על הסרט השורד / רונית רוטלוי
בימוי: בארי לוינסון, 129 דקות
בכיכובו של בן פוסטר המצוין בתפקיד הארי האפט.
סיפורו של הארי (הרצקו) האפט, יליד העיר בלחטוב בפולין, שנשלח למחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 1943.
הארי איבד את כל משפחתו, הגיע למקום הנורא מכל- אושוויץ, גיהינום עלי אדמות, כשרק דבר אחד מניע אותו לדבוק בחיים - התקווה לפגוש את אהובתו לאה, ביום מן הימים. האהבה תמיד חזקה מהכל.
ברגע של אובדן עשתונות בזמן העבודה הקשה במחנה, הארי מכה את אחד השומרים הנאצים, וכשהצופים בטוחים שהארי ישלם כל כך בירייה בראש- מתרחשת תפנית בעלילה.
קצין נאצי בשם שניידר, אשר קולט את הפוטנציאל הטמון בהארי, לוקח את הארי "תחת חסותו" מתוך מניע מפלצתי- הוא מאמן את הארי להיות מתאגרף, מכשיר זירת אגרוף במחנה, והארי הופך למעין "קוף קרקס" למטרות שעשוע של הקצינים הנאצים- הוא נאלץ לערוך קרבות אגרוף אכזריים, בדומה לגלדיאטורים של רומא, כשהכלל הנורא מתברר במהירה- המפסיד מת. הנאצים דואגים לוודא הריגה לכל מי שמתמוטט בזירה.
מערכת יחסים מוזרה ומורכבת נוצרת בין הארי לבין הקצין שניידר- מצד אחד, "בזכות" שניידר הארי זוכה לקבל מזון והטבות שונות וזוכה למעמד מיוחד של אלוף היאבקות במחנה, שכן הקצין גם מארגן הימורים סביב זכיותיו של הארי ומרוויח כסף רב בזכות "הסוס המנצח" שלו. מאידך- הארי ניצל כי הוא גורם למותם של אחרים, כולל אנשים שיקרים לליבו, ושנאתו לשניידר עזה.
הארי שורד בסופו של דבר את אושוויץ ומגיע בהמשך לארה"ב, לבנות חיים חדשים, וכמובן ממשיך בחיפושיו אחרי לאה, אהבת נעוריו.
בארה"ב הוא מנהל קריירה של מתאבק מקצועי, כשהוא מכונה "השורד מאושוויץ", אך אינו מספר כיצד בדיוק שרד שם. הוא לא גאה בכך.
הסרט מעלה שלל דילמות- האם אכן ראוי לשרוד בכל מחיר? האם מי שלא היה שם, יכול בכלל לשפוט את הארי על מעשיו? כיצד ניתן לחיות עם רגשי האשמה?
קטעי העבר מאושוויץ, מצולמים בשחור לבן, וההווה בצבע. הארי חווה פלאשבקים רבים, כמי שסובל מפוסט טראומה והתמונות לא קלות לעיכול.
האם הארי יצליח לבנות חיים חדשים? האם האמת על מעשיו באושוויץ תתגלה? האם ימצא את לאה אהובתו? את כל זאת תאלצו לגלות לבדכם.
בשורה התחתונה, הסרט אינו פשוט לצפייה, הוא מטלטל מאד ובמובן מסוים, בין שלל קרבות האגרוף שהוא מכיל, חשתי שהסרט עצמו הוא כמו אגרוף לפרצוף.
שאלות מוסריות מיטשטשות מאד כשאדם עסוק בהישרדות, ובעודנו יושבים בבטחה, שבעים ומוגנים, אני סבורה כי איננו יכולים לשפוט אף ניצול על מעשיו.
