פרשת ואתחנן 

                      אסתר ח"ג ויתקון זילבר

הפרשה פותחת בתחנוניו של משה אל הקב"ה בדבר שאיפתו להיכנס לתוך ארץ ישראל ,

הנמצאת כאן ממש מעבר לירדן, כפי שהכתוב מתאר:

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור: ה' אלוקים אתה החילות להראות את-עבדך את גודלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך: אעברה נא ואראהאת- הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון: ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל—תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה ושא עינך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך כי- לא תעבור את הירדן הזה וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.. [דברים ,כ"ג-כ"ט]

משה עומד מול ראשי העם, ומשתף אותם  בגילוי לב, ובנימה אישית עד כמה חשובה

לו הכניסה לארץ הטובה, ועד כמה התחנן- התאמץ בבקשה ובתפילה לה', שיקבל ממנו

חנינה מגזר הדין שהטיל עליו, שלא להיכנס לארץ, בעקבות המקרה במי מריבה, בו היכה

משה בסלע להוציא ממנו מים, במקום לדייק בצווי האלוהי – לדבר אל הסלע בלבד, וזאת

כדי לקדש את ה' בעיני העם, בכך שיעצים את הנס האלוהי בעיני העם.

אך אלוהים דוחה את תחנוניו של משה בסגנון החלטי–"אל תוסף דבר עלי עוד בדבר הזה".  

בלשון ימינו –'תפסיק לנדנד לי, זה לא יעזור, סוף פסוק'.                             

בדיאלוג הזה, שבין משה לה'  בולטים הפעלים, שהשורש  ע ,ב, ר חוזר בהם:

אנו יודעים שמשה היה גם משורר דגול. הוא חיבר את 'שירת הים', ואת 'שירת האזינו',

שירת הפרידה של משה מעם ישראל. אלו שתי שירות נהדרות בעוצמתן וביופיין הפיוטי.

גם כאן משתמש משה בחזרות צליליות כדי ליצור טקסט  מושך לב ומרגש. אך גם

משמעות נסתרת, נרמזת יש במילים אלו. אנו והמאזינים לדבריו, נזכרים באברהם

העברי, אבי האומה, שקיבל את הצו האלוהי – "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ

 אשר אראך" היא ארץ כנען....הוא כן זכה להיכנס אליה. ואילו משה, המנהיג המסור

והנאמן, שטרח ועמל למען עמו במשך ארבעים שנים ויותר, אם ניקח בחשבון את

השנים שפעל למען שחרורם ממצרים לפני היציאה עצמה  - לא זכה ! לא זכה

משום שאלוהים 'התעבר' על משה. התעברות מלשון כעס. התכעסות. מילה מיוחדת

ונדירה בתנ"ך כדי לבטא כעס. לנו היא מזכירה משמעות של הריון. התעברות

בעובר. איזו יצירה חדשה המתהווה לברייה שלמה ומוגמרת.

שימוש דווקא במילה 'התעבר'  במקום המילה 'ויתאנף' המוזכרת  בהמשך הפרשה

כשמשה מספר שוב לעם על תשובת ה' לבקשותיו החוזרות ונשנות לבטל  את הגזרה

שנגזרה עליו, במקום השימוש בביטויים נפוצים יותר בתנ"ך לבטוי כעס –אף וחימה,

מרמז אולי על כך, שכעסו של ה'  הוא פונקציונאלי. להעביר מסר חשוב. שהוא בבחינת

יצירה הגותית שלמה שחשוב להפנימה. לכן, ניתן גם להבין את המילה "למענכם',

שמשתמש בה משה, והנשמעת מוזרה בהקשר הדברים. היינו מצפים למילה "בגללכם".

מה פרוש למענכם? ניתן להבין בשני מובנים:

האחד –בגללכם, בגלל שרבתם אתי על כך שאין לכם מים במדבר, ובכך עוררתם את כעסי

עד שהכיתי את הסלע במקום לדבר אליו, כהוראת ה' אלי,  לכן האל הענישני

בעונש כה חמור, שלא אכנס לארץ. כעסו של העם הוליד את כעסו של משה.

והשני - 'למענכם – 'לטובתכם'. עונשי מאת ה' ישמש לכם כדוגמא לשיפוט מוסרי

ללא משוא פנים. כשם שהאל לא התעלם מחטאי, למרות מעמדי כמנהיג וכקרוב אצל ה',

 כך גם אתם תלמדו לשפוט בצדק, איש את רעהו, ללא משוא פנים.

עוד שתי מילים הדגשתי בדיאלוג המצוטט לעיל –' הארץ הטובה' .

הכינוי לארץ כנען, בפי משה בדבריו אל ה' המסופרים כעת באזני האם, הוא

"הארץ הטובה" ביטוי שיופיע פעמיים גם וידוי המתריס הבא החוזר על

כישלונו הצורב לקבל חנינה מ-ה'  להיכנס לארץ , בהמשך הפרשה:

"וַיהוָה הִתְאַנֶּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה

אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה. כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים
וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת."

מדוע חוזר משה ומספר פעמיים , באותה פרשה, על תחנוניו לביטול גזרת ה' כדי להיכנס

לארץ הטובה וכישלונו לקבל חנינה זו?

נראה שהתשובה כמעט ברורה מאליה. העם שמאז עמד על דעתו כעם בעל יעוד

מוגדר, הכיר את משה כמנהיגו הבלעדי (פרט לניסיון המרד של קורח ועדתו, שניכשל

באופן טראגי ונוראי) וכנציגו הכמעט כל יכול  של אלוהים בקרבם. המחשבה שהוא לא

יכנס אתם לארץ עלולה לעורר בהם חשש וחרדה.  אולי  יש משהו בארץ שאינו

ראוי, משהו שמשה יודע עליו והם לא, ועל כן הוא לא נכנס לארץ . כל כך חשוב

למשה, שהעם ישתכנע, שאי כניסתו לארץ מנוגדת לרצונו העז ביותר להיכנס

לארץ. שזו מציאות שנכפתה עליו מאת ה' כעונש, שלהם יש חלק נכבד בגרימתו,

 וכי הוא עצמו עשה  מאמץ חוזר ונשנה כדי לבטל את הגזרה

הגזרה שלא יכנס לארץ  הטובה. ואם הוא חדל בשלב כלשהוא להתחנן לה',

הרי זה משום שה' פשוט  "סתם לו את הפה" נחרצות. "רב לך! אל תוסיף דבר!"

ההדגשה החוזרת  של משה שהארץ טובה, מעידה על כך שרוח המרגלים

,שהביאו את רשמיהם לעם לפני שלושים ותשע שנים, "שהארץ אוכלת יושביה",

עדיין מנשבת בקרבם.

משה מרגיש שיש צורך לשכנעם, שכדאי להם להיכנס לארץ וכי ראוי שיתנו אמון

במנהיגותו של יהושוע, משום שה' בחר בו להיות המנהיג במקומו, והוא, משה

סמך ידיו עליו ואימץ את רוחו לעמוד בראש העם לכבוש את הארץ הטובה,

שלא יעלה בדעתם להישאר בערבות מואב כמו שבטי ראובן וגד, שהורשו להתנחל

בעבר המזרחי של הירדן. כי ארץ זו  אינה הארץ הטובה.

הארץ המובטחת, היא הארץ הטובה, היא ארץ כנען, שתהפוך לימים לארץ ישראל.

אפשר ללמוד מהסיפור הזה, עד כמה הוצאת דיבה על מישהו או על משהו נדבקת

בנפשות, ואפילו כעבור דורות קשה להיפטר ממנה. ועל-כן אחת המצוות החמורות

בתורת ישראל היא הימנעות גמורה מהוצאת לשון הרע על אדם. לגבי ארץ ישראל

 אנו יודעים, לצערנו, שעד היום נוטים, לא מעטים, לתאר את הארץ כ-"ארץ אוכלת

יושביה" וששים  לתארה בצבעים  קודרים, גם כשהמציאות מלאה באורות ומעט צללים.