מאמר:

על פרשת חיי שרה/ חזי שבת

אברהם אבינו התנסה  כידוע ב-עשרה נסיונות. כל  זאת על מנת לאמת ולבסס את האמונה הבלתי נלאית שלו.
הנסיונות הללו כללו קשת של תחומים שבהם באופן טבעי האדם נרתע ומסרב מלקיימם .
הניסיונות האלו היו הכרחיים איפה בכדי להפוך להיות "אבינו"
כלומר, בעל השפעה לדורות המשך רבים.

הנסיון הראשון שמתואר הוא "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"
אברהם אבינו מצווה לקום וללכת , לא רק באופן טכני, אלא גם לצאת מהתרבות שעליה גדל והתחנך בביתו .
ואפילו מהתרבות הכלל ארצית.

בשביל לבחון את גודל הניסיון,
יש לנו לשאול, מה היה בבית אביו שאותו עזב?
ומה יש בארץ שאליה הוא הולך?
שכן אם הארץ טובה יותר ,
הלא המטוסים מלאים בנוסעים שעוזבים
את ארצם עבור מקום טוב יותר.
ואיזה מין נסיון יש כאן?!
השאלה נשארת פתוחה, עד שמגיעה הפרשה שלנו.

בפרשתנו, פרשת חיי שרה מסופר כי אברהם מצווה שיצחק בנו ייקח אשה אך ורק מהמקום שבו גדל הוא בעצמו:
"כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך "
מפני ששם האנשים היו בעלי טבע טוב . במיוחד בעזרה לזולת, קבלת אורחים
ושלום בין איש לרעהו - דרך ארץ.
ובשום פנים לא מסכים לשמוע על האפשרות לקחת אשה ממקומו שבארץ כנען
מפני שהם היו אנשים בעלי טבע רע ותרבות יצרית במיוחד

וכך צווה:

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.

לאחר האמור ניתן אור חדש לגודל הקושי שבציווי "לך לך "
שכן זה היה דבר שהוא ממש הפוך מההיגיון של אברהם אבינו
שכן דרך ארץ הוא הבסיס ההכרחי לקיים את תורתו ואמונתו שכן דרך ארץ קדמה לתורה.
ואף על פי כן אברהם לא שאל והלך באמונה תמימה אל עבר ארץ לא נודעת
ובפרט בעזיבת משפחתו שהייתה בעלת
מידות טובות.
לאומת ארץ כנען המתוארת  כשמושחתת,
כלומר הופך מההגיון .
את כל הטוב הזה אברהם אבינו נטש
בנסיון ה"לך לך"...

גדלות נוספת שיש ללמוד מכאן
שאברהם לא חשש ל-מה יגידו.
שהרי מה יחשבו בני אותו מקום על אדם שעזב את ארצם בציווי אלוהי.
ועכשיו, אפילו את הדבר בסיסי בלמצוא כלה לבנו הוא לא מצליח להשיג ב"הארץ המובטחת"?
אברהם הצליח להתעלות מעל רעשי הרקע אלו,
ולעשות את הדבר הנכון..

הרי שאם אנו  מעצמנו נתמיד בעיקשות ובדבקות במטרה הנפלאה של אברהם , הוא יהיה ראוי להיקרא
"אבינו" , ואנו להיות "בניו"