שיר:

הרצון לחיות/ אבו אל קאסם אל שאבי מערבית ראובן שבת

אִם יוֹם אֶחָד הָאֲנָשִׁים רָצוּ חַיִּים, אָז הַגּוֹרָל חַיָּב לְהָגִיב.

הַלַּיְלָה חַיָּב לַעֲבֹר, וְהַשַּׁרְשֶׁרֶת חַיֶּבֶת לְהִשָּׁבֵר.

 וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּק בַּכְּמִיהָה לְחַיִּים מִתְנַדֵּף בָּרוּחַ וְגָוַע

אוֹי לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא שָׁבְרוּ אֶת הַחַיִּים מִסְּטִירַת הָאֵין הַמְּנַצַּחַת

כָּךְ  אָמְרוּ לִי הַבְּרִיּוֹת, וְרוּחַ נִסְתֶּרֶת דִּבְּרָה אֵלַי

 וְהָרוּחַ שָׁאַג בֵּין הַנְּחָלִים וּמֵעַל הֶהָרִים וְתַחַת הָעֵצִים

אִם אֲנִי שׁוֹאֵף לַמַּטָּרָה, אֲנִי רוֹכֵב עַל הַזֶּרַע וְשׁוֹכֵחַ אֶת הַזְּהִירוּת

לֹא הִתְחַמַּקְתִּי מֵהַשּׁוּנִיּוֹת הַקָּשׁוֹת וְלֹא מֵהַלֶּהָבוֹת הַמִּשְׁתּוֹלְלוֹת

מִי שֶׁלֹּא אוֹהֵב לְטַפֵּס עַל הָרִים יִחְיֶה לְנַצֵּחַ בְּבוּרוּתוֹ

 דָּם הַנְּעוּרִים הִתְנַפֵּחַ בְּלִבִּי, וְרוּחַ נוֹסֶפֶת נָשְׁבָה בֶּחָזֶה.

נָקַשְׁתִּי וְהָרוּחַ  מַקְשִׁיבָה לְרַעַם וּלְרוּחַ וּלְגֶשֶׁם

וְהָאֲדָמָה אָמְרָה לִי - כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי: "אוֹי אִמָּא, אַתְּ שׂוֹנֵאת בְּנֵי אָדָם?"

 "כִּי אֲנִי מְבָרֵךְ אֲנָשִׁים עִם שְׁאַפְתָּנוּת וְכָאֵלֶּה שֶׁנֶּהֱנִים לָקַחַת סִכּוּנִים".

וַאֲנִי מְקַלֵּל אֶת אֵלּוּ שֶׁאֵינָם עוֹמְדִים בַּקֶּצֶב הַזְּמַן וּמִסְתַּפְּקִים לִחְיוֹת חַיִּים מְאֻבָּנִים

 הַיְּקוּם חַי, אוֹהֵב חַיִּים וּבָזֶה מֵתִים, לֹא מְשַׁנֶּה בְּנֵי כַּמָּה הֵם.

 הָאֹפֶק אֵינוֹ חוֹבֵק אֶת הַצִּפּוֹר הַמֵּתָה,

וְגַם הַדְּבוֹרָה אֵינָהּ נוֹשֶׁכֶת אֶת הַפֶּרַח הַמֵּת.

וְאִלְמָלֵא לִבִּי הָאִמָּהִי , הַבּוֹרוֹת הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ מְכִילִים אֶת הַמֵּתִים.

 אוֹי לַמְּנַצְּחִים שֶׁלֹּא סָבְלוּ מִקִּלֲלַת הָאֵין!

בְּלֵיל סְתָו כָּבֵד מְצַעֵר וְשִׁעֲמוּם הִשְׂתַּכַּרְתִּי עִם מְאוֹר הַכּוֹכָבִים

 וְשַׁרְתִּי מֵרֹב עֶצֶב עַד שֶׁהוּא הִשְׂתַּכֵּר

 שָׁאַלְתִּי אֶת הַחֹשֶׁךְ: הַאִם תַּחֲזִיר לְחַיִּים אֶת אֲשֶׁר קָמַל מִמַּעְיַן הַחַיִּים?

שִׂפְתֵי הַחֹשֶׁךְ לֹא דִּבְּרוּ, וְגַם עַלְמוֹת הַקֶּסֶם לֹא שָׁרוּ.

וַיֹּאמֶר לִי הַיַּעַר בְּרַכּוּת  שִׁזְרִי הַחֹרֶף מַגִּיעִים,

עֲרָפֶל חֹרֶף, שֶׁלֶג בַּחֹרֶף, גֶּשֶׁם בַּחֹרֶף

וְאָז הַקֶּסֶם כָּבָה, קֶסֶם הָעֲנָפִים,

קֶסֶם הַפְּרָחִים, קֶסֶם הַפֵּרוֹת וְקֶסֶם הָעֶרֶב הָרַךְ וְהַמָּתוֹק,

 וְכָרֵי הַדֶּשֶׁא הָרֵיחָנִיִּים קֶסֶם וְהַזְּרָדִים וַעֲלֵיהֶם

 וּפִרְחֵי זְמַן נָדִיר  נוֹפְלִים לְמַטָּה

וְהָרוּחַ מְשַׂחֶקֶת בָּהֶם  בְּכָל עֵמֶק,

וְהַנַּחַל קוֹבֵר אוֹתָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹבֵר

וְכֻלָּם מֵתִים כְּמוֹ חֲלוֹם נִפְלָא שֶׁנּוֹצֵץ בָּאַפְלוּלִית וְנֶעֱלָם

 וְהַזְּרָעִים שֶׁנָּשְׁאוּ אֶת הַתַּחְמֹשֶׁת שֶׁל חַיִּים יָפִים

נוֹתְרוּ  וְזִכָּרוֹן פִּרְקֵי וַחֲזוֹן הַחַיִּים

 וְרוּחוֹת הָרְפָאִים שֶׁל עוֹלָם שֶׁנֶּעֱלַם מִתְחַבְּקִים

מִתַּחַת לַעֲרָפֶל וּמִתַּחַת לְשֶׁלֶג וּמִתַּחַת לָאֵזוֹר הַטְּרוֹפִּי

הַחַיִּים הָעֲדִינִים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא מִשְׁתַּעְמְמִים

וְהַלֵּב הַיָּרֹק שֶׁל הָאָבִיב

 הַחוֹלֵם עַל שִׁירֵי צִפּוֹרִים, נִיחוֹחַ הַפְּרָחִים וְטַעַם הַפֵּרוֹת

וְלֹא הָיָה זֶה אֶלָּא נִפְנוּף כָּנָף  עַד שֶׁגָּבְרוּ גַּעְגּוּעִים וְנַעֲשׂוּ מְנַצְּחִים.

אָז כַּדּוּר הָאָרֶץ נִסְדַּק מֵעָלָיו וְרָאָה אֶת הַיְּקוּם,

תְּמוּנוֹת מְתוּקוֹת הָאָבִיב הִגִּיעַ עִם הַמַּנְגִּינוֹת,

הַחֲלוֹמוֹת וְהַנִּיחוֹחַ וּנְשִׁיקָה עַל הַשְּׂפָתַיִם הַמַּחֲזִירָה אֶת הַנְּעוּרִים שֶׁהִזְדַּקְּנוּ

 וַיֹּאמֶר לָהּ: זָכִיתָ לְחַיִּים וְהִנְצַחְתָּ בְּצֶאֱצָאֶיךָ הַיְּקָרִים. וְהָאוֹר בֵּרֵךְ אוֹתָךְ,

אָז קַבְּלוּ אֶת נְעוּרֵי הַחַיִּים וְאֶת פּוֹרִיּוּת הַחַיִּים

 מִי שֶׁסּוֹגֵד לָאוֹר הוּא חֲלוֹמוֹתָיו,

הָאוֹר יְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיּוֹפִיעַ. עֲבוּרְךָ הוּא מֶרְחָב,

עֲבוּרְךָ הוּא הָאוֹר, עֲבוּרְךָ הוּא הֶעָשִׁיר, הַחֲלוֹמִי וְהַמְּשַׂגְשֵׂג

הִנֵּה הַיֹּפִי שֶׁלֹּא מְחַסֵּל אוֹתְךָ,

 הַהֲוָיָה הַמְּרֻוַּחַת וְהָרַעֲנָנָה

אָז שִׁלְחִי רְצוֹנֵךְ  עַל הַשָּׂדוֹת עִם מְתִיקוּת הַפֵּרוֹת וְרַכּוֹת הַפְּרִיחָה

נִצּוּל רוּחַ הַבְּרִיזָה, נִצּוּל הָעֲנָנִים, נִצּוּל הַכּוֹכָבִים וְנִצּוּל הַיָּרֵחַ וְנִצּוּל הַחַיִּים וּכְמִיהוֹתֵיהֶם

 וְהַפִּתּוּי שֶׁל הַקִּיּוּם הַיָּקָר הַזֶּה

הַחֹשֶׁךְ גִּלָּה יֹפִי עָמֹק שֶׁמְּעוֹרֵר אֶת הַדִּמְיוֹן וּמֵזִין אֶת הַמַּחֲשָׁבָה

וּמַרְחִיב לַיְּקוּם- קֶסֶם מוּזָר הַמֻּפְנֶה עַל יְדֵי קוֹסֵם מֻכְשָׁר

 נֵרוֹת הַכּוֹכָבִים הַבּוֹהֲקִים דּוֹלְקִים,

 קְטֹרֶת דּוֹלֶקֶת, קְטֹרֶת פְּרָחִים

וּנְשָׁמָה שֶׁל יֹפִי מוּזָר מְרַפְרֶפֶת עַל כַּנְפֵי אוֹר יָרֵחַ

 וְהַמִּזְמוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַחַיִּים צִלְצוּל בְּבֵית מִקְדָּשׁ שֶׁל חוֹלֵם קָסוּם

הוּא הִכְרִיז לַיְּקוּם שֶׁהַשְּׁאַפְתָּנוּת הִיא לַהֶבֶת הַחַיִּים וְרוּחַ הַנִּצָּחוֹן.

אִם הַנְּשָׁמוֹת שׁוֹאֲפוֹת לְחַיִּים,

אָז הַגּוֹרָל חַיָּב לְהָגִיב.

* אבו אל קאסם אל שאבי-משורר תוניסאי(1909-1934) שירתו מאופיינת בזיקה לטבע ומערבת ויטאליות רומנטית ומודרניזם מובהק שהקדים את זמנו. נחשב כאחד המשוררים הלאומיים של תוניס.