אירוע ספרות אוקראינית בסלון הספרותי דיזנגוף סנטר/ בלפור מור
כשהוזמנתי למפגש, שכלל יצירות של אמנים אוקראינים וישראלים באוקראינית ועברית, שאלתי את עצמי: מה לי כישראלי גאה, בן להורים ילידי עירק לערב, שכולו על טהרת התרבות והספרות האוקראינית?
אף פעם לא הזמינו אותי לערב ספרותי עירקי בסנטר. בשביל ערב ספרותי עירקי הקימו את מוזיאון יהדות בבל באור יהודה. לאוקראינים עדיין לא הקימו מוזיאון בארץ שיספר את מורשתם. אז זאת ההזדמנות שלי להכירה וגם להראות להם את תמיכתי בהם, ואהדתי בגין הימים הסוערים והקשים שעוברים עליהם.
זכרתי את ניקולאי גוגול כסופר אוקראיני. קראתי עליו שהוא היה סופר ומחזאי רוסי, יליד אוקראינה.
רוסיה? אוקראינה? חד הם? הוא חי בתחילת המאה התשע עשרה. מה היה המצב בין שני העמים אז? ומהו היום?
האמת, די מבלבל.
אין ספק שמחכה לי ערב מעניין ומסקרן, הרהרתי. התכנייה שקיבלתי רק עוררה והגדילה את ציפיותיי. הערב הפתיע בזרימתו ובאווירה שהוא יצר. לא הבנתי אף מילה באוקראינית ובכל זאת התחברתי לקולות, לשירים, לסיפורים ולמנגינות. התרגום לעברית העביר את רוח הדברים. הרגשתי שייך.
את האירוע "ספרות אוקראינית בסנטר" ארגנו המשוררת חגית בת-אליעזר והבמאי קיריל לבמן. אניה פלייטמן חרומובה, משוררת ישראלית, הכותבת באוקראינית, פתחה את הערב בקריאת שירה על קִייִב, בירת אוקראינה. אלכסנדרה פדורובסקי הקריאה אותו בעברית בתרגומם של חגית בת-אליעזר ובוריס אורבך. לטובת דוברי השפה האוקראינית ולאות הזדהות עמוקה מוצג השיר גם בשפת המקור האוקראינית.
*
Київ
я забуваю долоні твої
кільце на середньому пальці
шрам на великому
лінії метрополітену
лінія серця
лінія долі
точки перетину
кола розгалуження хрести зірки острови
пагорби
на лінії далекого минулого, кажуть, добудували кілька нових станцій
з новими назвами
і тепер її не впізнати
קייב
אני שוכחת את כפות ידייך
טבעת על האמה
צלקת על האגודל
קווי הרכבת התחתית
קו הלב
קו הגורל
נקודות חיתוך
מעגלים הסתעפויות
צלבים כוכבים
איים גבעות
על קו העבר הרחוק, אומרים,
בנו מספר תחנות חדשות
עם שמות חדשים
ועכשיו אין להכיר אותו
בהמשך קראה אניה את שירה "רקמה" באוקראינית, וחגית בת-אליעזר קראה את תרגומו של אנטון פפרני הישראלי, הבקי בשפה האוקראינית ומרבה לתרגם ממנה לעברית.
ארבעה עשר עננים חולפים
מעל השלגים המתים ומֵי החיים
הראשון ציפור שחורה
השֵני ציפור צחורה
והנוצות אחריהם
והנוצות
ארבעה עשר עננים שטים
שנים עשר ימים חולפים
הראשון מצליף בהינף ידו
השני הולם באגרוף
והבעיטות אחריהם
והסטירות
יש שמונה מילים לומר
ואין לבטאן
הראשונה בגרון
השנייה בלב
והשיניים אחריהן –
חשוקות
מי ייתן ואבכה
אך שֵׁש דמעות נשארו
בכל עין – שלוש
אחת על העבר
השנייה על הפרידה
והשלישית לעצמי
ליום השחור שיבוא
שתי מלחמות רועמות
שני בנים גדלים
ואז התחיל המופע התיאטרלי-מוזיקלי, בבימויו של קיריל לבמן. השחקן עוז ניסן הקריא קטע מסיפורים אוקראיניים מאת ניקולאי גוגול, בתרגומה לעברית של נילי מירסקי. השחקן יואב סדובסקי, שר את "הארוחה האחרונה" של אלכסנדר ורטינסקי, בתרגום לעברית של קיריל לבמן ודוד אור, שליווה אותו בנגינת פסנתר.
את שירו של אלכס אוורבוך, משורר ישראלי, הכותב באוקראינית, המתגורר כעת בקנדה,"איך לחזור לעיר שאיננה", קראו השחקניות יבגניה איטין באוקראינית, ואלכסנדרה פדורובסקי בעברית בתרגום עצמי של המשורר.
עוז ניסן ואלכסנדרה פדורובסקי הופיעו בסצנה מהמחזה "לרדוף אחרי שתי ארנבות", מאת מיכאיל סטאריצקי בתרגומם לעברית של אלכסנדרה פדורובסקי וקיריל לבמן.
יבגניה איטין שרה את "הכינור המופלא" של יורי ריבצ'ינסקי ואיגור פוקלד. עוז ניסן קרא את שירו של פבלו טיצ'ינה, המשורר האוקראיני הנודע מהמאה העשרים, "לעם היהודי", בתרגומו לעברית של אנטון פפרני.
ככל שהערב התקדם, גברה בי התחושה של ימי הזיכרון שלנו. כולנו זקוקים להתרפק על סיפור ושיר שיחבר אותנו לעצמנו ולכאבנו.
את "דימדומים" של לסיה אוקראינקה, מהמשוררות והסופרות החשובות ביותר בספרות האוקראינית בתרגומו של ניקולא יוזגוף אורבך, שפורסם בעיתון 77, ביצעה יבגניה איטין:
עלטה כסתה את כל האנשים העייפים
תחת כנפיה השחורות והרחבות
אורות הערב כבו;
הכל נמו בחלומם
הכל הכניע הליל השליט.............
...... קום, זה אשר חי, שמחשבתו טעמה חרות,
עת מלאכה באה!
אל תירא מפני אופל שלפני זריחה-
הצת בשמים אורות דמדומים
בטרם זריחה תהל במרומים.
חיים נחמן ביאליק, קיבל מקום של כבוד, כאשר איריס הרפז, שליוותה את כל הערב בנגינת הפסנתר שלה, ביצעה את שירו "הולכת את מעמי".
את שירה של קטרינה קליטקו, "בירת הרוח" ביצעו יבגניה איטין באוקראינית, אלכסנדרה פדורובסקי בעברית בתרגומו של אנטון פפרני.
חגית בת-אליעזר קראה שיר שכתבה מתוך הזדהות עם החייל האוקראיני, וזעזוע על כך שהמלחמה מתנהלת על סף ביתו.
אחרי המופע המוזיקלי-תיאטרלי, התפתחה שיחה בהשתתפות הקהל. המשוררת והבלשנית מרים-פייגא בונימוביץ' קראה את השירים שלה בשתי השפות, המשוררת זינאידה פלבנובה קראה שיר ברוסית על ילדותה באוקראינה.
הערב הסתיים בהרגשה של שותפות גורל. הורי, שעלו מעירק, הרהיבו עוז לספר לי בדרכם על פרעות הפרהוד רק בשנותי המבוגרות. גם הנצחת החיילים שנפלו במלחמותינו, והנצחת השואה זכו לערבי ספרות ושירה.
ראיתי נכוחה: גורלו של העם האוקראיני כגורלם של עמים אחרים. אין חסינות. יום אחד זה יקרה....... זהו מחזור האיוולת: מלחמה–אסון לאומי–השראה ספרותית–ערב שירה וזיכרון.
וחוזר חלילה.
