על הסרט שמונת השנואים / ארמן אוונוב

בימוי: קוונטין טרנטינו 187 דקות 

כושי קטן אחד נשאר לבד,
הוא תלה עצמו ושוב לא נשאר אף אחד.

("עשרה כושים קטנים". אגאתה כריסטי)

זו דילמה תמידית האם להתחיל בדברים הטובים או לסיים איתם. בפרט אם מדובר בסרט פרי יצירתו של קוונטין טרנטינו. סרט שזכה בשלושה פרסי אוסקר. אעדיף להתחיל בדברים הטובים, כי גם כך אין הרבה.

אז כך, משהו שהצליח להדהים את הנשמה הביקורתית שלי הוא החלק הוויזואלי, ואני לא מתכוון למראות זוועה שהן כרטיס הביקור של טרנטינו. ביצירת הסרט ישנו חלק שהוא לא פחות משמעותי מהתסריט, מהרכב השחקנים ומהמשחק עצמו .

מדובר בעבודת הצילום (רוברט ריצ'רדסון שהיא פשוט מדהימה. הסרט צולם בעזרת ציוד נדיר (פילם 70 מ''מ), ותאמינו לי, זה היה שווה אוסקר, כי הוא צולם בצורה מדהימה. לא כמו "רומא" או "בלייד ראנר"  של דני וילנב, אבל בהחלט ברמה גבוהה.

 

עלילה

צייד ראשים ,"התליין", מוביל אסירה בשם  "דייזי"שבעבורה יקבל תשלום נאה. בדרך הוא אוסף עוד צייד ראשים, כושי שמצויד במכתב מאברהם לינקולן ואת השריף החדש של  העיר "רד רוק, אליה הוא מתכנן להגיע. הכרכרה ונוסעיה נאלצים לעצור ב"פונדק של מיני" לצורך מחסה מפני סופת השלגים. שם הם פוגשים עוד ארבעה גברים שנראים חשודים ויתכן והם חברי הכנופייה של דייזי ומבקשים לשחררה. מפה לשם בסוף כולם מתים.

המשחק.

המשחק הוא טוב. מדובר בקאסט של כוכבי על. ובכל זאת באוסקר בקטגורית שחקן המשנה זכתה שחקנית לא מהשורה הראשונה - ג'ניפר ג'ייסון לי המגלמת את דמותה של הפושעת  הנועזת דייזי דומרג שמעוררת אהדה כבר מהדקות הראשונות להופעתה על המסך. היא שומרת על אופייה גם ברגעי השפלה וכאב, היא מפלרטטת גם כאשר פניה מכוסות בדם, מקנחת את אפה בקול רם ויורקת על מכתבו של הנשיא.

בין הכוכבים ישנה גם אכזבה גדולה - טים ​​רות' הגאון. שחקן שיצר סגנון משלו.  פתאום מעתיק בקפדנות את משחקו של כריסטוף וולץ ב"ממזרים חסרי כבוד". למה לדרוש משחקן שהוא גאון משחק  לשחק כמו שחקן אחר? אולי כי בסרט הזה טרנטינו מנסה לעתיק את עצמו מסרטים המוצלחים שלו. במהלך הסקירה אנחנו נחזור לנקודה הזאת ולא פעם.

 

ז'אנר

הסרט הוכרז כמערבון. האם זה כך? מערבון הוא ז'אנר שמרני מאוד, הוא עוסק בהתנגשות בין טוב ורע, בין שחור ללבן, עם חלוקה מוסרית נוקשה לדמויות חיוביות ושליליות (כל סרט של ג'ון פורד), או על ידי מורכבות של המוטיבציות הפסיכולוגיות של הדמויות שמבליטה עוד יותר את איכותם. ב"שמונת השנואים" אין את זה – כולם חארות! אז מערבון זה לא.

השאלה העיקרית היא למה טרנטינו בכלל פנה לז'אנר זה? בואו נדמיין קצת ובצורה היפותטית לגמרי נעביר את הדמויות לסיטואציה אחרת. תארו לעצמכם כמה טיפוסים בהתאם לכמות הדמויות בסרט מוצאים את עצמם כלואים בתוך המרכז הקהילתי בבני עי''ש  בגלל הצפת חורף. האם שינוי הזמן והמקום ישפיע על התפתחויות העלילה? ממש לא! הכול יהיה זהה! מה שמחזק את הטענה עוד יותר זו העובדה שגם במרכז קהילתי השירותים לא עובדים ובשביל להשתין צריך לצאת החוצה. 

 

אורכו של הסרט.

טרנטינו מתחיל לרתק את הצופה בניחוש קלאסי - מי מהחלאות המרושעות, הערמומי והמיומן ביותר. חשיפה של הדמויות נעשית בצורה איטית ונמשכת כמעט לכל אורכו הסרט - 187 דקות. כאשר פעולה שוככת של העלילה והפתרון נראים יותר צפויים מאשר בלתי צפויים. אם מסובבים את הספרה שמונה בשם הסרט "8 השנואים" בתשעים מעלות מקבלים סימן של אינסוף "∞". זו בדיוק ההרגשה שליוותה אותי כל הסרט.

 

תסריט

מתחילת הסרט ברור שהתסריט מזכיר מאוד את סיפור המתח של אגתה כריסטי "עשרה כושים קטנים", העתקה זולה בעיניי. מציגים לנו סט סטנדרטי של גיבורי אנקדוטה של המערב הפרוע - צייד ראשים, איש חוק עם האסיר שלו, שריף לעתיד, מקסיקני, איש קטן ממדים, קאובוי וגנרל בתקופת מלחמת האזרחים. סופת שלגים קשה מאלצת את כולם להתאסף בצריף אחד, שם עולה חשש כי אחד האורחים אינו מי שהוא מציג את עצמו, ויש צורך לברר כדי למנוע שפיכת דם. הבמאי מוכר לנו וצפוי שהבירור יסתיים דווקא בשפיכת ליטרים של דם מלאכותי לכל עבר ובכל פריים כאילו חייב לחסל מכסה של נוזל אדום על פי הסכם עם חברת פרסום.

מבנה התסריט שולח אותנו לקלאסיקות הקולנועיות היפניות. הסרט היה יכול לזכות בשיא גינס באורך האקספוזיציה. שני שליש מהזמן (כלומר שעתיים הראשונות!!!) לא קורה כלום. אותם ארבע דמויות, אותם משפטים דביליים שהם חוזרים עליהם כל הזמן ונופים מדהימים ברקע. אקירה  קורוסאווה מתהפך בקברו.

התסריט מעלה שאלות רבות והנה כמה מהן:

דמותו של סנפורד סמית'רס, לשעבר גנרל בצבא הקונפדרציה, למה טרנטינו צריך אותה? למה חברי הכנופייה לא רוצחים את הגנרל יחד עם בעלי בית האירוח? אולי צריכים אותו כדי לדחוף לתוך התסריט הריק מתוכן את הלייטמוטיב של מלחמת האזרחים? או כדי להכניס מונולוג של צייד הראשים הכושי שמספר איך בנו של הגנרל מענג את איבר מינו דרך קיום יחסים אורליים בכדי לשרוד. ובכל זאת הוא לא שורד. לא ברור למה הייתה  נחוצה הסצנה שמספרת על מציצה, אולי כי כול העלילה מצוצה מאצבע. יאללה, תן לבחורים שחורים מודרניים לחוש גאווה באב אבותיהם שמכסח לבנים על ימין ועל שמאל. מעניין מאיפה נלקח הרעיון... מזכיר את "ג'אנגו ללא מעצורים", לא? רגע, ו"ג'אנגו" זה לא סרטו של טרנטינו במקרה?! מה, הוא מעתיק מעצמו?!

 

מרקיז וורן (סמואל ל. ג'קסון) צייד הראשים, מוצא גולה אדומה בחריץ בין הקרשים המרכיבים את הרצפה. הוא מעלה את מבטו למדף העליון ורואה שבין הצנצנות חסרה אחת עם הסוכריות העגולות. מעניין אותי חוץ מאותה אחת איפה שאר הסוכריות? מדוע ברמנית נרצחת על ידי חברי החולייה דווקא כאשר בידיה צנצנת ענקית מלאה בגולות מתוקות. הסוכריות מתפזרות על הרצפה ונכנסות בחריצים של הרצפה. אבל צייד הראשים מצא רק אחת. בהנחה שבתקופה לאחר מלחמת אזרחים עוד לא היה שואב אבק דייסון , מעניין כמה שעות לקח לחברי הכנופייה לזחול על ארבע בחיפוש אחרי הגולות שהתפזרו כדי להסתיר את עקבות הפשע. ואיך זה שמצאו את כולם חוץ מאחת.

למה אותו צייד הראשים חוטף כדור באשכים מאחיה של דייזי שמתחבא במרתף, מה אין מקום אחר בגוף? התשובה היא כי זה הסרט השלישי של טרנטינו שבו יורים בביצים. מהלך שהיה מוצלח אפשר להעתיק והוא יהיה מוצלח בכל סרט. כמו שאמרנו, הבימאי הגדול מעתיק את עצמו כול הזמן. די, קוונטין, לא שמים את כול הביצים הרקובות בסל אחד.

למה לכל הרוחות השירותים ממוקמים במרחק שצריך השתמש בטלסקופ כדי לזהות את המבנה? אולי כדי להראות את תהליך הרכבת החבל המקשר בין ה"צואה אנושית" לצואה בפועל? למה כאשר ג'ון רות' "התליין" (קורט ראסל) פורק את שאר האורחים מנשקם ודורש מעוזרו לזרוק את הנשק שהופרד לחלקים בתוך השירותים "הישר לתוך החרא"? למה העוזר עושה זאת, למה הוא עושה את כל הדרך לשירותים וחוזר קפוא, הרי במזג האוויר שמתואר בסרט מספיק לפזר את החלקים בסביבה הקרובה, הם יתכסו בשלג ואיש לא ימצא אותם? מה, כל זה בשביל להראות שאחרים מסוגלים לדאוג לו, להדגיש שנשאר בהם משהו אנושי למרות שהם "השנואים"?

אותו הרעיון בולט מאוד ביחסים בין "התליין" לבין דייזי דומרגו אסירתו. התליין מרביץ לה לכל אורכו של הסרט, שובר לה את האף ואת השיניים אך בו-זמנית מנגב לה בעדינות את הלחיים בזמן הארוחה כש דייזי מתלכלכת מהתבשיל.

והמכתב של אברהם לינקולן? ודמות של צליבתו של ישו שמופיעה עשרות פעמים במהלך הסרט? שימוש זול בסמלי האוטופיה. בחייך, קוונטין, אנחנו לא עד כדי כך אידיוטים?! אחרי כל זה, אתה מנסה לכפות עלינו "רעיון פילוסופי" שלא באמת קיים בסרט?!

למרות השאלות הרבות שהעליתי, וזה רק חלק קטן מהן, מעריצי טרנטינו יהיו מרוצים, כי הם תמיד מרוצים ממנו, והוא גם נשוי לדניאלה פיק.

 

אני חייב לציין שישנה הברקה אחת בסרט והיא הדלת כניסה השבורה. כל פעם שמישהו נכנס הוא נאלץ להתמודד עם הסגירה ולדפוק בה מסמרים. כולם יודעים כמה לוחות צריך להדק כדי שהדלת לא תפתח אך אף אחד לא עוזר. כולם, בלי יוצא מן הכלל, מסתכלים ונותנים עצות. כולל דייזי שחבל התלייה מתהדק סביב צווארה. אבל אף אחד לא שם יד. מהלך טוב אחד. זה מזכיר קצת את הסרטים האחרונים של וודי אלן. מה שמוכר זה המותג ולא איכות הסרט.

 

לסיכום: האם שווה לראות את הסרט ולבזבז 3 שעות מחייכם על זה? – לא, לא שווה.

 

נ.ב. מוסר הסכל: תמיד תבדקו במרתפים.