על המחזמר השנה היפה בחיי בתיאטרון חיפה/ נפתלי בלבן אוברהנד
תחילה אציין, שהמחזמר "השנה היפה בחיי" הוא יפה, ותענוג לצפות בו מתחילתו עד לסופו.
מחזמר זהו אולי אחד מהצגות התאטרון שאין רבים כמותן בישראל, שבהם הביצוע נהדר, המוסיקה קליטה, ובמבט הצופה למרחקים, נראה שהמחזמר ממש מוכן לאקספורט לארצות המערב.
המוזיקה נשמעת בינלאומית, קצת "אבבא" כזה, וכוונתי היא בפן החיובי, שכן ישנם מחזות זמר המשמיעים מוזיקה זרה ולא מוכרת, בתקווה שהיא תיקלט על-ידי הקהל הרחב, אך זה אינו קורה.
הקהל ברובו אינו מעוניין להיות שפן ניסיונות למוזיקה בלתי מוכרת, וראייה לכך היא הצלחתם הרבה של אמני העבר, כמו פול אנקה ובני דורו, שהופעותיהם ממלאים אולמות גדולים בכל העולם בביצוע להיטים עתיקים וטובים, בדומה ליין ישן.
במחזמר זה- המוזיקה נעימה, מלודית וקליטה, מלווה בתזמורת מצוינת בת ארבעה נגנים: קלידים, תופים, גיטרה בס וגיטרה מובילה. ארבעת המוזיקאים בניצוחו של ארנון זיו הם וירטואוזים, ולולא היו מציגים אותם לרגע על הבמה בתום המופע, לא הייתי מאמין שניתן לנגן במשך למעלה משעתיים באופן קצבי ומוזיקלי כה מדויק, ועשיר בצלילים מלהיבים בניהולו המוסיקלי של ליאור רונן.
לגבי העלילה, הרי היא פשוטה יחסית, ומאוד תל-אביבית, אך ניתנת לתרגום לשפות ומקומות אחרים. זהו סיפור בנאלי על זוג שנכנס להריון בטעות, ומקים משפחה בעייתית ומצחיקה מהרגע הראשון. על-פי האופנה התל-אביבית, אי-אפשר שלא לתת במה ללהט"ב, ואכן, לזוג הנשוי יש שני חברים גברים נשואים זה לזה, המגדלים אף הם תינוקות שלא ידוע מהיכן השיגו אותם...
גם האימא הפולנייה נכנסת למחזה, כי היא תמיד גורם מבדח, ולידה אימא מזרחית הדומה לה, אך שיגעונותיה קצת אחרים. הסיפור מתקיים כאילו בישראל שהבעיות העיקריות בה הם באיזה בית קפה לשבת...
הוזכר מעט הנושא העדתי הכה בוער בישראל, וכל הוויכוח בהצגה עוסק במזון שיכינו לתינוק, או כיצד יקראו לרך הנולד – "יעקב" (שם אשכנזי), או "מכלוף" (שם מזרחי). ייתכן שהמחבר שכח שהשם יעקב נפוץ אצל האשכנזים לא פחות מאשר אצל המזרחיים. אני הייתי קורא לתינוק "ירחמיאל"...
מיקי קם מדהימה בתפקיד הפולנייה בכל המובנים, בקולה החזק והצלול, ובתנועה ובמשחק מושלמים. אורנה דץ הינה זמרת מקצועית, המתגלה גם בתור שחקנית מרשימה.
אחד הדברים הבולטים והמרשימים במחזמר הוא העיצוב המודרני - חשמלי, והיפה של הבמה. אפקטים טובים ובמקום הנכון המשולבים בסיפור, תפאורות מתחלפות ובמה מסתובבת בטוב טעם. המולטי מדיה מעולה וכובשת.
אם רק אהלל את המחזה, לא אחשב למבקר מהימן. (ניזכר במבקר הענק – חיים גמזו "הגומז", אשר כיסח את הצורה לכל הופעת אמנות בה צפה.)
ברצוני להתייחס ל"קאסט" – הצוות. בישראל ישנה תופעה, הבאה ליד ביטוי גם בקולנוע הישראלי והיא: בחירה בשחקנים אשר לא ממש מתאימים לתפקידיהם מבחינת הופעתם החיצונית. איני יודע כיצד בוחרים בהם, ייתכן שמתמקדים אך ורק בכושר המשחק שלהם. לדוגמא – "רוני", גיבור המחזה, המוצג כמחזאי, שכתב דבר מה שאינו ברור לנו. אולי אוהד חיטמן רצה להציג את עצמו... השחקן המגלם אותו מופיע על הבמה בתסרוקת של שיער ארוך ופזור, ולקח לי זמן מה להבין שמדובר בכלל בגבר. השחקנים הנבחרים לקאסט אמורים להציג את הדמות בהצגה, ולא את עצמם כפי שהם בחיי היום יום, ואילו בהצגה זו, חלק מהם הופיע עם שפמים וזקנים פרועים, ולרגע נדמה היה שחלקם יובאו מהטלנובלות הטורקיות. לעניות דעתי, רצוי שהבמאי הבוחר את שחקניו טוב יעשה באם יתאים את הופעתם החיצונית לדמות אותה הם משחקים.לא פעם צפיתי בתיאטראות בארץ בהצגה העוסקת באם ובת, כאשר האם נראית צעירה יותר מבתה.תופעה מעין זו לא הייתה מתרחשת בברודווי או בלונדון.מותר לדרוש מהשחקן להתגלח או לגדל זקן, להשמין או לרזות לצורך גילום תפקידו על הבמה.
קיים קונטרסט כה בולט בין הגברים לנשים. באשר הנשים כולן נראות מטופחות, יפות ו"חתיכות" הרי הגברים נראים די זרוקים. גם הגברים צריכים לצעוק "מי טו" -רוצים להיות יפים.
לגבי המשתתפים, משה קפטן הינו במאי מצוין. השחקנים נהדרים, ומבצעים את תפקידיהם באופן מושלם. השילוב בין התנועה, המחול והבעות הפנים שובה לב. לגבי רוני דלומי, אותה הכרתי כזמרת פופ ולא ידעתי שהיא שחקנית, מבצעת את תפקידה נהדר, בראוו! "אודי", ההומו הבלגניסט, מדהים ביותר מבחנת המשחק והתנועה, ובולט מאוד בהצגה.
"ד"ר גריי", ישראל ארנסט, אדיר באופן בו הוא מחקה את "הפסיכולוג של המדינה" היורם הידוע. הוא נותן הופעה בלתי נשכחת ומצחיקה עד כדי דמעות.
ברצוני לציין גם את "נועה", שירה לוי, אשר מציגה את המלצרית והמאהבת הנזנחת ושובת הלב.
לסיכום: רוצו לצפות במחזה המרהיב, המהווה עליית מדרגה בביצוע הנפלא בישראל. בתור פטריוט חיפאי אני שבע רצון משיתוף הפעולה בין ה"בימה" לבין תיאטרון חיפה.
מחזה פזמונים ומוסיקה: אוהד חיטמן בימוי: משה קפטן ניהול מוסיקלי ועיבודים: ליאור רונן כוריאוגרפיה: עוז מורג
שחקנים:
רוני: לי בירן/ נדיר אלדד דנה: רוני דלומי/ אילי עלמני שוש: מיקי קם סילבי: אורנה דץ אודי : יואב מילשטיין בן: בן יוסיפוביץ'/ אליעד סודאי נועה: שירה לוי ד"ר גריי : ישראל ארנסט איל : חנן שוורצברג להקה: גל שטרית, נעם גז, עדן גולדמן, גיא מאור, מיקה צור, מאור לוי.
