ההצגה משחק צלול בפסטיבל עכו 2022/ אירית זילברמן

קטגוריית מופעי חוצות, פסטיבל עכו 2022

ההצגה "משחק צלול" , תיאטרון הסימטה, יוצרות: אלינה פישזון, לאה יונגר ואילת אופיר.

במיקום מעולה, בכניסה למתחם הפסטיבל, ישבנו לצפות בתיאטרון תנועה אבסורדי שנוצר בהשראת מחזות וסיפורים קצרים מאת סמואל בקט, סופר ופילוסוף שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1969.

התפאורה היא קובייה עם קירות ערומים, ובפינה הימנית מוצבת חבית. שלוש השחקניות לבושות בבגדים אחידים, בסגנון בגד פנאי ובצבע בהיר.

הדמויות מתקשרות אחת עם השנייה בכמה אופנים, ומעת לעת אחת מהן נעלמת בחבית. ההיררכיה ביניהן עוברת שינויים. אך למרות הוורסטיליות של מצבים ותפקידים, הקשר עם הצופה נשאר, וזה הישג חשוב לתיאטרון אבסורד. אולי, בעידן תרבות ה"טיקטוק", הצופים מוכנים להתחבר לאבסורד ולמצבים תלושים יותר מאשר פעם. התנאי היחיד שלהם הוא "שזה יהיה קצר". כן, יש כל כך הרבה להספיק, בימינו.

בעת הצפייה בהצגה שמתי לב לתופעה מעניינת: קבוצת בנים, כנראה תושבי עכו, ערביים, הצטופפו לצפות בהצגה. הם צפו בה בסקרנות ונראה שבהחלט התחברו למתרחש על הבמה. לא ראיתי בשום מופע חוצות אחר חיבור כזה. לדעתי, החיבור הראשוני של הצופה, וגם של קבוצת הבנים מעכו, נובע מההזדהות שלו עם דמות המחפשת משמעות, מנסה להיאחז בדבר אחד, וקופצת לדבר האחר, ותמיד עם תחושה של החמצה, בלבול, חיפוש העבר שנעלם כל כך מהר, וחיפוש אחר עתיד שאין לנו כלים לדמיין אותו.

זוהי בהחלט הצגה המאירה צדדים המאפיינים את החיים במאה ה 21, ואני מניחה כי שלוש היוצרות שלה צמחו והתפתחו במאה זו, ויצרו מופע מיוחד ומעורר מחשבה, הצגה שבהחלט ניתן לכלול בתוכנית בתי הספר התיכוניים.