להתבונן על גווני האהבה עם אבי דבש/ ראובן שבת

המשורר אבי דבש, הוציא לאחרונה, את ספר שיריו השני-"חשש לקרה במקומות המועדים."דבש, משורר מעניין ורב קולי, חושף בספר זה לאו דווקא קרה וקור, אלא שירה חמה ונוגעת מאוד.

ספר על עצמך, מי אתה?

אני בן 53, נשוי לניקי ואבא לשתי בנות – לירי ורומי. ירושלמי במקור וכיום מתגורר בקיבוץ רמת רחל.

בעברי הייתי עיתונאי ב"ידיעות ירושלים" מרשת "ידיעות תקשורת" וקריין רדיו במספר תחנות ארציות ומקומיות כגון קול הדרך, רשת ב', רדיו ירושלים ורדיו קול אדומים. אהבתי לשדר בעיקר סדרות ארוכות ותחקיריות על זמר עברי.

פרויקט אחד מעמיק במיוחד שעשיתי הוא פרויקט הנצחת אריק איינשטיין, במסגרתו איגדתי את כל שיריו ללא יוצא מן הכלל והעליתי  אותם לרשת לפי סדר יציאתם.

התחלתי לכתוב שירה בגיל צעיר יחסית, 18-19. כתבתי כמות לא גדולה של שירים וגנזתי אותם כשהרגשתי שהשירה לא מספיק בשלה ואיכותית. זנחתי את הכתיבה למשך שנים רבות ושבתי אליה לפני כ-15 שנה. בין השנים 2011 ועד 2019 התרכזתי בכתיבה פזמונאית ומספר שירים שלי הולחנו והושמעו בתחנות הרדיו. לאחר שחשתי שמיציתי את עצמי בתחום הזה, חזרתי לכתוב שירה חופשית. בתחילת 2020 יצא לאור ספר שיריי הראשון, "כשלא יהיה על מה לחלום" (הוצאת "פיוטית") ובתחילת דצמבר השנה יצא לאור ספר שיריי השני, "חשש לקרה במקומות המועדים" (הוצאת "פיוטית").

 

מה מייחד את הספר הזה?

מה שמייחד את הספר הזה לדעתי הוא בעיקר ההסתכלות על אהבה על גווניה השונים. השירים מביעים השתוקקות לאהבה, או הבעת אהבה גדולה למישהי מסויימת ומצד שני שירים אחרים מביעים אכזבה, ניכור, פרידה וגעגועים. חלק מהשירים נולדו מתוך סיטואציות אמיתיות שחוויתי וחלק אחר נובע מתוך פרי דמיוני בלבד. נקודה נוספת שמייחדת את הספר היא הסתכלות על ירושלים כעיר מולדת ומקום פורה לאהבה לעיר ולנופיה ומצד שני גם אהבה לעיר תל-אביב. שפת הקודש וההיסטוריה של ירושלים, מול שפת החול והתרבות של תל-אביב. מהבחינה הזאת הספר מזכיר מעט את הספר הראשון, אבל מה שמייחד אותו לעומת הראשון הוא שהכתיבה קצת יותר מהודקת ומזוקקת לטעמי והוא בשל יותר.

מי הם שלושת היוצרים האהובים עליך במיוחד ומדוע?

. שלושת היוצרים האהובים עלי במיוחד הם נתן אלתרמן, יהודה עמיחי ונתן זך. נתן אלתרמן הוא לטעמי גדול משוררי ישראל. יצירתו היתה עשירה מאד וכללה שירים, פזמונים, שירי ילדים, מחזות, כתיבה אקטואלית, תרגום ועוד. הוא היה יוצר רחב יריעה. הוא למעשה המשורר הראשון שהתחלתי לקרוא את כתביו כשהייתי נער ודרכו התאהבתי בשירה. יש לו גם חלק נכבד באהבתי לעיר תל-אביב ובכתיבתי עליה עד היום, משום שהוא התגורר בה רוב ימי חייו, אהב אותה וכתב עליה בשיריו.

יהודה עמיחי הוא המשורר השני שהשפיע עלי רבות. אם מאלתרמן קיבלתי את האהבה לכתיבה על תל-אביב, מיהודה עמיחי קיבלתי את האהבה לכתוב על ירושלים משום שהוא בדומה לאלתרמן, אהב את עיר מגוריו וכתב לא מעט שירים בהשראתה. עמיחי הוא בעיני פורץ דרך ומהפכן בשירה העברית בשל גדולתו לכתוב שירה נשגבת, במילים של שפת היום יום. הוא הדגיש בכתיבתו את הפן הלירי והאישי והעדיף צד זה על פני כתיבה קולקטיבית.

היוצר השלישי האהוב עלי הוא נתן זך, דווקא ואולי בגלל היותו האנטיתזה המוחלטת לנתן אלתרמן. אלתרמן כתב שירה מתנגנת ולרוב מחורזת וזך לעומתו סלד מהריתמוס הקבוע והסימטריה הנוקשה. בדומה ליהודה עמיחי הוא אהב לכתוב שירה פשוטה וישירה בשפת היום יום. בנוסף שירים רבים שלו הולחנו, למרות היותם לכאורה קשים להלחנה והם יפהפיים לטעמי. אני חושב שבשירה יש מקום למגוון עצום של סגנונות ולכן גם המשוררים האהובים עלי הם משוררים שונים מאד זה מזה.

שלושת הספרים שהיית  לוקח איתך  לאי בודד ומדוע?

"כוכבים בחוץ" של נתן אלתרמן. בעיני זה "התנ"ך של השירה העברית". ספר פורץ דרך שנחשב לפסגת יצירתו של המשורר הגדול הזה. יש בו שפה עשירה מאד והוא כולל בתוכו כמה מהקלאסיקות היפות ביותר של הזמר העברי שגם הולחנו והושרו על ידי זמרים רבים.

• "שעת החסד" של יהודה עמיחי. ספר שכולל בתוכו משפטים מהיפים ביותר בשפה העברית, כמו "אילו חיינו חיי נצח לא הייתה לנו אהבה ולא כאבה". "שערותיי המלבינות הן התחלה חדשה או דגל כניעה איטי." "כל אחד צריך גן נטוש או בית ישן או לפחות דלת נעולה אחת שלעולם לא ישוב לפתוח." ועוד רבים רבים אחרים. שפה לכאורה פשוטה מחיי היום יום, שעם הכישרון יוצא הדופן שהיה לעמיחי, הופכת את המילים לשירה מופלאה בעיניי.
• "שירים שונים של נתן זך, שנחשב לאחד מפסגות השירה המודרנית ומכיל בתוכו שירים יפהפיים שתמיד ארצה לשוב ולקרוא אותם, כמו "שיר ערב", "רגע אחד שקט בבקשה" ורבים וטובים אחרים. הוא עוסק בנושאים שקרובים ללבי בכתיבה שלי כמו פרידה, בדידות, ניכור וזרות והוא גם אחד הספרים שהשפיעו השפעה עמוקה על משוררים רבים בעת המודרנית.