צילום:טל חרס

על משה קסטל ומוזיאון קסטל עם אלי רז/ ראובן שבת

הצייר משה קסטל הטביע היטב את חותמו על האמנות והציור הישראלי מאז סוף שנות הארבעים. טביעת יצירתו בא לידי ביטוי בציורים שהם כולם אהבת הארץ, נופיה המתמזג יפה עם מסורות עתיקות יומין ועם קסמה הפיזי המיוחד. אלי רז, מנהל מוזיאון קסטל, נחשב כמומחה בהא' הידיעה לאמנות הצייר, ומעבר לכך הוא רוחש לצייר אהבה והערכה גדולים.

ספר מעט על עצמך ועל מכלול הפעילות שלך?

"אני יליד עיראק, ועליתי ארצה בהיותי בן שלוש, עם הוריי. גרנו במעברת חולון, ובמהלך השנים עברתי כברת דרך משמעותית בחיי, שכללה חיבור הדרגתי ומשמעותי לכלל ההוויה הישראלית. מנערות ,הייתי איש פעיל, אחד שרוצה לפעול, לתרום, ליזום למען החברה והכלל. בצבא שירתתי כצוללן, ואחר כך בשנת 1968 הייתי בין מייסדי ומקימי  גרעין ההתיישבות של מעלה אדומים, בשם שנקרא- 'צעירי בן גוריון' בהשראת הגב' רחל ינאית בן צבי ומשה דיין. העלייה לקרקע התרחשה בשנת 1975 בגבעת המייסדים, הסמוכה לעיר מעלה אדומים הנוכחית. המפגש שלי הראשון עם קסטל היה ב – 1992 באמצעות אלמנתו הגברת בלהה קסטל שבקשה את עזרתי בהשלמת מבנה המוזיאון. תוך כדי למדתי לאהוב את יצירותיו של קסטל ונחשפתי לסיפורי המשפחה אודות משה מאז היותו ילד ועד יום מותו. בהמשך למדתי לימודי אומניות ב'אוניברסיטה' הפתוחה ובהמשך ב'בית לאמנות ישראלית' השוכן ב'אקדמית יפו'. החל משנת 2011 בניתי מערך הדרכה במוזיאון, וכיום אני משמש כמדריך ראשי ומנכ"ל המוזיאון. "

 

ומהיכן החיבור לאמנות?

"השורשים לכך הם מהבית. בית ספוג באהבת ספרים, שלשם חלחלה איכשהו גם אהבת אמנות ותרבות. אבל היות ואני מטבעי, אדם פתוח וסקרן, מצאתי ממילא בקסטל כר שואב להתעניינות שלי בו, הנמשכת כמובן עד היום."

מה מייחד את קסטל ואת המוזיאון שאתה מנהל?

"משה קסטל היה ראשית כל צייר ויטאלי מאוד, מלא חיוניות. פעיל. אוהב חיים, נופים ואדם. תחילת פעילותו האומנותית היא משנות העשרים-שלושים של המאה הקודמת.היכולת היצירתית שלו באה לידי ביטוי כבר בגיל 16, כאשר הלך ללמוד בפריז ושם צייר גם שניים מציוריו הידועים(מסיק הזיתים ואישה עם פרוות שועל). הוא יזם את הקמת קבוצת 'אופקים חדשים ' קבוצת ציירים שחיפשה ומצאה נתיב חדש ומקורי לביטויים אמנותיים. בהמשך בשנות החמישים לאחר מחקר של שנים נבחרה אבן הבזלת מכל המינרלים שנאספו על ידיו מדן ועד אילת, ליצירות תלת המימד שלו. על עצמו אמר-"אני לא ימני אני מצייר את שקרוב לליבי; את הכותל' את אבני ירושלים, חברון, צפת ערי אבותינו".  הוא מגדיר ציור של אבני הכותל ואבני חברון, צפת, וירושלים. במיוחד בתקופה של הבזלת. האמנות שלו קיבלה הכרה רחבה מאוד . יצירותיו  נמצאות בכנסת במשכן הנשיא, מכון וייצמן ומקומות ציבוריים רבים נוספים ,טובים ומוכרים. קסטל התפעל ואהב את ארץ ישראל. נופיה וההיסטוריה המרתקת שלה.

לגבי המוזיאון, הרי הוא במובנים רבים בבואת הצייר. הסגנון שלו, הרוח שלו, האנושיות החמה שאפיינה אותו מאוד. לכן גם הציורים וגם המוזיאון הם מעוררי התפעלות רבה.

במוזיאון תצוגת קבע בה מוצגות יצירותיו של קסטל משנות העשרים ועד למותו 1991. בנוסף, קיים אולם לתערוכות מתחלפות בהם מציגים אמנים בני זמננו, בתחומי האמנות השונים.

במוזיאון מתקיימות פעילויות שונות:

סיורים מודרכים לקבוצות גילאים שונות, פעילויות לגני ילדים, בתי ספר יסודיים, חט"ב ותיכון. במוזיאון מתקיימים קונצרטים, ערבי תרבות ושירה, כנסים שונים ומגוונים, אירועים משפחתיים ועוד