הסופר יעקב שדה, הוציא לאחרונה את ספרו השני ,קובץ הסיפורים-" "הקומפיותרפיסט". זהו קובץ השוזר פנטזיה עם מציאות, ובאופן כרונולוגי הוא נוגע הרבה ובאופן מרתק בהוויה הישראלית, המרתקת והמורכבת לעיתים של ימנו.
ספר מעט על עצמך
נולדתי להורים שמשפחותיהם לא שרדו את השואה, למעט סבא אחד (אבא של אבא).
הילדות עברה עלי ביפו, בשכונה צמודה לשוק הפשפשים.
כשעליתי לכיתה ח' עברה משפחתי לגור בבאר יעקב. בזכות מעבר זה הגעתי ללמוד באורט בנתניה – במסגרת פרויקט של משרד החינוך שבא לאפשר לילדי הפריפריה (באר יעקב נחשבה אז לפריפריה) ללמוד בבתי ספר מעולים על חשבון המדינה.
שרות צבאי סדיר בתקופת מלחמת ששת הימים כאיש קשר בחטיבת שריון.
לימודי תואר ראשון ושני בהנדסת חשמל בשלוחת הטכניון בבאר שבע.
אחרי מספר שנים של עבודה בחברת הייטק בפיתוח מוצרים שונים לתחום הצבאי והאזרחי עברתי לנהל פרויקט אלקטרו-אופטי מורכב בחברת אל-אופ ברחובות.
בתקופה זו התגבש ביני לכמה מחבריי רעיון להפיכת התפירה האוטומטית לחכמה יותר. התחברנו והצלחנו לגייס משקיעים וכך קם הסטארט-אפ שהביא לעולם את מכונת התפירה המשולבת בינה וראיה מלאכותית. זו הייתה גם ההיכרות הראשונה שלי עם עולם הבינה המלאכותית (טריגר לסיפור הקומפיותרפיסט).
בתחילת שנות ה 2000 נכנס קונצרן גדול מטאיוון כשותף לחברתנו. מאז, נסעתי בתדירות גבוהה בין ישראל לטאיוון במשך כחמש עשרה שנים.
כיום אני ממשיך לעסוק בייעוץ טכנולוגי לחברה.
מה הזיקה שלך לכתיבה ומדוע בחרת בה?
הייתי ילד חדש בכיתה ח' וכדי להתחבר עם הילדים הוותיקים, כתבתי סיפורי עלילה קצרים המתארים באופן פלסטי את היחסים בין המנהל למורות בבית הספר. הילדים התלהבו. המנהל לא כל כך. לאחר שאחת היצירות הגיעה לידיו, זימן את הורי לשיחה. אבי סיפר לו שאני כותב סיפורים בפנקס והוא ביקש לראות. התלהב וכיוון שהיה גם בעל הוצאת ספרים – גיזת – ערך והוציא את סיפורי הפנקס שלי כספר הרפתקאות לנוער בשם 'האוצר הנעלם'. כך הפכתי בגיל שלוש עשרה לסופר הצעיר בארץ.
אחרי שעברתי לגור בפנימיית נעורים והתחלתי ללמוד בבית הספר אורט בנתניה, הזיקה שלי לכתיבה כמעט ונעלמה. הקשר הקלוש נשמר בכך שערכתי את עיתון הפנימיה.
עברו שנים עד שעשיתי מאמץ לחזור אל הכתיבה. השתתפתי בשתי סדנאות כתיבה בהנחייתם של עמליה כהנא כרמון ויורם קניוק. לצערי, ההתמסרות הטוטלית שחברת הי-טק תובעת ממנהליה ויזמיה לא אפשרה לי את הפנאי הדרוש להתמיד בכתיבה והיא הושמה שוב בצד.
רק אחרי שפרשתי מניהול, התפניתי לכתוב בראש שקט. כדי לשפר את מיומנות הכתיבה שלי, השתתפתי בסדנאות כתיבה נוספות בהנחיית עדנה שמש, לאה איני ואסתי חיים. בעקבותיהן הוצאתי לאור לפני שנתיים את הספר "ללא סימנים מקדימים" שהוא אוסף של סיפורים עם תפניות מפתיעות בעלילותיהם.
במה עוסק הספר החדש?
"הקומפיותרפיסט" הוא ספרי השני. אוסף סיפורים קצרים על גיבורים שקולעים את עצמם למצבים לא פשוטים, בין אם כתוצאה מאירועים שאין להם שליטה עליהם, או בגלל מבנה אישיותם, ומנסים למצוא דרך לצאת ממצבם זה.
הסיפורים בספר זה הינם פרי הדמיון, אבל חלקם קשור לחוויות שאותן עברתי במהלך החיים.
כך-הסיפור אוכא נולד מתוך חוויות הילדות שלי. דמותו היא וריאציה על דמות המשוגע (כך הוא נקרא אז בפי הילדים) שהייתה נוכחת בשכונת מגורי ביפו. בסיפור זה אני מכה על חטא, כיצד אנחנו הילדים, כמו גם המבוגרים, לא ידענו להביט פנימה, מעבר לחיצוניותו של האדם החריג, אל תוך נפשו האומללה.
הסיפור נוזקה נולד מהיכרותי את הסכנות שיש בשימוש לא זהיר בתוכנות עם פוטנציאל הרסני.
הקומפיותרפיסט בא לעולם כשקראתי מאמר על כך שספרים ייכתבו בעתיד באמצעות בינה מלאכותית וזמן קצר אחר כך קיבלתי חיזוק להיתכנות האפשרות הזו מפיו של אחד המומחים לבינה מלאכותית - פרופסור אמנון שעשוע מייסד -"מובילאיי". בסיפור זה אני מנסה לתאר את ההשלכות של התפתחות שכזו.
גולנצ'יקים נוצר אחרי שקראתי ידיעה בעיתון כיצד אדם סילק דייר סרבן שסירב לפנות את הדירה ששכר.
סימן לבאות נכתב בעקבות חוויה דומה שקרתה לי עם קוראת שהתקשרה אלי בעקבות אחד הסיפורים בספר הראשון שלי.
רסיטל מבטא את התשוקה הלא ממומשת שלי לנגן על פסנתר. תשוקה שנכזבה לגמרי אחרי שלמדתי עם מורה פרטי נגינה על פסנתר במשך מספר שנים וכשלתי באופן מחפיר.
הסיפור תוכנית ריאליטי בא לעולם בעקבות הכעס שמעוררות בי תוכניות כמו האח הגדול שהופכות בני אדם לעכברי מעבדה אנושיים ומנצלות זאת באופן גס לצורך קידום הרייטינג של חברות המדיה. הוא מתאר עד כמה רחוק הן עשויות ללכת.
עגורן נועד להטיל זרקור על היחס המתנשא של בעלי ממון לעובדיהם החלשים, במיוחד כאלה שהם ערבים או עולים חדשים. לשם שינוי, הסיפור מציע סוף אחר למקרה של יחס כזה.
אלפא רומיאו הוא סיפור ארוך יחסית, העוסק בחטא ועונשו. על האופן בו אופיו של אדם קובע את גורלו בלי אפשרות בחירה. זאת כי אני מתחבט בשאלה האם יש בחירה חופשית. למרות שהסיפור מבטא גישה דטרמיניסטית לחיים, לי עצמי אין עדיין דעה מגובשת.
אפקט הפרפר הינו סיפור נוסף העוסק בשרשרת הדטרמיניסטית של סיבה – תוצאה, שקובעת את גורלו של אדם מבלי שהוא אפילו יודע מדוע קורה לו מה שקורה.
מה היא הכתיבה לדידך?
הסיפורים מתאפיינים בתיאור עלילתי של משבר ובסופו סיום, אופטימי או פסימי. החלק הקשה עבורי הוא מציאת הנושא בו אני רוצה לעסוק ובנית העלילה המתארת את ההתפתחות שלו. מרגע ששלד הסיפור התגבש, הכתיבה המעלה אותו אל הנייר היא החלק ה"קל" יחסית והמהנה של התהליך, אם כי גם בחלק זה יש התלבטויות לא קלות בין ניסוחים שיצליחו להעביר את המסר באופן הטוב ביותר. לרוב אני כותב רק אחרי שהסיפור מתגבש בראשי בקווים כלליים, אבל בכמה מקרים התחלתי בכתיבה מבלי לדעת להיכן היא תוביל והופתעתי לגלות שסיפור טוב יכול להיווצר גם בדרך זו.
שלב הכתיבה מהנה אותי מאד. אני אוהב לראות את הסיפור מתקדם ומתעצב. לשנות ניסוחים ולבחון את האופן המתאים ביותר להמשכו. ישנם מקרים שבהם אני מגיע תוך כדי תהליך הכתיבה למסקנה שצריך לסטות מהעלילה המקורית או לשנות אותה לגמרי.
דווקא המקרים האלה, כאשר התוצאה היא לטעמי טובה בהרבה מהרעיון המקורי, הם המתגמלים ביותר.
מי הם שלושת הסופרים האהובים עליך במיוחד ומדוע?
רואלד דאל וסיפורי ההפתעה שלו הוא עבורי דוגמא לאיכות אליה הייתי רוצה שסיפורי יגיעו יום אחד.
מלכוד 22 של ג'וזף הלר הוא בעיניי הברקה של פעם בחיים. גם העלילה, גם ההומור האדיר שבספר וגם המסר שהוא מעביר באופן כל כך משכנע על האיוולת שבמלחמה.
הסיפורים של אפרים קישון. היכולת שלו לראות את הצד הגרוטסקי של החיים ולתאר אותם באופן כל כך מצחיק מעוררת בי התפעלות.
אם תקלע לאי בודד ,אלו שלושה ספרים היית לוקח איתך ומדוע?
אם אקלע לאי בודד, הייתי רוצה שיהיו ברשותי ספרים שמדובר בהם הרבה וטרם יצא לי לקרוא
פסוקי השטן של סלמן רושדי – להבין על מה המהומה.
יוליסס של ג'יימס ג'ויס – ניסיתי בעבר ולא הצלחתי לצלוח אותו. אולי אווירת האי הבודד תסייע לי.
מלחמת האדם הזקן של ג'ון סקאלזי. מאז שקראתי כילד את הספרים של ז'ול ורן ואחריהם את ספרי אייזיק אסימוב ועוד רבים אחרים, אני אוהב סיפורי מדע בדיוני. ספר זה נחשב מהטובים בז'אנר.
