במדבר פרק לב  - פרשת מטות  / אסתר ויתקון

ברצוני להתעכב מעט על נושא אחד ממספר נושאים המצויים בפרשת מטות.  בקשתם

של מנהגי שבטי ראובן וגד ממשה מנהיג העם, על סף הכניסה לארץ כנען. בקשתם להתנחל

בעבר הירדן המזרחי, בשטח שנכבש זה לא מכבר, ממואב, שסירב לאפשר לעם לעבור

בשלום בארצו בדרכם לארץ המובטחת, ולא להתנחל בארץ כנען . נימוקם ,מכיוון שיש להם

מקנה עצום ורב, השטחים הללו מתאימים לגידול מקנה (צאן ובקר). משה מגיב בכעס,

ומביע חשש, שאם ישארו בעבר הירדן המזרחי, יחליש הדבר את רצון העם להכנס

לארץ המובטחת הדורשת מלחמה לא קלה בעמים החיים בה. והדבר יגרור את חרון

אפו של אלוהים, ועונש כבד, כפי שקרה שלושים ותשע שנים לפני כן, בחטא המרגלים.

משה מסכים שיתנחלו במקום רק בתנאי שיצאו חלוצים לפני הצבא הכלל ישראלי.

הוא משתמש פעמיים במילה "חלוצים".

בתשובה לדבריו מבטיחים מנהגי השבטים, לו ולראשי העם כולו, שהם,

ישאירו את משפחותיהם ומקנם בעבר הירדן המזרחי אך הם יצאו חלוצים

בראש הצבא הישראלי כולו , בכיבושיו בארץ כנען, ולא ישובו לביתם עד

תום הכיבוש. הם משתמשים שוב ושוב , ארבע פעמים במילים ששורשם ח.ל.ץ

כדי להמחיש את רצונם העז להתנהגות הוגנת, שתסיר כל ספק וחשש מליבו

של משה ושל מנהיגי העדה כולה.  ניתן להבין שיש כאן עיצוב עקרון מאד

חשוב בחיי האומה הצעירה, ואולי בחיי כל אדם במערכת חברתית כל שהוא-

פריווילגיה חריגה, שמישהו מבקש לקבל, מחייבת אותו לנתינה חריגה בתמורה.

ופרט נוסף מעניין בפרשה זו. ראובן וגד חברו יחדיו לאינטרס משותף, גם

בזכות היותם אחים קרובים מני אז. ראובן בנה הבכור של לאה, וגד בנה הבכור

של זלפה שיפחת לאה, שניתנה ליעקב כאישה, בתחרות שבין האחיות לאה

ורחל על ליבו של יעקב.