על הסרט לא מת מעולם/ ראובן שבת
בימוי: ג'ייסון קרבצ'ק 99 דקות.
ג'ק הוא מתבודד מסתורי, החי בדירה זנוחה מאוד באחת מערי המטרופולין הגדולות של אמריקה.
המגע שלו עם הבריות ובני אדם בכלל מצומצם למינמום של צרכים או שיחות.
הוא קודר, לא נעים לשיח, ולמרות שהוא גבר נאה אין לו קשרים רומנטיים.
הכל משתנה באחת, כאשר בתו המתנכרת באה לבקרו והוא מצליח להכיר וליצור קשר ראשוני עם מלצרית יפה, אך אפרורית בבר השכונתי.
בין לבין מסתבר כי הוא בעל מנהגי אכילה משונים, וקשרים מסויימים עם העולם התחתון האפל ביותר.
עם העולם הזה הוא מוצא את עצמו נאלץ להתמודד לעיתים ולהפעיל לשם כך את כוחו העל האנושי המתבטא בין השאר בתכונה שהוא נצחי ואינו מת או יכול למות לעולם.
זוהי עלילת הסרט הזה.
האם זהו סרט מתח? כן. האם זה סוג מסוים של סרט אימה? בהחלט כן.
האם ניתן להגדירו כסרט עם מסר מוראלי, מוסרני ומאיים
התשובה היא גם-בהחלט כן.
אז היכן הבעיה?
הסרט לעולם לא מת, נופל באותה רשת של סרטים דומים, קודמים וכנראה גם של כאלה שיבואו אחריו.
תקציב לא גדול. משחק בינוני. רפליקות צפויות. עלילה פשוטה שלא לומר פשטנית מדיי.
יש בסרט זיקות למציאות בת ימנו: עולם מערבי קר. מאיים ומנוכר שמגיע לו להיענש.
חיבורים משונים לאמונות מיסטיות כישופיות או אחרות שעיקרן הוא חולשה וחוסר אונים מרושע של בני האדם, כאן ועכשיו.
חיקוי בינוני של אווירת סרטי פילם נואר בצבע או בשחור-לבן.
אבל משום מה לא העלילה, לא הסיפור, לא הגיבורים מצליחים להתרומם ולהפוך את פוטינציאל הסרט למשהו מעניין באמת.
פספוס בלתי מבוטל וחבל.
