על קסם הצילום האדרכילי וצילום בכלל עם אלי מתתיהו/ ראובן שבת
ראיון עם אמן הצילום אלי מתתיהו עם הוצאת סיפרו : Architectural Portraits - לאור
כשראיתי את עבודות הארכיטקטורה של האדריכלית זאהה חדיד נפלתי בקיסמם !
איך ומתי התחלת לצלם, ומה היה מסלול הלמידה שלך?
התחלתי לצלם לפני כעשרים שנה. השתתפתי באודישן לתערוכת יחיד בגלריה העירונית בירושלים ולהפתעתי זכיתי בתערוכה לראשונה בחיי. הדבר העניק לי רוח גבית. השתתפתי בקורסים וכיתות אמן , קניתי ציוד משוכלל ומאז ועד היום אין יום אחד שאינני עוסק באמנות הצילום . למדתי תוכנות עריכה , נסעתי לחו״ל להשתתף בכיתות אמן של אמנים בינלאומיים נחשבים , כמו גם כיתות אמן בארץ, ערכתי מסעות צילום בארץ ובחו״ל, השתתפתי בתערוכות וזכיתי בתחרויות צילום. אחת מתמונותי שזכתה בתחרות הוצגה במוזיאון הלובר בפריס. כיום אני מעביר הרצאות והשתלמויות לאמנים הזקוקים להכוונה ועזרה . שיא הקריירה הצילומית שלי הינו הוצאת הספר שעליו אדבר בהמשך.
הספר שלך מגיש צילומי אדריכלות, מה הוביל אותך לאדריכלות נופים וצילומי נוף עירוניים?
עברתי דרך ארוכה ומגוונת בצילום, אבל הז'אנר שכבש אותי היה ז'אנר האדריכלות, הנוף המופשט והעירוני. מה שמשך אותי בעיקר היו עבודות הארכיטקטורה של האדריכלית הבינלאומית זאהה חדיד. כשראיתי את הבניינים המרשימים עם המתאר הלא שגרתי שלהם נפלתי בקיסמם. המצלמה שלי רדפה אחר הקווים האלה באובססיביות, וכך התחלתי לצלם אדריכלות בכלל ואת עבודות זאהה חדיד בפרט. תיכננתי את הנסיעות שלי למקומות שבהם עיצבה מבנים מעניינים, כמו: אזרבייג'ן, ניו יורק, ספרד, איטליה, גרמניה, קוריאה, סין, אוסטריה, רוסיה ומקומות אחרים. אט אט הכרתי מבנים של אדריכלים מפורסמים נוספים, כמו פרנק גרי, שתכנן בין היתר, את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו; סר נורמן פוסטר שתכנן את כיפת הרייכסטאג בברלין; סנטיאגו קלטרווה, שתכנן מבנים וגשרים רבים, כמו עיר המדע והאמנות בוולנסיה ספרד ואת מרכז הזיכרון לפיגוע בבינייני התאומים בניו יורק; האדריכל טאדאו אנדו מיפן; האדריכל דניאל ליבסקינד, האדריכל רון ארד, שתכנן את המוזיאון בחולון, ישראל, האדריכלים קימל אשכולות שתיכננו את מרכז ההנצחה בהר הרצל ועוד.
כיצד אתה בוחר את המיקום שלך?
בדרך כלל אני בוחר את מיקום הצילומים באזורים בהם ישנה אדריכלות מודרנית עכשווית ומרשימה. אני מחפש קווי בנייה מיוחדים המאפיינים את המבנה, ומובילים את העין לחלקים לא ברורים בתמונה. לפעמים אני מצלם תמונה עם אלמנטים ארכיטקטוניים מתוך המבנה ובכך הופך את היצירה למופשטת בעזרת העיבוד שלאחר הצילום, עליו נדון בהמשך. כאשר אני מגיע לאתר הצילום אני מסתובב ליד המבנה ולומד את כל הצדדים והתאורה הטבעית. אני בוחר זוית צילום בה הרקע יהיה נייטרלי ונקי ככל האפשר מאלמנטים מסיחי דעת, למרות שאני יכול לנקות אותם בעיבוד שלאחר הצילום.
צילום אדריכלות הוא בעיקר משחק של קווים וצורות. איך אתה עובד עם הקומפוזיציה שלך?
כאמור, לאחר שבחרתי את אתר הצילום, אני מסתובב סביבו ולומד את אפשרויות התאורה וזויות הצילום שלו, ואז אני מתחיל לצלם, תוך התחשבות בנפילת האור, ורקע ניטרלי. אם אין סיבה מיוחדת לצלם במצב צבע, אני מצלם בשחור לבן . הקומפוזיציה עצמה צריכה להיות מינימליסטית, ובה מודגש נושא הצילום וכאמור ללא אלמנטים מסיחים דעת.
אני אוהב להבין את הכוונה / החזון של האדירכל , ואז אני ״לוכד״ את הפריים המבטא בצורה הטובה ביותר את תמציתו של האובייקט המצולם. העבודות שלי עוברות תהליך של עיבוד לאחר הצילום. חשוב לי להראות בתוצאה הסופית את נושא התמונה בשיא תפארתו ללא פרטים מסיחי דעת שאותם אני מנקה בזמן הצילום או בעיבוד שלאחר הצילום . המצלמה משמשת לי כמכחול של תחילת הדרך, ובתכנת העריכה אני משלים את הנראות של האובייקט בצורה מושלמת.
מדוע אתה מציג את עבודותיך בשחור לבן ?
בדרך כלל וברוב המקרים בז'אנר העבודה שלי, אני מעדיף שחור לבן, היות והוא מציג את הפיגורטיביות- הצורה של האובייקט בדרך הנקייה ביותר מבלי שהצבעים ״יגנבו ״ את תשומת הלב. צילום בשחור לבן גם נתפס כאמנותי יותר, הוא מדגיש את הקומפוזיציה ואת נפילת האור על האובייקט. צילום שחור לבן מעניק איכות חדשה לדברים מוכרים. פרטים ברורים מתגלים מחדש, הטקסטורה של החומר באה לידי ביטוי יתר, ויש תחושה ריגשית של קלאסיקה ודרמה.
ספר לנו בבקשה על תהליך הוצאת הספר לאור
ובכן כפי שאמרתי , הוצאת ספר אמן היא שיא רצוי ביותר לכל אמן ובמיוחד לצלמים . אנו הצלמים מצלמים ומרבית עבודותינו נותרות כקובץ דיגיטלי במחשב , או מעלות אבק במחסן , לאחר תערוכה שהסתיימה. אולם הוצאת ספר מאגדת ומציגה את העבודות באופן פיזי ולא רק דיגיטלי . ההרגשה להחזיק ביד עבודה מודפסת מול עבודה דיגיטלית שונה ומעצימה לאין ערוך את ההרגשה. לספר יש דינמיקה וחיים משלו . לאחר ההדפסה וההפצה אינך יודע לאן הספר יגיע ואיזה תגובות יתקבלו.
הוצאה של ספר אמן מצריכה שיתוף פעולה מצד גורמים מקצועיים כמו משל אוצר אמנותי של הספר ומעצב גרפי. תפקידו של האוצר הוא להחליטו ביחד עם האמן איזה תמונות יכנסו לספר. על התמונות להיות בעלות מכנה משותף של שפה צילומית מוגדרת והרמונית, וכן ליצור רצף, נרטיב של התמונות על מנת שיספרו סיפור. אוצר הספר שלי הוא ד״ר ניסן פרז שהייה האוצר של מח׳ הצילום במוזיאון ישראל כ 40 שנה. תפקידו של המעצב הגרפי הוא לקבוע קונספט עיצובי לספר, להעמיד את התמונות והטקסטים בצורה נאותה בין דפי הספר, ולקבוע את הנראות של המעטפת והכריכה. המעצב הגרפי של הספר הוא שמוליק כהן מסטודיו נטו לעיצוב. כמובן שעבודת האוצרות והעיצוב הגרפי נעשית בשיתוף פעולה עם האמן. ביחד גיבשנו קונספט , בחרנו עבודות, סידרנו את אופן הופעתן בספר כך שיווצר נרטיב מרתק ומרגש , ורק אז ניגשנו להדפסה . מטרתי הייתה להוציא לאור ספר אמן ברמת הפקה גבוהה. הספר הודפס בהצלחה רבה בבית דפוס באיסטנבול אשר מדפיס להוצאות לאור של ספרי האמנות החשובות בעולם, והמוזיאונים הגדולים כמו מומה, מטרופוליטן גוגנהיים ואחרים.
בספר עצמו 96 עמודים , הוא כרוך בכריכה קשה מבד עם הטבעה ומעל הכריכה יש ג׳קט. סוג הנייר משובח אשר יודע לקלוט את דיו ההדפסה בצורה מושלמת המציגה את התוצאה הגבוהה. בארוע השקת הספר שנערך במוזיאון ידידי ישראל נכח קהל רב של שוחרי תרבות-ואמנות ואישי ציבור. החגיגה הייתה אלגנטית ומענגת. אסיים באמירה שאוסף של תמונות שצולמו הינו אמנות מסוג אחד , ואילו ספר כרוך הינו סוג אמנות אחר ויחודי, בבחינת השלם עולה על סך חלקיו.
היכן ניתן להשיג את הספר ?
ובכן יש אתר אינטרנט יעודי לספר בכתובת elimati.com
ובנוסף הוא נמכר בחנויות המוזיאונים.
ניתן לפנות אליי במייל דרך האתר להזמנה ישירה.
יש לי אתר נוסף ובו עבודות נוספות חוץ מהספר וכתובתו היא :
ובערוץ היוטיוב שלי eli matityahu ניתן לצפות בקטע וידאו-ארט אותו הפקתי במיוחד להשקת הספר.
לבסוף, יש לך עצה נהדרת לכל צלם נוף עירוני / ארכיטקטורה שואף?
ובכן, נסו לצלם במצב שחור-לבן, נסו לבנות סיפור דרמטי ורגשי.
תנו לדימיון וליצירתיות שלכם להוביל אתכם בזויות צילום בלתי שיגרתיות ובמסרים מעניינים.
כל עבודה חייבת לעבור עיבוד במחשב.
זכרו שיצירת אמנות היא מקום המפגש בין האמן לצופה. ככל שהעבודה שלך תהיה מרתקת יותר, כך המפגש יהא מוצלח יותר.
