על הסרט נהג מונית/ ארמן אוונוב

בימוי: מרטין סקורסזה  114 דקות 

"נהג מונית הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמה, מותחן פסיכולוגי, פשע ונאו נאו-נואר משנת 1976  בבימויו של מרטין סקורסזה",. הנה כמה עובדות על הסרט שיכתיבו את מבנה

1.      היום "נהג מונית" נחשב לקלאסיקה קולנועית, אבל בהתחלה הדעות לגביו לא היו חד משמעית. המחזאי המפורסם ט' וויליאמס טען שהסרט מגעיל, וכאשר ב-1976 קיבל "נהג מונית" את דקל הזהב בקאן, מחצית מהקהל מחאה כפיים בעמידה, והחצי השני שרק והשמיע קריאות בוז.

 

2.      בשנת 1981, מבקרי הסרט קיבלו חיזוק נוסף: אמריקאי צעיר בשם ג'ון הינקלי לאחר שצפה ב"נהג מונית" והתאהב בג'ודי פוסטר, שגילמה את התפקיד של אייריס, ניסה להתנקש בחיי הנשיא רייגן. כך הוא קיווה למשוך את תשומת לבו של פוסטר. החקירה (FBI – השב''כ האמריקאי) מצאה שהינקלי היה חולה נפש. הרי כל מי שמתנקש שנשיא או ראש ממשלה בסוף יתגלה כבעל מצוקה מנטלית. נוח מאוד. מעניין באיזו דמות התאהב יגאל אמיר?

 

3.      מאוחר יותר התסריטאי של הסרט פ. שרדר הודה כי את ה הדמות הראשית הוא ברא בצלם ובדמות של עצמו. הייתה תקופה בחייו שהיה מובטל, לא דיבר עם אף אחד במשך חודש, בילה את הלילות בקולנוע שבו הוקרנו אך ורק סרטי פורנו, השתכר ופינטז. לאחר חודש פונה שרדר לבית החולים עם התקף אולקוס, שם ראה תמונה מוזרה בראשו: "ארון מתכת עם בחור בפנים נע ברחבי העיר". שרדר הושפע מההזיה עד כדי כך שאחרי שעזב את בית החולים כתב את התסריט תוך שבועיים. "הבנתי שאם לא אכתוב על הגיבור הזה, אהפוך בעצמי לגופה בארון (אם לא הפכתי עדיין)".

 

בהתייחס לעובדות הנ''ל החלטתי גם אני לגלם שתי דמויות: דמות התובע ודמות סנגורו של סקורסזה.

העלילה:

העלילה מתרחשת בניו יורק של שנות ה-70, עיר מטונפת, מלאה בזונות ומחוסרי בית, שהפשע משתולל ברחובותיה. טרוויס ביקל (רוברט דה נירו) הוא חייל ששירת בנחתים והשתתף במלחמת וייטנאם ומאז חי חיי בדידות. הוא סובל מנדודי שינה ומחליט למצוא עבודה כנהג מונית. לדבריו כי הוא ער בכל מקרה. לפחות ירווח מזה כסף.

טרוויס עובד באזורים הגרועים ביותר של העיר. הוא מדבר על העיר כמקום מלוכלך ומקווה ש”יום אחד יבוא גשם וישטוף את כל הזוהמה מהרחוב”.

טרוויס מגלה עניין בבטסי (סיביל שפרד) עובדת במטה הבחירות של המועמד לנשיאות  הסנטור צ'ארלס פאלנטיין. לאחר זמן מה הוא אוזר אומץ לדבר איתה ומשכנע אותה לצאת איתו. טרוויס לוקח אותה לקולנוע של סרטי פורנו בטיימס סקוור. היא נגעלת מסצנה פורנוגרפית ועוזבת את הקולנוע ומתנתקת מטרוויס, שמנסה, ללא הועיל, לפייס אותה. טרוויס מרגיש מתוסכל, משום שבטסי אותה חשב לדומה לו, עזבה אותו.

למונית של טרוויס נכנסת אייריס (ג'ודי פוסטר) זונה בת 12, שזוכה ליחס לא ראוי מהסרסור שלה, מת'יו (הרווי קייטל) וטרוויס מפתח אובססיה כלפיה. הוא משלם על שעת בילוי עימה, ושם  הוא מנסה לשכנע לעזוב את סרסורה ולברוח ואפילו מציע לה תמיכה כלכלית כי  לטענתו אין לא איפה לבזבז את הכסף. אייריס מסרבת לעזוב וטרוויס משכנע אותה להיפגש לארוחת בוקר בבית קפה.

באותו הזמן טרוויס מתחדש בתספורת "מוהוק" ומתכנן להתנקש במועמד לנשיאות הסנטור צ'ארלס פאלנטיין. הוא רוכש אקדחים שאותם הוא בודק בביתו באחת הסצנות המפורסמות בתולדות הקולנוע: הוא עומד מול המראה עם האקדח מכוון כלפי דמותו וטובע את המשפט הידוע-”אתה מדבר אליי?”

ההתנקשות לא הצליחה מפני שטרוויס זוהה על ידי אנשי השירות החשאי. מאוחר יותר הוא מגיע למלון שבו הזונות עובדות, הורג שלושה אך נפצע קשה, מתמוטט על הספה בחדר כולו מגואל בדם. טרוויס ומנסה להתאבד בעזרת הכלי שישתמש בו אך האקדח ריק מכדורים. הוא מרים את ידו בצורת אקדח ומצמיד אותו לראשו באירוניה.

טרוויס מתאושש מהפציעה, הוא מקבל מכתב מהוריה של אייריס שמודים לו על עזרתו בהחזרתה הביתה. על קיר דירתו רואים כתבות עיתון גזורות שמדברות על הגיבור שהתאושש והירי המוזר. לאחר שחרורו מבית החולים טרוויס חזר לחייו הרגילים כנהג מונית. הוא אוסף אישה ומגלה שזאת בטסי, היא מספרת לו שהיא קראה עליו בעיתון והוא טוען שהעיתונים תמיד מגזימים ושהוא לא עשה משהו מיוחד. כשהיא יורדת מהמונית היא שואלת כמה עלתה הנסיעה, הוא מאפס את המונה ונוסע.

ניתוח דמויות – בטסי

הסנגור:

בטסי היפה והמטופחת היא התגלמות כל מה שחסר לטראוויס בחיים: רווחה, אהבה, נוחות נפשית ופיזית. אולי בגלל זה טרוויס כל כך נמשך אליה, אך מתברר שהקודים החברתיים של טרוויס ובטסי אינם תואמים. הכישלון עם בטסי מבהיר לצופה שלא משנה כמה רע עולמו של טרוויס, המקור לבעיות שלו הוא לא בסביבתו החיצונית, אלא בתוכו.

התובע:

מה תפקידה של בטסי בסרט? האם כדי לגלות לצופה שזו לא ברירת המחדל של בחורה נורמטיבית לצאת לדייט לקולנוע פורנו והיא לא תתלהב לבלות את הערב הפנוי בקרבת גברים מאוננים ומזילים ריר? האם כדי להראות שבטסי כשהיא נרתעת מהתנהגותו של טרוויס בעצם לא מצליחה לזהות את הגיבור האמיתי שמתחבא מאחורי בורותו? האם היא שם כדי לחזק את הסימבוליות של סצנת איפוס מונה. חלש, נדוש, לא יצירתי.

ניתוח דמויות – סנטור פאלנטיין

הסנגור:

מערכת היחסים של הגיבור עם הסנאטור טראוויס עובר דרך ארוכה מסימפטיה לרצון להרוג. בהתחלה הנער הנצחי שחיי בתוך טרוויס כמעט עושה אליל מהאדם הזה, ואז, מוודא שפאלנטין הוא פוליטיקאי-דמגוג ​​שמחפש רק לטובתו ומחליט להרוג אותו. יחד עם זאת, סביר להניח שטרוויס אינו חש שנאה רבה כלפי הסנאטור, אך חיוני עבורו להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא מסוגל לעשות מעשה שמבוסס על עקרונות.

התובע:

 טרוויס למעשה מושך את תשומת לבו של שומר הראש של הסנאטור, כאילו עושה הכול כדי שניסיון ההתנקשות לא יצליח. אם היו רוצים שהצופה יבין מכך שאין דרך לנצח את הרוע ששולט בעולם אז למה הניסיון לא יצא לפועל אפילו אם היה כושל? התנהגותו של הגיבור מראה להיפך, הוא נמנע מלבצע מעשה בכך שמעביר אחראיות על הכישלון על שומר הראש. אז מה עם העקרונות? מה עם להוכיח לאחרים? זה לא רק כישלון של התנקשות, זה כישלון של תסריטאי.

ניתוח דמויות – אייריס

הסנגור:

סיפור "ההצלה" של זונה בת 12 הוא ההוכחה לנאיביות הילדותית של טרוויס והן לכישלון מסע הצלב שלו נגד הרוע. איריס לא מבינה אותו בדיוק באותה המידה שבטסי לא הבינה וברור שהיא לא רוצה להינצל. הקודים התרבותיים לא תואמים גם במקרה שלה.

התובע:

להציל זונה בכול גיל זהו מעשה מבורך! למה התסריטאי בחר דווקא בקטינה? כי אין דבר יותר מקומם מזונה קטינה ההורסת את חייה ! זו הדרך שלו להקצין את הרוע ולקשור את הצופה רגשית. כל גבר שפוי יעשה הכול כדי להציל ילד. כן, שפוי, אך טרוויס לא הזיז אצבע כשצפה בסרסורה מושך אותה מתוך המונית ולא מאפשר לעזוב. כל גבר מצוי היה מתערב אפילו אם הוא לא נחת מעוטר ולא גיבור. ושוב כשלון  בתסריט.

ניתוח דמויות – טרוויס

הסנגור:

אם ניתן היה לאפיין את אישיותו של טראוויס באופן חד משמעי, "נהג מונית" לא היה נחשב ליצירת מופת. יש משהו חמקמק, כפול, מעורפל וסותר בגיבור הזה. למשל, הוא מוותיקי מלחמת וייטנאם: הדבר מודגש לא רק בנדודי השינה וביכולתו לטפל בנשק, אלא גם ברצונו לפתור כל בעיה בכוח. אך יחד עם זאת, טרוויס אינו מתייסר בזיכרונות, אינו מחפש פגישות עם ותיקים אחרים, אינו מתייחס בשום צורה לתקופה זו בחייו, ונראה כי המלחמה היא נחלת העבר עבורו. דוגמה נוספת היא האובססיה "לנקות" את החברה. באופן פרדוקסלי היא מתקיים במקביל לסיוט הסניטרי בדירתו. משום מה לטרוויס לא אכפת מהסיאוב האמיתי.

התובע:

למעשה, לפנינו סוציופאט קלאסי עם ביטויים קליניים מובהקים של נדודי שינה ודיכאון, שאינו מסוגל לתפוס כראוי את המציאות הסובבת וגם בעל רמת אינטליגנציה נמוכה. הוא מתדרדר נפשית בהדרגה ומגיע לניסיונות התנקשות בפוליטיקאים ולעימותים מטופשים חסרי היגיון עם גנגסטרים מקומיים, כל פעם מתנהג באופן ספונטני תחת השפעת רגשות רגעיים כמו פסיכופת מוחלט, לא ממש מתכונן ל"מבצע" ומפגין חוסר עקביות. ברור שמעשיו כאוטיים לחלוטין. הוא מפחד להיחשף בגלל בלגן ספונטני בחנות (מחזיק נשק ללא רישיון), ואז ברגע הבא, ללא היסוס לאור יום, הוא תוקף בית בושת מקומי מלא עדים. הצופה מוזמן להעריך את כל ההרפתקאות הללו כמעשה רצוני פטריוטי של הגיבור הלאומי, הממשיך לסובב את ההגה כאילו כלום לא קרה, במקום ללכת למקומות לא כל כך רחוקים ולהיכלא עד סוף ימיו. כל זה די מגוחך בעיניי.

תראו את הסצנה בה הגיבור של דה נירו מתהדר מול המראה, כביכול יורה באויב בלתי נראה? נניח שדה נירו יכול היה להשוויץ באחזקת כלי נשק בצורה בלתי חוקית ולהפגין עליונות כוח – מצ'ויזם טהור, הוא לא זר לזה, אבל הדמות שלו, נחת שנלחם במלחמה, בהחלט לא היה עושה את זה. זו סצנה בה דה נירו אילתר (בתסריט המקורי מופיע רק משפט אחד "סצנה מול המראה עם כלי נשק") וכל הכבוד לו, אבל היא מתאימה יותר לקומדיה, לדמות חייל סטירית ולא לדמות המתוארת בסרט. מה הקשר? אין קשר!

ניתוח דמויות – שינוי תספורת של  טרוויס

הסנגור:

תספורת פאנקית מוזרה מסמנת את כניסתו של הגיבור לנתיב המלחמה (אגב, המוהוק במקור היה חלק ממראה לוחמים אינדיאנים). יש דעה אחרת של צלם הסרט מ' צ'פמן, הרואה ב"נהג מונית" אגדה אורבנית על איש זאב בודד, רואה בשינוי התספורת אינדיקציה לדואליות של הגיבור, שהופך מאדם קטן לנוקם עקוב מדם.

התובע:

שינוי המראה החיצוני מהווה שימוש בסמלים שמכוונים את הצופה הלא מפותח אל שינוי הדמות וקו העלילה. ואם הצופה כן מתוחכם מה יבין? או שמתייחסים אליו כאל אידיוט או שהדמות זקוקה לשינוי משמעותי בכל החזיתות כדי לנתק את עצמה לגמרי מה "אני" הקודם. ואם שינוי האישיות הוא הכוונה והגיבור הפך ללוחם ברוע שמוכן להקריב את חייו עבור העיקרון אז למה הוא דואג שיזהו אותו שומרי הראש של הסנטור? לא ברור. יתכן וההנחה הראשונה נכונה – הצופה בעיניי התסריטאי הוא אידיוט.

 

ניתוח - מוזיקה

הסנגור:

ליווי המוזיקלי שונה מהמקובלת בהוליווד באותה התקופה. מכיוון שהגיבור בודד ואינו מאזין לרדיו, נדרש צליל מיוחד לסרט. סקורסזה החליט לגייס למשימה למלחין זוכה האוסקר, ברנרד הרמן. לאחר שצפה בפרק קצר מהדרמה, הקליט הרמן פסקולים עם שפע של כלי הקשה וכלי נשיפה וללא מיתרים. הפסקול של הסרט מדהים. הבלוז מבטא בבירור את בדידותו של הגיבור, במיוחד המוטיב המרכזי "I Still Can't Sleep". העבודה על "נהג מונית" הייתה מלאכתו האחרונה של המלחין. "נהג מונית" מוקדש לזכרו של ברנרד הרמן.

התובע:

למה אני צופה בסרט של סקורסזה אך מרגיש כאילו זה סרט של היצ'קוק?! כי המוזיקה דומה! בסיום סצנת הטבח שנמשכת אינסוף הייתה הרגשה שיופיע פתאום איזה צמח פרא ויבלע את כולם.

 

לסיכום שיפוטי:

1.  יצירת קולנוע קלאסית שאיחדה טכניקות צילום ובימוי חדשניות.

2.  סיפור לא רלוונטי על אדם צר אופקים

3. סרט פעולה משעמם ולא משקף את המציאות

4.  שמתי לב שלכל דמות יש 3 סצנות מרכזיות – מעניין

5. בתסריט אין חיבור ממשי בין הדמויות. הופעתן לא מוצדקת עלילתית ופיתוח הדמויות שנוי במחלוקת. התסריט נכתב תוך שבועיים בהשפעה של צפייה ממושכת של סרטי פורנו. לדעתי, בסגנון קולנועי זה הוא היה הרבה יותר מוצלח מאשר בדרמה, מותחן פסיכולוגי, פשע ונאו-נואר.

6. הסרט קיבל את דקל הזהב, טוב, גם בתעשיית הפורנו מעניקים פרסים. אפילו יש לי שם לסרט "הנחת שגובה תעריף לילה".

מסקנה: האם אני ממליץ על הסרט? וכמו שאמר, הגיבור אל פאצ'ינו ב'ניחוח של אישה': 'אי אפשר להחליף את הנשמה בפרוטזה'. מפה תבינו לבד.

 

הופק בידי	ג'וליה פיליפס, מייקל פיליפס
תסריט	פול שרדר
עריכה	תום רולף מלווין שפירו
שחקנים ראשיים	רוברט דה נירו ג'ודי פוסטר הרווי קייטל סיביל שפרד
מוזיקה	ברנרד הרמן
צילום	מייקל צ'פמן