הוא אירוע אמיתי שזכרתי ושיניתי את הפרטים מטעמי חיסיון, כך שלא היה צורך ביצירתיות ובדמיון כדי לכתוב את זה, בשונה מהיצירתיות והדמיון שנזקקתי להם בטיפול שעליו אני מספר בסיפור. תן לאוהלינו שלום מכיל גם הוא חמישים סיפורים, חלקם זיכרונות ילדות, קליטה בארץ, ילדות ביפו וקיבוץ, וחלקם סיפורים מומצאים מפרי דמיוני. הספר השלישי "סרטן קטן שלי", הוא למעשה יומן המסע שלי ומתאר את חוויותיי האישיות באופן יצירתי והומוריסטי. בכל אחד מהספרים האלו לפני שהתיישבתי לכתוב ידעתי מה אני הולך לכתוב; שלד הסיפור ישב לי בראש. ולשאלתך, כשישבתי לכתוב את חרמש טיכו היה לי רק דבר אחד בראש: אני רוצה לכתוב ספר, לא סיפורים, ואין לי מושג על מה ואין לי שום רעיון. פתחתי את המחשב וכתבתי את המשפט הראשון שעלה בראשי בלי לדעת מה יהיה המשפט השני או השלישי, וכך לאט, לאט המילים צצו מאיליהן – בלי שיש לי מתווה או רעיון או שלד סיפורי הסיפור צץ ועלה מתוך עצמו, וכך הגיע הרגע שבו המספר מספר את הסיפור בגוף ראשון נוכח נשאל לשמו, ונפלט לי חרמש טיכו; קשה לי להסביר מדוע דווקא השם הזה צף בראשי, בדיוק כמו שכל הספר צף בראשי. זה שם מוזר, חריג, ואולי בגלל זה החלטתי לדבוק בו."
האם דמותו של חרמש טיכו מבוססת עליך?
"במידה מסוימת כן. מדובר בדמות מורכבת מאוד, שיש בה ניגודים. טיכו, כמוני, עושה הפרדה בין חלקים שונים בחייו; בין הפן המקצועי לפן האישי; היושרה שלו; הנכונות שלו להיאבק למען הצדק ולמען דברים שחשובים בעיניו; טיכו הוא גיבור לא קונבנציונלי, קצת עקשן (בעיקר בדברים שעקרוניים לו) הולך נגד הזרם, קצת כמוני. ישנם עוד קווי דמיון של טיכו אליי, אבל נשאיר אותם לדמיון הקורא, לכשיקרא."
הרומן מפתח עלילה של זרם תודעה פסיכולוגית עם אירועים מותחים, מרתקים ועוצרי נשימה, המשולבים בסיפור אהבה מיוחד במינו. כיצד רקחת את כל זה למכלול אחד רחב יריעה?
"כפי שאמרתי קודם לא היה לי שום רעיון, הסיפור נבע מתוך עצמו והוליך אותי. אחת הדמויות הראשיות בסיפור מתה, ונשאלתי למה הרגתי אותה. השבתי שהסיפור רצה את זה, ואני באמת לא מרגיש אחריות למוות של הדמות."
הספר שייך במובהק לז'אנר ספרי המתח וגיבורו הראשי הוא גם גיבור וגם אנטי גיבור. האם יש סופר מתח שאתה שואב ממנו השראה לאפיון הזה של הגיבור?
התואר "סופר" לא קל לי. אני רואה את עצמי יותר כמספר סיפורים. היה לי דוד, אליהו פאר (פאפו), אח של אימי, שהיה אומן בסיפור סיפורים. כל פעם כשהיה מספר סיפור הייתי נותר מרותק; אמנות הסיפור שלו היא ירושה של דורי דורות של אומנות הסיפור סביב מדורת השבט. מי שמאוד השפיע עליי כקורא צעיר היה דודי, אליהו פאר, והסופרים מארק טווין, ג'ק לונדון, ריימונד צ'נדלר, גיי דה מופסן, או. הנרי, אגטה כריסטי, שרלוק הולמס, אדגר אלן פו ועוד רבים אחרים. האופייני לכל הסופרים האלו הוא שהם היו מספרי סיפורים וידעו איך לספר סיפור."
עלילת הספר היא ישראלית במכוון. אבל האם יש שם נגיעות אופייניות לגיבורי מתח בספרות הזרה?
"לא חושב. טיכו הוא דמות מקורית עם איפיוניים מיוחדים משלו."
האם יהיה המשך לטיכו?
"יש לי רעיונות והתחלות לשלושה ספרי המשך של טיכו. באחד מהם אחת הדמויות בספר הופכת לדמות ראשית, שמתכתבת עם טיכו."
על מה אתה עובד כרגע?
"בקרוב יצאו שני ספרים נוספים שלי. הראשון, "הסבתא של הנכדות, הנכדות ואני", קובץ של אנקדוטות וסיפורים מחיינו. הספר השני יכלול שלושה סיפורים, שניים כבר גמורים, והשלישי, אשר עבורו עשיתי מחקר היסטורי, יתכן וייכלל בספר או שיתפרסם לבד."
כמה פעמים קראת את טיכו במהלך העבודה על הספר?
"המון פעמים. לא משנה כמה פעמים קראתי עד היום את טיכו, כל קריאה מהנה אותי ומפתיעה אותי מחדש. כשאני קורא לעיתים אני שואל את עצמי: "וואלה, מאיפה זה בא?!""
איך אתה מסגנן את הדמויות?
"הדבר הראשון שאני רוצה להגיד הוא שאני כותב בז'אנרים שונים והדמויות שונות מאד זו מזו, אבל כשאני "מדבר" או מציג דמות אני נכנס לדמות הזאת. אני הופך להיות היא. היה בית ספר למשחק בהוליווד, שיטת סטניסלבסקי, ואחד הכללים שלימדו שם את השחקנים היה לחיות את הדמות, להיכנס אליה. למשל, אמרו לתלמידים להיכנס לדמות של עץ, והם ממש הפכו לעץ (הוא צוחק), ככה שאם צריך להפוך לעץ אז אני הופך לעץ. אותו דבר אם אצטרך להיות גנב או רוצח סדרתי חלילה, אז אני אכנס לראש של הדמות ואחשוב כמוה: אני אהיה היא."
מה אתה צופה לטיכו?
"טיכו אהוב עליי במיוחד, שלחתי אותו לגורם שעוסק בהפקת סרטים וסדרות טלוויזיה, ואני מקווה מאוד שיום אחד אראה את טיכו על המסך הגדול, או לחילופין, על המסך הקטן."
יש לך מחסומי כתיבה?
"הכתיבה שלי קלה וזורמת. העבודה הקשה היא בסוף: קריאה נופת, מחיקה, דיוק ואינספור הגהות וחיפוש מתמיד אחרי טעויות טכניות."
למה אתה כותב?
"הכתיבה בוערת בעצמותי. זה כורח, לא בחירה. אני לא יודע איך להיות בלי לכתוב. בסופו של דבר, כמו אצל כל הסופרים, היצירות שלי יישארו הרבה אחריי. הילדים, הנכדים והנינים שלי יוכלו להכיר צדדים נוספים באישיותי דרך הספרים שלי; זאת הירושה שלי להם, ואני מקווה שהם ייהנו מהקריאה לפחות כפי שאני נהניתי מהכתיבה."
תודה לך, נסים. כמו תמיד, נהדר לשוחח איתך וללמוד עליך צדדים שלא הכרתי קודם לכן.
תודה לך (מחייך), ונתראה בספר הבא.
