צילום: אפרת גנור

אחרית- להקת המחול פרסקו/ ורדה שפין גרוס

זאת הייתה פרמיירה חגיגית של "אחרית",  בכורה עולמית. בנווה צדק, תל אביב, מתחם סוזן דלל, באולם דלל.

עוד לפני תחילת המופע, המוזיקה שנשמעה בחלל, ברקע, הייתה מחשמלת.

רוחות מדבר נשבו באולם, יכולת לעצום עיניים ולהיות במקום רחוק ומהפנט. לעוף עם הרוח. להיכנס לפנטזיה.

ואז בא החושך הגדול. המפץ. הדממה.

ושוב ריחפה באולם מכל עבר, המוזיקה הנושבת הרחוקה ,המסתורית.

 הרקדנים בקעו מן הווילונות או רצועות הבד הכהות התלויות לאורך מהתקרה עד רצפת הבמה, שבעדן נכנסו הרקדנים ויצאו נכנסו ויצאו והגיחו אל הבמה, או נעלמו וחלפו על פני הווילונות , או רצועות הבד, כמו סילואטות של בני אנוש .

"אחרית" – יצירה שכולה יופי, עם כוריאוגרפיה כובשת ועבודת גוף מוקפדת והרמוניה מעגלית- אין סופית עד רמה של רקדנית אחת המלטפת לאורכו חוט אחד בלתי נראה, אולי של משי, היורד מן השמים, או שמא הדליקה פנס רחוב או כוכב.

זוהי יצירה על סוף, קץ, קצה בזמן או אולי במקום והתחלה מחדש. זוהי פנטזיה פיוטית על מחזור החיים, על מסע קבוצתי או יחידני אל ובתוך הזמן, על מעגל נצחי של להיות ושוב להיות, על הכל שכבר קרה ושוב קורה וימשיך להתרחש,כי החיים ממשיכים והמעגליות חוגגת.

שמונה רקדנים, ללא הפסקה, בלי מנוחה, מטלטלים בגופם, נופלים וקמים, ביחד, בהרמוניה,  מחובקים ונעים במעגליות כדבוקה אחת ממנה יוצאים יחידים ושבים אליה, והמוזיקה זורמת בגוף , ללא נשימה, ולפעמים  בתנועה איטית מחשמלת של ארבע ידיים וגוף מתפתלים ונעים במעגליות מענגת על רצפת הבמה והמוזיקה עוטפת אותם, והיא יפה עדינה, רכה, ושוב, מחזוריות החיים מכה בנו במוזיקה ובגופות המתפתלים והמפותלים. מרתק. ללא נשימה. ישבתי בכיסא וזרמתי עם הגוף, עם הרוח, בקצב המוזיקה המחלחלת והתמזגתי. אי אפשר שלא.

ראיתי ממש מול עיני נשמות, רוקדות בעולם הבא. בעולם שמעבר. בין אם עולם של מעלה או מטה או בגבול הדק בין הגיהנום לגן עדן ("לימבו") חוויתי מחזורי חיים על הבמה. עולם בו הכול מסתיים ומתחיל מהתחלה. והכל בהרמוניה על הבמה, ויפֶה בעיניים, והרקדנים מתכתבים זה עם זה משלימים וביחד יוצרים מחול מהפנט, ואווירה הזויה.

זהו מופע בועט ומטלטל שעובד כמעט על כל החושים. לראות ולשמוע את הקולות, את המוזיקה, לטעום ולהריח את ריח המדבר, או את העולם שמעבר, כשהתאורה המבצבצת מבין רצועות הבד היא חלק בלתי נפרד מן האוירה הביזרית, הסוריאליסטית, הנעה ונדה בין חוֹֹם , כתום עז, לבין קור בְּלבן מעושן, כשהרקדנים לבושים כמו בסרטי מדע בידיוני על אחרית העולם - אפור, לא צבעוני, לא בולט בעיניים – והתפאורה, רצועות הבד הנעות חרישית כל העת , חכמה, זורמת, גמישה, משתנה, מסתורית, והכל עם המוזיקה המכָּה לרגע או רכה וחמה ברגע אחר.

 

כשאמרו לי שאולי לא יהיו מקומות פנויים למופע המחול - לא דאגתי. אבל אולם דלל בסוזן דלל שבנווה צדק היה מלא וגדוש בקהל מגוון, בגילו בלבושו ובאופיו.  היפסטרים, אמנים, פריקים, מרובעים, יודעי חן צעירים ומבוגרים.

 

להקת המחול פרסקו פועלת מ 2004 הוקמה ע"י הרקדן והכוריאוגרף יורם כרמי ונחשבת לאחת הלהקות הבולטות בתחום המחול העכשווי בארץ. הלהקה פועלת מתוך בית פרסקו למחול ותרבות בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב. רחוב הנעליים בתחנה המרכזית הישנה למי שזוכר.

הלהקה שמה לנגד עיניה לפעול לקידום ולחשיפת אמנות המחול בכלל ויצירה ישראלית בפרט, בארץ ובעולם, לפעול לחשיפת אמנות המחול לקשת מגוונת של קהלים, ולפעול לחינוך רב גווניות בשיח התרבותי בישראל.

 

לסיכום, סוחף, מרגש, משתלט על כל הגוף והחושים. 

 

ניהול אמנותי וכוריאוגרפיה: יורם כרמי

עיצוב פסקול ומוזיקה מקורית- נעם הלפר

עיצוב תאורה- דני פישוף – מג'נטה

עיצוב תלבושות – מאור צבר

עיצוב חלל: נעה בירן- טלמון