על כתיבה אישית ועשיה למען התרבות עם יהורם גלילי/ ראובן שבת
המשורר והעורך יהורם גלילי ממזג בעשייתו שני דברים. הראשון-הוא עשיה מעשית כבעליו של משרד יחסי ציבור מוביל בתחום התרבות, שהביא חשיפה משמעותית ליוצרים רבים. השני-כתיבת שירה הנוגעת בנימי הנפש. גלילי ממזג ( ולא מזגזג..) בין שני תחומים אלו עם הרבה נתינה ואכפתיות שבהם הוא מאמין.
לאחרונה יצא לאור ספר שיריו הראשון-"פוטו מלחמה"(הוצאת חדרים) המבטא מעיקרו פן מיוחד וחשוב לו ולשירה בכלל.
ספר מעט על עצמך ומדוע בחרת בכתיבה?
אני סופר ומשורר, בן 50 ממודיעין, נשוי לאיריס ואב לקסם, שחק, שקד והלל. אני עוסק מזה שנים ביחסי ציבור בכלי התקשורת עבור יוצרים ואומנים במגוון תחומים: ספרות, שירה, אומנות, מוזיקה. אני גם עורך לשוני וספרותי של ספרים במגוון הסוגות, עיתונאי ומוציא לאור של ספרים בהוצאה לאור החדה שפתחתי בתקופת סגרי הקורונה. הכתיבה בחרה אותי כבר מילדות, ואני כותב שירים וסיפורים קצרים מאז כיתה א'. כשלמדתי בכיתה א' מצאה אמי רחל בכיסי המכנסיים שלי שהלכו לכביסה שירים של ביאליק ושל משוררים אחרים, שאותם העתקתי מהמקראה. מאוחר יותר הוזמנה אמי למורה כדי לברר האם היא כותבת עבורי את שיעורי הבית. היא אמרה למורה המופתעת שאני כותב בעצמי את שיעורי הבית. מעבר לספרים שערכתי, כתבתי את הספרים "ראשונים תמיד - מורשת חיל ההנדסה הקרבית" (בהוצאת אפי מלצר בע"ם) ו"פרק אחד של הגשמה ב'הגנה' ובצה"ל" - ביוגרפיה של יונה מנדלמן שנלחם מטעם ה'הגנה' ובמלחמת העצמאות (בהוצאת אפי מלצר בע"ם). בשנת 2017 זכה השיר שלי "פוטו מלחמה" במקום הראשון בתחרות שירה של "ביטאון שירה" שנערכה בבאר שבע. בשנת 2007 זכה סיפור קצר שלי, "רומן עם מחבל", בפרס לעידוד היצירה בתחרות "ניצני פרוזה" במודיעין. בימים אלו אני עובד על ספר השירים השני שלי שייקרא: "גלי חלומותי".
מה מייחד את ספר השירה הראשון שלך, כיצד אתה רואה אותו?
"פוטו מלחמה" (חדרים - בית הוצאה לאור, עריכה ספרותית וניקוד: דרורית חן, איורים: גבי קזן) זכה במענק בסך 3,000 שקל מהקרן לעידוד יצירה של אקו"ם. מדובר בספר שירים ראשון שלי. לאחרונה הענקתי עותק ממנו לנשיא המדינה יצחק הרצוג, בפגישה שבה השתתף גם האבא שלי שמואל גלילי, שהשתתף בקרב על גבעת התחמושת ואיבד במהלכו רבים מחבריו. הספר מוקדש לכל הלוחמים הנועזים, שלמרות שחזרו שלמים בגופם מפעילויות מבצעיות בלבנון, באינתיפאדה הראשונה והשנייה או בעזה ומאימונים מפרכים במקומות רבים בישראל, הצלקות בליבותיהם ימשיכו לשאת את צער הפרידה מדמויותיהם של חבריהם שנשארו צעירים. בספר מתפרסמים שירים שכתבתי מכמה נקודות מבט: כלוחם בהנדסה קרבית, כמי שנקרא על שם סגן יורם אלישיב שנהרג בקרב על גבעת התחמושת והיה מפקדו הנערץ של אבי שמואל, וכאבא לקסם ששירת גם בהנדסה קרבית והשתחרר בדרגת סגן. בחלק משיריי אני מתאר מנקודת מבט של לוחם קרבי סיטואציות קשות, שאיתן התמודדנו אני וחבריי בלבנון, בעזה, מעבר לקו הירוק, בפעילויות מבצעיות ועוד. שער נוסף בספר כולל שירים המוקדשים לאנשים שאיבדתי בדרך, כולל אנשים כמו: שמעון פרס ובני משפחת רמון שזכרם אינו קבור עמם, אלא קיים במרקם החברתי-ישראלי. השער האחרון בספר מוקדש לשירים שיש בהם ביקורת חברתית ופוליטית. בשירים בספר אני מצליח לחבר בין האישי והכללי, ואף מתאר סיטואציה אישית כגלובלית וסיטואציה גלובאלית – כחוויה אישית.
מהו צבא לגביך, האם זה רק הווי, ומדים?
הצבא עבורי הוא חוויות חיים, רבות מהן לא פשוטות – בעיקר בסדיר וגם לא מעט במילואים, שממשיכות איתך עד סוף החיים, לטוב ולרע. חשוב לציין ששירתתי כחייל קרבי בתקופה לא פשוטה שאותה אני מכנה "בינות המלחמות" – אחרי מלחמת לבנון הראשונה ולפני מבצעים צבאיים ומלחמת לבנון השנייה שהייתה גדושה בפעילויות מבצעיות מסוכנות מעבר לקו הירוק, בעזה וגם בדרום לבנון. באחת מפעילויות מבצעיות אלו נהרג רם ענבר ז"ל, חברי לפלוגה דקל בגדוד 601 של הנדסה קרבית, ועד היום תמונתו מופיעה בתמונה הנושא של קבוצת הווטסאפ הפלוגתית. מי שסיכם בצורה המדויקת ביותר את השירות הצבאי שלי ושל חבריי מפלוגת דקל הוא חברי לפלוגה אבי מאיר, שלאחרונה הוציא לאור את ספרו המרתק "להשתזף בצל" (הוצאת ניב) שמטרתו היא להעלות למודעות את הלם הקרב ואת חשיבות הטיפול בו. אבי מאיר כתב בהקשר של "פוטו מלחמה" את המילים הבאות: "כעת ברור לי שלמרות השירות הצבאי התובעני והקשה בפלוגה שהקשיח אותנו כלפי חוץ כלוחמים ולמרות החיכוך היומיומי באוכלוסייה עוינת, לוחמי הפלוגה עברו סוג של מטמורפוזה, שהפכה אותם בניגוד גמור לקשיחותם כלוחמים, לאזרחים בעלי רגישות גבוהה לזולת, לעוולות ולמצבים בחיים בהם נדרשת צעקה, לצרוח את כאבי החברה הישראלית החוצה".
מי הם 3 היוצרים הספרותיים החשובים בעיניך ומדוע?
שלושת היוצרים הספרותיים החשובים בעיניי הם: המשורר והסופר נתן אלתרמן, לאה גולדברג והסופר האמריקני סטיבן קינג. מיותר לציין את כמות הטקסטים העצומה שהותיר אחריו נתן אלתרמן בשירה, בעיתונות, במחזות ועוד. בעיניי הוא המשורר הלאומי האמיתי, שבשירים רבים שלו תיאר חוויות שונות שעבר בעזרת מטפורות ואמצעים ספרותיים רבים שהביעו את התפעמותו מהעולם ומעוצמת הטבע ואיתניו, לצד תחושת החידלון שלו לעומתם. הוא הצליח לשלב גם כתיבה עיתונאית שנונה וביקורתית של "הטור השביעי" בשנים הראשונות והמעצבות של הקמת המדינה. לאה גולדברג כתבה שירים עם מילים פחות מליציות כמו שאול טשרנחובסקי וחיים נחמן ביאליק, וכתבה שירה הגותית יותר שעסקה יותר בנושאים אישיים ואוניברסליים ופחות שירה לאומית. ייאמר לזכותה שהצליחה להעביר במילותיה המופלאות כתחושת הכלל נושאים אישיים ואינטימיים שלה. כמו כן, שירים רבים שלה רוויים בתיאורי נוף וטבע, רובם מהנוף הישראלי, באמצעות תיאורים של מראות שפגשה בדרך. במחסן הביתי יש לי אוסף ענקי של עשרות ספרים של סטיבן קינג, למעשה כמעט כל הספרים שכתב בעברית וכמה ספרים שלו באנגלית. אני אוהב מאוד את סגנון הכתיבה שלו המתוחכם והאפל שלו, שבו הוא שם דגש על הדברים הקטנים, שבעזרתם הוא מצליח לעצב בצורה כה מרתקת את הדמויות ועת קווי העלילה בספריו. הוא גם מחבר בין רבים מספריו באמצעות קווי עלילה, דמויות משנה, ערים דמיוניות ועוד שרובם נמצאות במדינת מיין, מולדתו ומקום מגוריו של קינג ובעיקר העיירה הבדיונית דרי שמככבת ברבים מסיפוריו.
אלו 3 ספרים היית לוקח איתך לאי בודד ומדוע?
כחובב מושבע של מלך ספרי האימה והמתח סטיבן קינג, הייתי לוקח איתי לפחות שניים מהספרים האחרונים שלו שמעלים אבק אצלי בספרייה ועדיין לא התפניתי לקרוא אותם, אבל בינתיים הייתי מסתפק ב"63 11 22" (הוצאת מודן). הספר עב הכרס מספר על מורה לספרות בתיכון שמוזמן לדיינר החביב עליו ומגלה במזווה שער שיכול להעביר אותו אל סף שנות ה-60, ומחליט לקחת על עצמו משימה שאפתנית - לחיות בעבר עד שיגיע לנקודת הזמן הגורלית, 22/11/63 - ולמנוע את רצח קנדי, מתוך אמונה שאם נשיא ארצות־הברית יישאר בחיים, העולם יהפוך למקום טוב יותר. ספר שני שהייתי לוקח הוא "שר הטבעות", הכולל שלושה חלקים מהטרילוגיה המפורסמת של ג'.ר. טולקין, שלדעתי הוא הבסיס לכל ספרי, סדרות וסרטי הפנטזיה וכולל שירים מעולים שכתב טולקין מפי הדמויות השונות בספריו. ספר שלישי שהייתי מכניס למזוודה הוא "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" מאת נטע ענבר סבן (גלילי הוצאה לאור). זכיתי לערוך אותו ספרותית ולשונית ולהוציאו לאור, ולמרות שאני מכיר כל מילה, נקודה ופסיק בספר, אני נהנה לקרוא פרקים מסוימים ממנו שבכל פעם מקבלים משמעות שונה לחלוטין בהתאם למציאות. גולת הכותרת של הספר, מעבר לכך שהוא מסכם בצורה מקיפה ביותר את השפעותיה של תקופת הקורונה על כל תחומי חיינו, היא העובדה שאפשר לקרוא אותו בצורה ספירלית קדימה ואחורה, החוצה ופנימה וכמובן העיסוק המרכזי שלו בתבניות חשיבה המשפיעות על חיינו ומהן הדרכים היצירתיות לשנותן. ליתר ביטחון, הייתי לוקח גם את הספר "שירת רומי" - שיריו של המשורר הפרסי הנודע גל'אל רומי (הוצאת כתב) בתרגומו של משה מנשהוף, כולל פרשנויות מעניינות לשירים בספר.