על הסרט בעל זבוב / זאב ליכטנזון

בימוי: הארי הוק 90 דקות

סרט מרשים ,שנעשה על פי ספר עטור שבחים של גולדרינג, מראשית שנות החמישים, קרוב לסיום מלחמת העולם השנייה.

נעסוק כאן רק בצד האלגורי שלו ולא במהלך העלילה וההתרחשויות. הסרט מצליח לשמור על עניין ומתח ומיטיב להציג את הנושא.

והנושא : כי יצר לב האדם רע מנעוריו. 

מובן כי לא במילים אלה,[הסופר, בריטי] אך זו רוח הדברים וההוכחה הבלתי מעורערת לנכונותה של הקביעה הזו.

הספור עוסק בחבורה של ילדים אשר ניצלים ומוצאים עצמם על אי מבודד. האי שופע פירות ובעלי חיים אכילים, פטור מחיות טרף, יש לו חלק מישורי על שפת הים   וחלק הררי ומיוער. 

החבורה, בת גילאים שונים מוצאת עצמה כמדינה עצמאית, ללא מבנה מדינתי ורשויות, אך עם כל המטלות החיוניות לקיום עצמי ונעדר כל עזרה ,לא של נערים אחרים לגמרי לא של מבוגרים, שבמחיצתם גדלו באופן נורמלי עד הגיעם לכאן. הם חיים כשבט, אך מגיעים מעולם מתורבת ומתובנת.

כאן מתחילה להתנהל ולהתקיים התארגנות והתמסדות של חיי קהילה . עליהם לדאוג לעצמם לקיום היומיומי, הפשוט, לכאורה, אך המאוד יוצא דופן בסיטואציה שאליה נקלעו, ללא שום הכנה ,או חינוך בסיסי להתנהגות מקיימת. 

ברור, כי הם חבורה של פרטים השונים זה מזה, באופי, בחינוך, ביכולות.

כך באות לידי ביטוי ,זריז וחד משמעי ,תכונות הכריזמה, המנהיגות, היצריות הקמאית, והדחף הבסיסי לשרוד. יש יתרונות לקבוצה, אך קבוצה צריכה ניהול, שליטה,  קואורדינציה, למתרחש מסביב ולקורה בינם לבין עצמם.

ואכן מגיח מביניהם טיפוס האלפא , שתופס פקוד ושליטה וכופה את יצריו, דחפיו, גחמותיו ויכולותיו על קבוצת הדבקים בו. זו מתקבצת להיות קבוצת הרוב.

מנגד נאספת קבוצה קטנה מאד המבקשת להתנהל באופן דמוקרטי, על בסיס רשות דבור והשפעה של כל יחיד בקהילה ועל החלטות משותפות.

השליט, הרודן, ההפוך, קובע הכול בכל מכל כל ,בלי כל בסיס , או יומרה לבסיס של מוסריות, שפיות, התחשבות. כאן אין תכנון. יש הכתבה מוחלטת והתנהגות של  עדר צייתן. כמו שהנער השליט רוצה ויכול לשלוט, כחיית אלפא בלהקה, כך הלהקה מבקשת לה ונוהה אחרי האלפא, שיוביל, שיגיד ,שיקבע.

בעולם החדש שלהם, אין מבוגרים שאפשר להישען ולסמוך עליהם, כמו שהיה עד הגיעם למצב זה. אין חוק ומנהג שנוהגים במקום שאין בו כלום מלבדם.

אין היסטוריה, אין עתיד ברור ויש רק הווה מוזר ולא ידוע. יש רק האחד הניצב בראש, אימפולסיבי, לא מתוכנן, עבד ליצריו הראשוניים, שמצאו הזדמנות  לפרוץ בלי כל בקרה, הכוונה ופקוח.

וממול, הקבוצה הקטנטנה, השפויה, המסודרת, זו המנסה לדבר בשם הסדר וההיגיון. זו המנסה לתכנן ,לחשוב על הצלה ולא רק על ציד ומזון, זו שהיא האש הפיזית והחום האנושי, מול בטול הערכים הללו בשם יצריות אנוש ראשונית ובלתי ממוסדת. ברור, כי המאבק איננו שווה כוחות, ומהר מאוד מתברר, ללא סייג,  ידו של מי על העליונה. כוחו של הרוע מול אוזלת ידו של המצפון , הסדר והשיתוף החברתי.

בריק הזה של הקיום הלא צפוי ולא מתוכנן הזה, שאין בו חוק וסדר אזרחיים, אין גם סעד לא של דת ולא של דעת.

בעל זבוב, שהוא כנוי למיני שטן ואלוהויות אליליות פאגניות, הוא ראש חזיר שמשמש כאיום לשמירה על סוד של מוות במערה. ולחיזוק התחבולה האלילית , נוסף גם איום במפלצת החבויה במערה. כאומר לנו הסופר, כוחה של דת הוא רק בהבהלה ובהפחדה ואין היא מובילה לשום דבר טוב. היא יודעת  להסתיר רצח, אך לא יודעת למנוע אותו ולהשליט סדר בניגוד לאיש החזק ממנה. המנהיג.

כאמור, הספר נכתב זמן קצר אחרי מלחמת העולם השנייה והאלגוריה מתנהלת כסיפור משנה במקביל לעלילה שעל פני השטח.

אי אפשר שלא לקרוא אל כל דמות, קבוצה והתנהגות את המקבילים בעולם ,שעבר זה עתה התנהגות מפלצתית, שכולה מעשה ידי אדם.

מנהיג הקבוצה משתלט על כל הקורה באי והוא שמוביל את כל הלהקה שלו אל כל העולה על רוחו. ומלאכתו אינה קשה, כלל ועיקר. יש בלהקה  האנושית המכונסת סביבו ,את כל הכפתורים הנחוצים להפעלת התנהגויות הרוע. 

הקבוצה לועגת ומתעללת בשמן הממושקף, לא רק בגלל מראהו, אלא גם מפני שהוא מנסה להביא אליהם את הקול השפוי, זה שעשוי לארגן אותם באופן חיובי  שיקדם את הצלתם. נרצחים עוד שניים מהצד הזה של המפה כך שנשארים, רק הוא והמנהיג הדמוקרטי שלו. משתדלים,אך מובסים על ידי הלהקה של האלפא הרודן.

ההתנהגות חסרת הרסן, שהמופת שלה הוא הרודן, מסלקת כל עכבה מוסרית. הם רוצחים, כלאחר יד, הם מוותרים על האש ,בטיפשות מונעת על ידי  הצורך  לצוד ולטרוף, הם מבטלים כל הקשבה לשכל הישר, לחברות וליצירת משימה משותפת ,שתיטיב עם כולם.

הנאצים, כמובן, הם השורות שרצות בין השורות. הרודן שמשתלט על מדינה שלמה, על המונים שמעריצים אותו והולכים אחריו לכל רעיון פוגעני, חסר מוסר  ומטורף. יש מוכנות פנימית, בסיסית ועמוקה, שמצליחה להוציא מפרטים רבים כל כך התנהגויות נלוזות ואכזריות כל כך.

אם לא היה זה יצר לב האדם מנעוריו, היינו יכולים לצפות, כי חבורה של ילדים תוציא מעצמה אך טוב. הם טרם נשחקו בהתנהגות המבוגרים, טרם הלעיטו אותם  באידיאולוגיות נבזיות, התנהגותם בתולית, ראשונית, נטולת הלחצים של המבוגר.

ולא היא.

חבורת הילדים הזו מוציאה מעצמה, מהר מאוד ובעוצמה גדולה, את כל הכיעור האנושי. נטו.

הם יכולים לעשות כל מה שירצו לעשות, והם עושים דווקא את הדברים הגרועים ביותר, לא מתוך מחשבה והכרה עצמית, אלא מתוך כניעה מובנית למנהיג האלפא.

לא הקול השפוי וההגיוני, אלא רק הכוח של יצריו הקמאיים ביותר. המחנה הזה לא נלחם על קיומו ולא על פת לחמו, הוא כל כך מוטה לשנוא ולפגוע, עד כי  אינו מבין ורואה שהוא פוגע בעצמו. בהעדיפו את הציד על האש הוא מבטל את היכולת לסמן ולקרוא לעזרה של מבוגרים כלשהם. 

החברה שנוצרה באי, חברת ילדים המנותקת מכל השפעה חיצונית, היא חברה חולה ורצחנית, שאין סיכוי שתציל את עצמה מתוך עצמה. עד הרגע האחרון  הם עסוקים במאמץ להשמיד את מי שאינו כמותם, במקום לעסוק בהקמה של קהילה מתפקדת, משתפת, מקבלת ויעילה.

התהליכים שעוברים על הקבוצה המבודדת הזו הם תהליכי ההתפתחות של כל רודנות וכל התבצרות שבטית, שמאורגנים סביב שנאת האחר, ולא סביב

אינטרס חיובי, כולל, מגובש ומקדם. 

השקפת העולם הזו מוצגת בקשיחות אכזרית ומכמירת לב. אנו מצטערים וכואבים את ההתנהגות של הילדים האלה. הרי הם רק ילדים, אז למה האכזריות  והאומללות הזו? כי זה יצר לב האדם מנעוריו.

אך, כן, זו המציאות. היום האלגוריה בסרט היא להתנהגויות הילדים והנוער באי של הרשתות החברתיות. תופעות של ביוש, החרמות והתעללות, לעתים עד מוות,  הם נחלת כל מי שנקלעו לאי הזה. הפסימיות של ילדי האי קשה עוד יותר בהתחשב בכך, שעכשיו מדובר באי ענק וחובק כל. כל ילד יכול למצוא עצמו במחנה הלא נכון,

ולסבול מהתנכלויות קשות על לא עוול בכפו....רק כי הוא לא כזה או אחר...

אין פלא, כי ההצלה ,גם של היחיד מקבוצת הנגד, וגם של החבורה כולה, מגיעה מהעולם של המבוגרים. העולם שמביא אתו את החוק והסדר, את התבונה ושקול הדעת. 

זו מסקנה רק של מי שמחפש הפי-אנד. בפועל, נראה שהניצולים, בהתבגרם, יביאו אתם את סל ההתנסויות שלהם באי. זה במקרה הסביר והרע, אך תמיד יש סיכוי  שדווקא השפוי והטוב, המבין והעושה למען חייו, הוא זה שינצח.

ראו איך הסתיימה המלחמה ההיא, אך ראו כמה מלחמות כבר הגיעו אחריה. הכול מעשה ידי אדם, תוצרים של יצריו הקדמונים ושל טמטומו המובנה, שמעולם לא הלך לאיבוד.

לפחות על פי הסרט, לא משנה מי אתה ואיפה אתה נמצא, בכל חברה אנושית, תמיד ימצא זה שיצליח להוביל אל הרע והרע יותר, כי תמיד ישנו הדי.אנ.איי של

העדר הרע והמכוער. רק תן להם נבל,רועה – ותראה.

כן. הסרט מומלץ גם אם לא תגלו דבר מכל הנאמר בזה. הוא משוחק, מלוהק ומבוים נכון. מעניין.

הופק בידי:         רוס האנטר

תסריט: שרה שיף

עריכה:  הארי הוק

שחקנים ראשיים:            בלת'זר גטי

ג'יימס באדג' דייל

מוזיקה: פיליפ סארד

צילום:   מרטין פירר