הולכת קדימה אך מתבוננת גם לאחור עם ווביט וורקו מנגיסטו /ורדה שפין גרוס

דוקטור ווביט וורקו מנגיסטו – ילידת אתיופיה,  אשת אקדמיה וחינוך, עם עשיה חינוכית מרשימה, סופרת ומרצה באוניברסיטה העברית, בוגרת בית ספר למנהיגות, מלמדת במכללה לחינוך ע"ש  דוד ילין, מפקחת במשרד החינוך ועוסקת בין השאר בקידום נוער עולה בסיכון ,ובהיבטים השונים של קהילת יוצאי אתיופיה ישראל.

ראוי לציין שד"ר ווביט וורקו מנגיסטו מגייסת את כל הכלים שברשותה כדי לשמור על מורשת יהודי אתיופיה ולהביא לצמיחה של בני הקהילה שלה. וכדבריה: " אני רואה את עצמי כדוגמא חיה לאישה שמצליחה לשמור על שורשיה האתניים, ולשלב אותם בזהות שלה כישראלית.. לחבר את בני הנוער בתהליך גיבוש הזהות האישית"

התרגשתי לקרוא את ספר השירים של ווּביט (uvit)-"אני רצה לאחור"/ הוצאת ארגמן-מיטב, ועוד יותר התרגשתי לפגוש אותה.

אשה אתיופית גאה, יפה וצוחקת, שפתה רהוטה כל העת.

"אני רצה לאחור", ספר השירים שלה, הוא ספר חשוב, עם ערך מוסף, על מפגש בין תרבויות, על הגירה, ובעל ערך אמנותי וחברתי שיכול להביא לשינוי, אפילו קטן. ולו רק בתודעה שלנו, אנחנו שהיינו דור העתיד של מדינת ישראל.

ווביט מספרת לי על געגוע לארץ מולדת, ילדות באתיופיה, על החיים ברווחה נפשית, על חיים בקהילה ערה, תוססת, יהודית ודתית ללא פשרות, על נופים נפלאים, מרחבים, שטחי חקלאות ירוקים והרים גבוהים. (כמו הנופים ברמת הגולן המזכירים לה מאד נופי ילדות.), עליהם מספרים השירים שלה:

"געגוע לאגם בקצה הרחוב / צִבְעוֹ כְּעֹמֶק הַשָּׁמַיִם /אָרְכּוֹ כְּאֹרֶךְ הַגָּלוּת / נִיחוֹחוֹ מֶתֶק גַּן  מִתְפַּשֵּׁט לְאִטּוֹ / עֵדֶן הַשַּׁלְוָה וְהַחֹפֶשׁ./.. אֲנִי רָצָה לְאָחוֹר / וְהַכֹּל חוֹזֵר אֵלַי לְאַט"

"יום שישי / הַנָּשִׁים קוֹשְׁשׁוּ עֵצִים וְהֵכִינוּ בִּזְרִיזוּת קִטּוּת * / הַגְּבָרִים דָּגוּ דָּגִים בַּנָּהָר, הַנָּשִׁים טִגְּנוּ אוֹתָם וְהָאֵשׁ כָּבְתָה לְאִטָּהּ / כְּשֶׁעֶרֶב שַׁבָּת עָטַף אוֹתָנוּ אָכַלְנוּ כֻּלָּנוּ סְעוּדַת מְלָכִים / הַקֶּמַח הַמַּיִם וְהַדָּגִים/ הִשְׂבִּיעוּ אוֹתָנו "                                      ***קטות-מצות לפי מנהג העדה האתיופית.

עבודת יד / בֵּין הַחוּטִים שְׁזוּרִים עֲרָכִים, סִפּוּרִים / וּמָסוֹרוֹת עַתִּיקוֹת יוֹמִין, עוֹבְרוֹת מִדּוֹר לְדוֹר / כָּל צֶבַע נִבְחַר בִּקְפִידָה מֻתְאָם לַצּוּרָה / כָּל יְצִירָה אֵין דּוֹמֶה לָהּ, חוֹתֶמֶת / לְכָךְ שֶׁכָּל אָדָם יָחִיד וּמְיֻחָד."

 

כשלעצמי התרגשתי לפגוש פיסת היסטוריה בדמותה של אשה צעירה שעשתה בעצמה את הדרך,(בגיל 10)  במדבריות סודאן, במשך חודשים, התרגשתי לשמוע על מסע קהילתי ומשפחתי של אנשים שיצאו להגשים את החלום. להגיע ליְרוֹסְלִים.

רַגְלַי הַסּוֹחֲפוֹת / ...לֹא פָּגְשׁוּ אֶת הַיֵּאוּשׁ.../ רַגְלַי שֶׁהִצְעִידוּנִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת רַבִּים בַּמִּדְבָּר../  בַּבֹּץ, בַּשְּׁלוּלִיּוֹת וּבַיֹּבֶשׁ שֶׁל סוּדָאן / הֵן אַף פַּעַם לֹא אָמְרוּ נוֹאָשׁ../אֶלָּא הֱרִימוּנִי וֶהֱנִיפוּנִי אֶל עָל../ רַגְלַי הַסּוֹחֲפוֹת הִתְחַכְּכוּ רַבּוֹת בָּאֲדָמָה.../ חֲצָצֶיהָ הָרוֹתְחִים הֵפִיקוּ בְּכִי תַּמְרוּרִים/ רַגְלַי הַצּוֹעֲדוֹת דֶּרֶךְ אַדְמַת סוּדָאן / הַסְּפוּגָה בְּדַם הַשַּׁיָּרָה / סְחָפוּנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל"

על גַבִּי / לְאֹרֶךְ הַמַּסָּע, בַּעֲצִירָה הָיָה חָבוּק אֶל לִבִּי / עָשׂוּי תָּוִים קְטַנִּים בְּצִבְעֵי קֶשֶׁת וְעָנָן./ נְשָׁאתִיו לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ,/ הִצְמַדְתִּיו חָזָק אֶל הֶחָזֶה,/ אֶת תְּכוּלָתוֹ מִשַּׁשְׁתִּי בְּכָל עֲצִירָה../ וְהַיּוֹם, בְּשִׁבְתִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל / הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה עִם הַתַּרְמִיל  שֶׁבְּחֵיקָהּ / תָּמִיד בְּזִכְרוֹנִי / ..."

"לזכור ולא לשכוח / ..מוּתַר לִבכּוֹת, חוֹבָה לִזכּור/ אֶת אלה שלא זכו להגיע אל אדמת ציון"

זהו ספר שירים על משבר זהות, על הרצון להיות שייכת ,על התמודדות :

"שייכות / מְצִיצָה מֵהַחַלּוֹן פְּנִימָה./ רוֹצָה לְהִכָּנֵס, /לִסְפֹּג אֶת קְדֻשַּׁת הַמִּלִּים וְהַמַּנְגִּינָה /לִבִּי פּוֹעֵם,/ שָׂפָה שׁוֹנָה,/ תַּרְבּוּת חֲדָשָׁה./ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, /שִׁיר תְּפִלָּה מִתְנַגֵּן."

"לשמור ולא לשכוח / נֶאֱחֶזֶת בְּכָל נַפְשִׁי / בִּמְכוֹרָתִי / לִבִּי אוֹמֵר לִי /  אֲנִי הוּא שְׁמִי / ווּבִיט -בַּת הַחֵן"

"בְּאַמְהָרִית זֶה נִשְׁמַע יוֹתֵר טוֹב / אַלְמָז ,טְגַסְט ,אַדְסוֹ וּלְמִלָּם / הֵם פָּסְעוּ בִּצְעָדִים מְהֻסָּסִים /בִּשְׁבִיל הַכְּנִיסָה לְבֵית הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ./ שָׂפָה שֶׁצְּלִילֶיהָ מֻכָּרִים אַךְ לֹא מוּבָנִים, רֵיחוֹת זָרִים - צֶבַע עוֹר שׁוֹנֶה / הִקִּיפוּ אוֹתָם כְּסוּפַת רוּחַ מִתְגַּבֶּרֶת... / לָמָּה לְהַחֲלִיף אֶת הַשֵּׁמוֹת הַיָּפִים הָאֵלֶּה?/ ...הַתַּלְמִידִים הַחֲדָשִׁים לִמְּדוּ אֶת חַבְרֵיהֶם לַכִּתָּה / אַרְבַּע מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת בְּאַמְהָרִית:  אֶלְמָז (יַהֲלוֹם),טְגֵסְט (סַבְלָנוּת) / אַדְסוֹ (חָדָשׁ) ,וּלְמִלָּם (הָרַכּוּת שֶׁבְּיֹפִי)./ כְּבוֹד הָאָדָם הוּא שְׁמוֹ."

"הַיְלָדִים, מָה עִם הַיְלָדִים? / קְטַנִּים וְרַכִּים הוּצְאוּ מִבָּתֵּיהֶם / נִלְקְחוּ אֶל מוֹסְדוֹת חָסוּת הַנֹּעַר / קִירוֹת בֶּטוֹן לְלֹא צְבָעִים שְׂמֵחִים / הוֹרִים שְׁבוּרִים, מִתְהַלְּכִים כְּסַהֲרוּרִיִּים / אַתֶּם לֹא מְסֻגָּלִים, אָמְרוּ לָהֶם! /..אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ לְחַנֵּךְ יְלָדִים! / זִכָּרוֹן זֶה אֶשָּׂא עִמִּי עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן / זִכָּרוֹן כּוֹאֵב שֶׁל נִצְחוֹן הַפַּטְרוֹנוּת עַל הַטִּבְעִי וְהַנָּכוֹן"

 

הספר מנגיש במעט את החוויה של חיים אחרים, מאפשר הצצה אל החיים והתרבות שם, אל משבר הזהות כאן, ואל הניצחון :

"שָׁעָה 12:00 בַּצָּהֳרַיִם מְחַכָּה בַּפֶּתַח לְרֹאשׁ /  הַחוּג לְחִנּוּךְ / עֵינֶיהָ מְבַקְּרוֹת,/ פָּנֶיהָ חֲמוּצוֹת. / אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ / מְחַכָּה בְּסַקְרָנוּת לְסִימָן / לִבִּי מַרְעִיד אֶת גּוּפִי /הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת / הִיא מַבִּיטָה בִּי / אוֹמֶרֶת כֵּן /אַתְּ מִשְׁתַּלֶּבֶת בַּנּוֹף שֶׁלִּי, שֶׁלָּנוּ /  כֵּן, כֵּן ."

 

כן, ווביט ניצחה .

והיא אומרת בהקדמה לספר:

"אני אישה, אתיופית, דתיה. חוויתי אתגרים וקשיים רבים בחיי, הם אלה שהתוו לי את הדרך להבנה שהשונות שלי היא מקור ההצלחה והגאווה שלי. פעמים רבות, דווקא תחושת השונות היא שדחפה אותי להצלחה. תחושת זרות שלוותה אותי מאז הגעתי לארץ ישראל היא שהובילה אותי למקומות הנפלאים שאליהם הגעתי בנחישות, דבקות במטרה ורצון להוות מודל ודוגמא לנשים כמוני שעוד לא זכו להתגבר על המכשולים... עלינו לשאת מבט קדימה ולפעול מתוך תקווה לשינוי משמעותי בחברה הישראלית רבת היופי והרב גוניות, להסתכלות אחרת על בני ובנות קהילת יוצאי אתיופיה"  

אמן.