שיר:
הַיָּרֵחַ/ יעקב שקד
"אֱלוֹהִים," סָח יָרֵחַ,
"אֵלִי, אֲדוֹנָי,
הֵן יָצַרתָּ וְצַרתָּ אוֹתִי בַּמּרוֹמִים.
מִלֹּא כלוּם, מִלֹּא אֵי,
מִלֹּא עֵת עֲשִׂיתַנִי.
יֵשׁ עוֹד דּבַר מָה
שֶׁנִּזכַּרתִּי בּוֹ עַתָּה.
יֵשׁ עוֹד דּבַר מָה
אוֹתוֹ לִי לֹא נָתַתָּ;
תֵּן פֶּה לִי, אֵלִי,
שֶׁאוּכַל לְחַיֵּך.
תֵּן פֶּה,
לֹא יוֹדֵעַ הֵיכָן בִּי וְאֵיך,
אַך תֵּן פֶּה שֶׁאוּכַל לְחַיֵּך.
לְחַיֵּך לְמַראֶה בּנֵי אֱנוֹשׁ
בּנֵי לִבּךָ,
בּרָאָתַם אֵי אוּלַי
בְּדֵעָה זְחוּחָה.
בּנֵי אָדָם חֲדָשִׁים הֵם.
טוֹבִים. רְאוּיִים.
אִם יִרצוּ לְהָרֵעַ, הֵן לֹא יֵדעוּ אֵיך.
תֵּן לִי פֶּה שֶׁאוּכַל לְחַיֵּך."
אָז חָכַך אֱלֹהִים רַק דַּק קָט, וְרִיפֵּא,
וּבקִימוּר תַּחתִּיתוֹ פָּרַץ פֶּתַח לְפֶה.
"אֱלוֹהִים," סָח יָרֵחַ,
"אוֹתךָ הֵן מַכִּיר.
זֶה כַּמָּה הֵאַרתִּי,
בְּאוֹר לִי בָּהִיר,
אֶת רוֹב פְּעָלֶיךָ
וּפַעֲלוּלֶיךָ,
כּבָר גִּיבַּשׁתִּי דֵּעָה
מְסוּיֶמֶת עָלֶיךָ.
אֱלוֹהִים, תֵּן לִי אַף,
לְעַקֵּם. לוּ מעַט.
שֶׁהֵן לֹא יִתָּכֵן, שֶׁטּוֹבִים הֵם בִּלבַד
בּנֵי הָאָדָם,
בָּנֶיךָ."
רַק מְעַט אָז הִרהֵר אֲדוֹנָי,
לֹא אָנַף,
וּמֵאֶמצַע פָּנָיו
הוּא מָשַׁך וְצָר אַף.
"אֱלוֹהִים," הַיָּרֵחַ פָּנָה בִּתחִינָה,
"אֵינֶנִּי רָאוּי. אֲנִי רַק לְבָנָה.
אוּלַי לֹא מַגִּיעַ, אַך בִּי, אֲדוֹנָי,
חִיּוּך לִי נָתַתָּ, וְאַף בְּפָנַי,
לֹא דַּי לִי בְּאֵלֶּה.
לֹא דַּי לִי. לֹא דַּי!
עוֹד אַחַת אֲבַקֵּשׁ מֵאִתָּך, אֲדוֹנָי.
רַק זֹאת אֲבַקֵּשׁ וֶאֱדוֹם מֵעַתָּה.
רַק זֹאת וֶאֱדוֹם מֵעַתָּה בִּבעָתָה.
תֵּן לִי עֵינַיִם. לִראוֹת אֶת הַכֹּל.
תֵּן לִי עֵינַיִם, לִראוֹת,
לַחֲשׁוֹת, וְלִבכּוֹת מִבּלִי קוֹל.
כִּי הַטּוֹהַר, הַטּוֹב וְהַתּוֹם מוּשׁחָתִים
בִּידֵי יְצִירֶיךָ, כְּעוּרִים וְשׁוֹטִים.
וְהֵם מַחֲרִים מַחזִיקִים אַחֲרֶיךָ,
כִּי רַע יֵצֶר לֵב הָאָדָם מִנּעוּרֶיךָ.
וְהָרוֹעַ גּוֹאֶה, מְכוֹעָר וְנוֹשֵׁך,
כְּבָר יָדַעְתִּי, אֵלִי
לֹא בַּזֹּאת אֶתבָּרֵך.
תֵּן לִי עֵינַיִם, אֵלִי, וְאָז אֵבך."
אָז עֵינַיִים הוּא צַר לוֹ.
גּדוֹלוֹת. עֲמוּקוֹת.
שֶׁיִּהיֶה בָּן מָקוֹם לִדמָעוֹת וְלִבכּוֹת.
עֵינַיִם לִבכּוֹת. בַּלֵּילוֹת. בַּיָּמִים.
וְהַשּׁאָר הֵן כָּתוּב עַל דִּברֵי הַיָּמִים.
