שיר:
רפיח/ צדוק עלון
בְּאֶחָד מִן הַסִּיּוּרִים הַלֵּילִיִּים בְּרָפִיחַ
הִצַּעְתִּי חֲפִיסַת שׁוֹקוֹלָד לְיֶלֶד
שֶׁבָּכָה עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הֻתַּר לוֹ
לְהִכָּנֵס עִם רֵעָיו לְבֵית הַקּוֹלְנוֹעַ הַמְּקוֹמִי
הוּא הִבִּיט בִּי בְּעֵינָיו הַשְּׁחֹרוֹת כַּלַּיְלָה הָאָפֵל מִסְּבִיבֵנוּ
וּמִהֵר לְהִסְתַּתֵּר בְּפִנָּה תַּחַת סְכָכַת פַּח
וְשָׁם לְאוֹר עֲשָׁשִׁית קְטַנָּה שֶׁשִּׁמְּשָׁה לִתְאוּרַת הַסִּמְטָה
חִלֵּץ אֶת הַמַּמְתָּק מֵעֲטִיפָתוֹ וְאָכַל בַּשֶּׁקֶט
מֵאָז אוֹתָם יְמֵי הַצָּבָא וְהַסִּיּוּרִים בְּרָפִיחַ
אֲנִי מְמַעֵט לֶאֱכֹל שׁוֹקוֹלָד
שֶׁטַּעֲמוֹ בְּנִשְׁמָתִי מוּזָר –
מָתוֹק, מָהוּל בְּרֵיחַ סִמְטְאוֹתֶיהָ שֶׁל רָפִיחַ
אֲנִי נוֹגֵס בְּשֶׁקֶט נְגִיסָה אַחַת עֲדִינָה בַּמַּמְתָּק
וּמַנִּיחַ לְטַעֲמוֹ לְהִתְפַּשֵּׁט בְּתוֹכִי
וּמִבַּעַד לְאוֹר הָעֲשָׁשִׁית
הַמָּהוּל בְּאוֹר נֵרוֹת הַשַּׁבָּת שֶׁהִדְלִיקָה אִשְׁתִּי
נִבָּט אֵלַי הָאֹפֶק הַשָּׁחֹר שֶׁל הַלַּיְלָה