שיר:

ותשבע נפשי/ לורן גואטה

["וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית, ב', י"ז) ]

 

וַאֲסַמֵּא עֵינַי וַאֶקְטוֹף מִן הָעֵץ

וַאֶזְלוֹל כְּכָל אֲשֶׁר לִבִּי חָפֶץ

וּפִי יְהַלֵּל שִׂפְתֵי רְנָנוֹת

וַאוֹשִׁיט שׁוּב יָדַיי אֶל אוֹתָן סַכָּנוֹת.

 

וַתֶעֱרַב לְחִיכִּי וּלְלִבִּי וּלִבְשָׂרִי,

וַאֶצְטַנֵּף בְּחֵיקְךָ וַתִהְיֶה לִי לִפְרִי.

וַתִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן

אַךְ אוֹסִיף לֶאֱכוֹל מִפֵּירוֹת גַּן הָעֵדֶן.

 

וַיִבְאֲשׁוּ הַפֵּירוֹת וַיִימַר בָּם הַטַּעַם

וַיֹאבְדוּ כְּמִיהוֹת וּתְפִילּוֹת שֶׁל פַּעַם.

וְצָמֵא הַלֵּב וּבוֹכִיָּה הָרוּחַ,

מוֹת אָמוּת בַּשְּׁלִישִׁית-

מֵאוֹתוֹ הַתַּפּוּחַ.