העולם החדש בפולין
שושנה ויג
איך הייתם מרגישים כשיום אחד מי מן הילדים שלכם שנולדו בישראל וחונכו במערכת החינוך הישראלית החילונית והשכילו באקדמיה בארץ ובעולם ארזו את מיטלטליהם ומה שיכלו לארוז בשש מזוודות ויצאו לחוץ לארץ והפעם לא ללימודים אלא פשוט להתחיל לחיות מחדש בארץ אחרת.
זה קורה וזה קרה גם לנו. טעמנו לראשונה את הרצון הזה של הצאצאים לחיות חיים נוחים ומפנקים בפחות הוצאות, לזוג צעיר אין כמעט אפשרות לרכוש דירה גם אם יש להם הון התחלתי, אבל במקומות אחרים על הגלובוס נמצאים מקומות מפתים, אזורים שאפשר לרכוש בהם בית מרווח ברבע מחיר מישראל. זה מתחיל מהרצון להשתקע ולבנות בית משלהם ואז כל האידיאולוגיה מסתיימת.
אבל זהו גם העולם החדש עולם של נוודים דיגיטליים כאלה שיכולים לעבוד מהבית וילדיהם צריכים להסתגל ולהיות גמישים לנוודות הזאת. ואולי אופיו הטבעי של האדם מימי קדם הוא לנדוד ממקום אפילו לאברהם אבינו נאמר לך לך מארצך וממולדתך אשר אהבת. בטוחה שבני, כלתי ונכדתי אוהבים את הארץ שהם נולדו בה. אף על פי כן התפנית הזאת והרצון לשנות את מיקומם לחיות במקום אחר נוצר מתוך החלום להקים בית.
באתי בעקבותיהם. הם בחרו להתחיל חיים חדשים בפולין. כן, זה קרה מכל מיני סיבות וגם כאלה שקשורות לשורשים כאן. קדם לכך ביקור אחד של בני וכלתי (שיש לה דרכון פולני מהבית) וההשתוקקות מתחילה כשיש אומץ או חלום שהדשא שם ירוק יותר. אולי חיים פה חיים מאפשרים ומפתים ואולי המאזן משתנה בימים האלה. לא חשוב מאין הגעת, נדמה שרבים נודדים ומדינות מוכנות לקבל אותך לחיקן במיוחד אם יש לך מקצוע ותוכל להסתדר בעצמך.
באתי לראות איך הם מסתדרים בשבוע הראשון. הם הגיעו עם ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים. זה לא פשוט לנכדתי הקטנה זו שחוותה כבר חגיגות בגן בישראל והיא צריכה להיקלט כאן בדיוק בחגיגת חג המולד. בבית בסלון לידי היא משחזרת עם בובותיה האהובות את החגיגות בגן בישראל וליבי נכמר. היא משחקת ומדובבת כל מה שהיא זוכרת, אבל זיכרון של ילדים הוא גמיש יכול להיות שבעוד שנה היא לא תזכור כלום ממה שעברה. היא תרכוש שפה חדשה ואת מנהגי מקום החדשים.
הרצון לעגן את החיים בבית חדש במקום שאפשר לחיות בו מפעיל בתוכי מנגנון כפול גם של דאגה: האם העולם החדש שאליו הוכנסה נכדתי בת השנתיים הוא עולם שיהיה לה טוב, ואני בדיוק כמוה מרגישה ומצד שני אין לי ברירה אלא לכבד את בחירת הוריה,
אני מתנחמת שלא רק לנו נכדה שתגדל בארץ אחרת ומה אם היו גרים במדינה אחרת בארצות הברית ולא היינו מתראים חודשים ארוכים.
אני חושבת שהחופש שגידלנו את ילדינו לבחור בדרך משלהם יש שהלכו איתה למרחק. אני נזכרת באימא שלי שחלמה לצאת מן הבית אליי בחלוק הבית שזה לא יהיה מאמץ לבוא לבקר את הילדים. אבל זה לא התאפשר לה וגם לא לי.
אני גם חשה מוזר שהבית של נכדתי יהיה כאן בפולין אבל אולי המושג בית השתנה והוא כל מקום ולא משנה מה הייתה ההיסטוריה המקומית, באנו לשנות אומרים לנו הילדים.
ויהיה לנו לאן לבוא לבקר …
תמיד אנחנו נחזור לישראל עם שאלות נוקבות האם הדור שלנו, אלה שנולדו לניצולי שואה נכשל בחינוך הילדים? או אולי זוהי תוצאה של הגלובליזציה. האם התקופה הזו של הקורונה הפכה את העבודה מהבית לפופולרית. עובדה שמאפשרת לעבוד מכל מקום בעולם ולא להיות מחובר לארץ, ישוב או שפה.
ואולי האדם שנדד בחיפוש אחר מקורות מחיה בעבר הפך להיות נווד מודרני שמחפש נוחיות על חשבון צרכים אחרים בחייו.
