צילום: צביה ויצמן כספי
על ההצגה מקרה סוציאלי בתאטרון הסימטה/ צביה ויצמן כספי
סוף אוגוסט, תיאטרון ״הסימטה״ ביפו העתיקה
שעת בין ערביים, אור אחרון, רוח ים. ניחוח מתוק ונגינת ג׳ז מתפתלת בסמטת מזל דגים. תיאטרון פרינג׳ לעולם יהיה תיאטרון קטן, אולם קשתות אפלולי עמוס מסתורין ״מקרה סוציאלי״ מחזה שכתבה, ביימה ומשחקת בו גלי יחיעם, צעירה מוכשרת בעלת כשרון לאפיין דמויות. שש שחקניות נפלאות, מאופיינות, כולן נשים: ורד (הדתיה) אלונה (היפיפייה) שלומית(המנהלת) אור ומיכל
(המועמדות) וחן שתפקידה לזרוע חוסר שקט.
תפאורה מינימליסטית כאילו מבקשת לאפיין את סיפורן האמיתי של העובדות הסוציאליות.
שולחן מנהלת, מקלדת ותיקי קרטון המכילים סיפורים אישיים שאיש לא טורח לטפל בהם. הכי חשוב ״הנראות״ כאילו באמתהמערכת עובדת…
יש צל גדול ברקע, משהו לא כשר, הטרדה, מעילה בכספים, הסתרה. דמות גברית נסתרת. בוס גדול שמו עצמון. הוא ראש מועצת אפרסמון, שם ורעיון שמתכתב עם מערכון מארץ נהדרת. מנהלת לשכת הרווחה בישוב מתחנפת לבוס ומהללת אותו בחרוזים : ״עצמון אתה הכי גבר מגוש דן ועד אשקלון…״
המועמדות לתפקיד נדרשות לא להגדיל ראש ומתבקשות לעשות רק מה שמוטל עליהן.והכי חשוב לזרום, וכדאי לא לשאול שאלות מציעה אלונה הותיקה לאור המועמדת החדשה.
גלי יצרה מתח מיני נשי מאופק, רקמה עדינה, הליכה על חבל דק. איפוק מול שחרור. רצינות טבולה בהומור. ברפרוף נגעה גם בילדות מורכבת ויחסים לא פשוטים עם ההורים. כמעט תמיד תהיה הסיבה אי שם באבא שעזב, כמו בסיפורים של״המטופלים״ הלא מטופלים של לשכת הרווחה הפיקטיבית.
שלומית מנהלת הלשכה, מדקלמת מה שמנחה אותה הבוס ״אנחנו בתהליך של שינוי״ כשבעצם הניוון מציץ מאחורי הכתף. המטופלים לא ממש זוכים למענה לפניותיהם. האומללות והמצוקה מתנגנת ברקע, גם של הפונים שבעיותיהן לא מטופלות, וגם של העוסיו״ת עצמן ששכרן כה דל והן נאלצות לעשות מעשה.
תהליך בניית הדמויות והסיפור נבנה באמינות. כמעט דוקומנטרי. לאט לאט מתגלה עוד טפח:
האם זוהי לשכת רווחה או ״ארגון פשע״.כאילו לא נותר מקום לעבודה עם שליחות, לערבות הדדית, למוסר ולערכים.
זהו, שוברים את הכלים, נמאס להן להיות בסדר והן נאלצות להפיח רוח חיים לכאורה בלשכת רווחה פיקטיבית…אבל עדייןתחת שרביטו של הגבר, הבוס. מי שמכתיב את הכללים ומבקש להעביר אליו כספים לרווחתו, לפוליטיקה מקומית, לכסא חבורת העוסיו״ת, במצב אבסורדי שכזה.
בתום ההצגה שאלתי את איריס דורון, מנהלת תיכון בן גוריון שהגיעה לצפות בהצגה כדי לבחון אם תתאים לתלמידי התיכוןשלה. והיא השיבה כי ״ההצגה חשובה, היא עוסקת בבעיות חברתיות של מגדר, העדפה, שכר, נשים. המשחק מעולההדמויות מגוונת. מדברים על תחלאות החברה המסר שעובר שיש הכלה וקבלת השונה ואחוות נשים״. ענת רועי הוסיפה: ״זה מייצג את העובדות הסוציאליות שרכשו השכלה, שבאות עם הלב למקצוע חברתי חשוב והן משתכרות שכר זעום״.
עבודת הבימוי של גלי מאפיינת, מדוייקת, מגובשת. מי שהיה המנטור שלה והדרמטלוג, הוא לא אחר מאשר המאסטרויהושוע סובול. תזכרו את השם: גלי יחיעם.
